רבה בר נחמני - היסטוריית גרסאות

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "אהבה ויראה([,. ])" ב־"אהבה ויראה$1"

2022-06-17T15:13:35Z

החלפת טקסט – "אהבה ויראה([,. ])" ב־"אהבה ויראה$1"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:13, 17 ביוני 2022
שורה 27:		שורה 27:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערה\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"

2020-08-24T03:37:10Z

החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:37, 24 באוגוסט 2020
שורה 11:		שורה 11:
	לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.		לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.

	למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{~~הערת שוליים~~\|1=סוף [[הוריות]].}}.		למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{הערה\|1=סוף [[הוריות]].}}.

	השם "רבה" הוא קיצור של השם "רבי אבא", ומכיון שלמרות היותו [[אמורא]] הוא מכונה בשם [[רבי]], הרי זה מורה על גודל מעלתו של הקרוי בשם זה.{{~~הערת שוליים~~\|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=332 עמ' 833].}}		השם "רבה" הוא קיצור של השם "רבי אבא", ומכיון שלמרות היותו [[אמורא]] הוא מכונה בשם [[רבי]], הרי זה מורה על גודל מעלתו של הקרוי בשם זה.{{הערה\|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=332 עמ' 833].}}

	הוא אמר על עצמו שהוא יחיד בנגעים ובאהלות{{~~הערת שוליים~~\|1=ראה מאמר הרבי בענין, ב[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&st=%u05e0%u05d7%u05de%u05e0%u05d9&pgnum=20&hilite=24b8cc2d-32d5-45c6-874f-0d82e7a70b62 עמ' 64].}}		הוא אמר על עצמו שהוא יחיד בנגעים ובאהלות{{הערה\|1=ראה מאמר הרבי בענין, ב[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&st=%u05e0%u05d7%u05de%u05e0%u05d9&pgnum=20&hilite=24b8cc2d-32d5-45c6-874f-0d82e7a70b62 עמ' 64].}}

	בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{~~הערת שוליים~~\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].		בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{הערה\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].

	== חריף ומקשה ==		== חריף ומקשה ==

	מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{~~הערת שוליים~~\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.		מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{הערה\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.

	[[אדמו"ר האמצעי]]{{~~הערת שוליים~~\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.		[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{~~הערת שוליים~~\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{~~הערת שוליים~~\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}

חב"דניק: /* שמחה של מצווה */

2020-08-11T11:53:43Z

שמחה של מצווה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:53, 11 באוגוסט 2020
שורה 29:		שורה 29:
	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