רבי זירא - היסטוריית גרסאות

מ. רובין: אחידות במיקום הערות שוליים

2026-03-27T09:47:08Z

אחידות במיקום הערות שוליים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:47, 27 במרץ 2026
שורה 14:		שורה 14:

	==מתורתו==		==מתורתו==
	למנצח על אילת השחר, אמר רבי זירא למה נמשלה [[אסתר]] ל(מין צבי הנקרא) [[אילה]] לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על [[אחשורוש]] כל שעה ושעה כשעה ראשונה. (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט, עמוד א')		למנצח על אילת השחר, אמר רבי זירא למה נמשלה [[אסתר]] ל (מין צבי הנקרא) [[אילה]] לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על [[אחשורוש]] כל שעה ושעה כשעה ראשונה. (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט, עמוד א')

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך [[גאולה]] ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך [[גאולה]] ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

איש מחובד ב־01:53, 15 בינואר 2026

2026-01-15T01:53:54Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:53, 15 בינואר 2026
שורה 12:		שורה 12:

	[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.		[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.

			==מתורתו==
			למנצח על אילת השחר, אמר רבי זירא למה נמשלה [[אסתר]] ל(מין צבי הנקרא) [[אילה]] לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על [[אחשורוש]] כל שעה ושעה כשעה ראשונה. (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט, עמוד א')

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

ברכת הגאולה: העתקה מילה במילה מויקי

2025-05-24T20:21:54Z

העתקה מילה במילה מויקי

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 }}
 '''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה|סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.
 == חריף ומקשה ==

מ. רובין ב־16:14, 23 במאי 2025

2025-05-23T16:14:57Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:14, 23 במאי 2025
שורה 4:		שורה 4:
	\|חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]]		\|חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]]
	\|תלמידיו=[[רבי ירמיה]], רבי אבא בר זבינא, רבי יצחק עטושיא		\|תלמידיו=[[רבי ירמיה]], רבי אבא בר זבינא, רבי יצחק עטושיא
	}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]].		}}
			'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה\|סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.

	~~רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.~~		== תולדות חיים==
			נולד למשפחה שהתייחסה ככהנים, אביו של רבי זירא איסי היה המונה לגביית המיסים מטעם השלטונות, אולם עם זאת הוא מוזכר בגמרא כאיש צדיק ותמים, והיה מנסה להוריד את עול המס מעל תלמידי חכמים. בהיותו בבבל, למד בישיבת סורא ובישיבת פומבדיתא, אצל רב הונא ורב יהודה בר יחזקאל.
	== ~~קורות חייו~~ ==
	~~רבי זירא~~ נולד למשפחה שהתייחסה ככהנים, אביו של רבי זירא איסי היה המונה לגביית המיסים מטעם השלטונות, אולם עם זאת הוא מוזכר בגמרא כאיש צדיק ותמים, והיה מנסה להוריד את עול המס מעל תלמידי חכמים. בהיותו בבבל, למד בישיבת סורא ובישיבת פומבדיתא, אצל רב הונא ורב יהודה בר יחזקאל.

	הכינוי "זעירא" (קטן בארמית) ניתן לו בשל קומתו הנמוכה (ובהגייה הבבלית שמשמיטה עיצורים גרוניים: זירא). היה מכונה בפי חבריו 'קטינא חריך שקי' בארמית- 'הקטן חרוך השוקיים'. שרבי זירא היה מופלג בחומרות וסגפנות, והקפיד שלא למלא פיו שחוק מחשש קלות ראש. ומסופר שהיה בודק את גופו באש התנור אם שולטת בו האש עד שפעם אחת משום הקפדת החכמים נחרכו שוקיו מהאש.		הכינוי "זעירא" (קטן בארמית) ניתן לו בשל קומתו הנמוכה (ובהגייה הבבלית שמשמיטה עיצורים גרוניים: זירא). היה מכונה בפי חבריו 'קטינא חריך שקי' בארמית- 'הקטן חרוך השוקיים'. שרבי זירא היה מופלג בחומרות וסגפנות, והקפיד שלא למלא פיו שחוק מחשש קלות ראש. ומסופר שהיה בודק את גופו באש התנור אם שולטת בו האש עד שפעם אחת משום הקפדת החכמים נחרכו שוקיו מהאש.
שורה 17:		שורה 16:
	הוא סירב לקבל מתנות בטענה שזו סגולה להאריך ימים שהרי "שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", אבל כאשר קראו לו לבית הריש גלותא הוא הסכים לבוא והסביר שבני הריש גלותא מתכבדים בכך שהוא מגיע לביתם, וכבוד זה נחשב כתשלום.		הוא סירב לקבל מתנות בטענה שזו סגולה להאריך ימים שהרי "שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", אבל כאשר קראו לו לבית הריש גלותא הוא הסכים לבוא והסביר שבני הריש גלותא מתכבדים בכך שהוא מגיע לביתם, וכבוד זה נחשב כתשלום.

	== עלייתו לארץ ישראל ==		=== עלייתו לארץ ישראל ===
	מסופר כי הוא השתוקק לעלות לארץ ישראל, אותה חיבב מאוד והפליג בשבחיה ("אוירא דארץ ישראל מחכימא", "שיחתן של בני ארץ ישראל תורה" ועוד), ולבסוף אכן עלה אליה, למרות התנגדות רבו, רב יהודה, שטען כי אסור לעלות לארץ ישראל מבבל. לפני עלייתו צם 100 תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי וללמוד תלמוד ארץ ישראל ביישוב הדעת ודעה צלולה.		מסופר כי הוא השתוקק לעלות לארץ ישראל, אותה חיבב מאוד והפליג בשבחיה ("אוירא דארץ ישראל מחכימא", "שיחתן של בני ארץ ישראל תורה" ועוד), ולבסוף אכן עלה אליה, למרות התנגדות רבו, רב יהודה, שטען כי אסור לעלות לארץ ישראל מבבל. לפני עלייתו צם 100 תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי וללמוד תלמוד ארץ ישראל ביישוב הדעת ודעה צלולה.

שורה 24:		שורה 23:
	במאה הצומות ניכר יחסו לבבל מול ארץ ישראל, יש הרואים כך גם בביטויו 'הני בבלאי טפשאי'. מלבד מאה צומות אלו צם עוד פעמיים סדרה של מאה צומות.		במאה הצומות ניכר יחסו לבבל מול ארץ ישראל, יש הרואים כך גם בביטויו 'הני בבלאי טפשאי'. מלבד מאה צומות אלו צם עוד פעמיים סדרה של מאה צומות.

	== רבותיו ==		=== רבותיו ===

	=== בבבל ===		==== בבבל ====
	רבותיו המובהקים של רב זירא בבבל היו רב הונא ורב יהודה והוא אמר הלכות רבות משמם, בתלמוד מובא סיפור שכאשר היה ר' זירא בבית מדרשו של רב הונא הוא לימד אותם שראשי לפתות שחיתכו אותם לחתיכות גדולות ברכתם "בורא פרי אדמה", ואם לחתיכות קטנות אז "שהכל נהיה בדברו", אולם כאשר הוא שאל את רב יהודה הוא ענה שיש לברך בכל מצב "שהכל נהיה בדברו".		רבותיו המובהקים של רב זירא בבבל היו רב הונא ורב יהודה והוא אמר הלכות רבות משמם, בתלמוד מובא סיפור שכאשר היה ר' זירא בבית מדרשו של רב הונא הוא לימד אותם שראשי לפתות שחיתכו אותם לחתיכות גדולות ברכתם "בורא פרי אדמה", ואם לחתיכות קטנות אז "שהכל נהיה בדברו", אולם כאשר הוא שאל את רב יהודה הוא ענה שיש לברך בכל מצב "שהכל נהיה בדברו".

שורה 39:		שורה 38:
	כאשר עלה ר' זירא לארץ ישראל הוא שמע מרבי אסי ששמע מרב חמא בר גוריא את הלכה זו בשם רב, אמר לו ר' זירא שרבה בר ירמיה הוא זה ששמע הלכה זו מרב, בתגובה כינה אותו רב אסי בשם: <abbr>פתיא אוכמא</abbr>, ואמר לו שמכן יש לו להסיק שרבה בר ירמיה שמע זאת מרב חמא בר גוריא שהוא שמע זאת מרב.		כאשר עלה ר' זירא לארץ ישראל הוא שמע מרבי אסי ששמע מרב חמא בר גוריא את הלכה זו בשם רב, אמר לו ר' זירא שרבה בר ירמיה הוא זה ששמע הלכה זו מרב, בתגובה כינה אותו רב אסי בשם: <abbr>פתיא אוכמא</abbr>, ואמר לו שמכן יש לו להסיק שרבה בר ירמיה שמע זאת מרב חמא בר גוריא שהוא שמע זאת מרב.

	=== בארץ ישראל ===		==== בארץ ישראל ====

	== חבריו ==		== חבריו ==
	~~ר' זירא~~ היה חבר של גדולי תלמידי רב הונא ורב יהודה בבבל, כגון רבה בר נחמני ורב יוסף.		היה חבר של גדולי תלמידי רב הונא ורב יהודה בבבל, כגון רבה בר נחמני ורב יוסף.

	חבר נוסף הוא רב נחמן איתו דן ר' זירא באחת הסוגיות הידועות במסכת בבא מציעא "תקפה אחד בפנינו" רבי זירא הסתפק מה תהיה ההלכה במקרה שבעוד ששני בעלי הדין עומדים לפני בית הדין, התגבר אחד על חבירו ומשך מידיו על חציה השני של הטלית והנגזל לא מחה, ורק לאחר שכבר יצאה מידו חציה השני של הטלית החל צווח בפני בית הדין על הגזילה שהתרחשה לנגד עיניהם, כשהוא טוען שהוא לא מחה על התפיסה מכיוון שראה שבית הדין צופה במעשה הגזילה ואינו צריך למחות. השאלה היא האם אנו אומרים שהיה עליו למחות בפני בית הדין על הגזילה כדי שלא תראה שתיקתו כהודאה, או שמא טענתו נכונה - שאינו צריך למחות במקרה שבית הדין עצמו רואה כי השני התגבר עליו ולקח ממנו את הטלית בחזקה. רב נחמן הביא ראיות שונות כדי להשיב על שאלה זו, ממשניות וברייתות.		חבר נוסף הוא רב נחמן איתו דן ר' זירא באחת הסוגיות הידועות במסכת בבא מציעא "תקפה אחד בפנינו" רבי זירא הסתפק מה תהיה ההלכה במקרה שבעוד ששני בעלי הדין עומדים לפני בית הדין, התגבר אחד על חבירו ומשך מידיו על חציה השני של הטלית והנגזל לא מחה, ורק לאחר שכבר יצאה מידו חציה השני של הטלית החל צווח בפני בית הדין על הגזילה שהתרחשה לנגד עיניהם, כשהוא טוען שהוא לא מחה על התפיסה מכיוון שראה שבית הדין צופה במעשה הגזילה ואינו צריך למחות. השאלה היא האם אנו אומרים שהיה עליו למחות בפני בית הדין על הגזילה כדי שלא תראה שתיקתו כהודאה, או שמא טענתו נכונה - שאינו צריך למחות במקרה שבית הדין עצמו רואה כי השני התגבר עליו ולקח ממנו את הטלית בחזקה. רב נחמן הביא ראיות שונות כדי להשיב על שאלה זו, ממשניות וברייתות.
שורה 91:		שורה 90:
	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	* [http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/31/10/2/index.htm "קם רבה שחטיה לרבי זירא" - לקוטי שיחות כרך ל"א שיחה ב' לפורים]		* [http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/31/10/2/index.htm "קם רבה שחטיה לרבי זירא" - לקוטי שיחות כרך ל"א שיחה ב' לפורים]
	* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=60312 גם הילד יכול להבין את "קם רבה שחטיה לרב זירא"] - שיחת קודש בנושא, מעובדת על ידי הרב שמואל אלבוים{{PDF}} {{אינפו}}		* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=60312 גם הילד יכול להבין את "קם רבה שחטיה לרב זירא"] - שיחת קודש בנושא, מעובדת על ידי הרב שמואל אלבוים {{PDF}} {{אינפו}}

	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
			{{מיון רגיל:זירא}}
	[[קטגוריה:אמוראים~~\|זירא~~]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

95.221.49.131: הגהה, ניסוח, עיצוב

2025-05-23T11:14:51Z

הגהה, ניסוח, עיצוב

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 |רבותיו= [[רב הונא]], [[רב יהודה]] ו[[רבי יוחנן]]
 |חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]]
-|תלמידיו=[[רבי ירמיה]]
+|תלמידיו=[[רבי ירמיה]], רבי אבא בר זבינא, רבי יצחק עטושיא
-}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל{{הערה|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}.
+}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]].
 רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.
 == חריף ומקשה ==

חיים כ ב־10:09, 17 באוקטובר 2023

2023-10-17T10:09:58Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:09, 17 באוקטובר 2023
שורה 15:		שורה 15:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך [[גאולה]] ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "אהבה ויראה([,. ])" ב־"אהבה ויראה$1"

2022-06-17T15:13:21Z

החלפת טקסט – "אהבה ויראה([,. ])" ב־"אהבה ויראה$1"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:13, 17 ביוני 2022
שורה 15:		שורה 15:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"

2020-08-24T03:40:17Z

החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:40, 24 באוגוסט 2020
שורה 6:		שורה 6:
	}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית\|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל{{הערה\|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}.		}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית\|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל{{הערה\|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}.

	רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{~~הערת שוליים~~\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.		רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.
	== חריף ומקשה ==		== חריף ומקשה ==

	מובא אודותיו{{~~הערת שוליים~~\|1=מובא בספר [[שערי אורה]] זה '''בפירוש''' מובא אודות [[רבה]]. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, [[הרבי]] מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע.}} כי הוא היה "חריף ומקשה". בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את האור מהעעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.		מובא אודותיו{{הערה\|1=מובא בספר [[שערי אורה]] זה '''בפירוש''' מובא אודות [[רבה]]. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, [[הרבי]] מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע.}} כי הוא היה "חריף ומקשה". בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את האור מהעעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.

	[[אדמו"ר האמצעי]]{{~~הערת שוליים~~\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.		[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{~~הערת שוליים~~\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{~~הערת שוליים~~\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

קודש לנשיא הדור ב־03:21, 27 ביולי 2020

2020-07-27T03:21:40Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:21, 27 ביולי 2020
שורה 4:		שורה 4:
	\|חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]]		\|חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]]
	\|תלמידיו=[[רבי ירמיה]]		\|תלמידיו=[[רבי ירמיה]]
	}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית\|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל.		}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית\|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל{{הערה\|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}.

	רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערת שוליים\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.		רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערת שוליים\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}.

כתית למאור: החלפת טקסט – "תפלה" ב־"תפילה"

2020-07-22T03:23:32Z

החלפת טקסט – "תפלה" ב־"תפילה"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:23, 22 ביולי 2020
שורה 15:		שורה 15:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[~~תפלה~~]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==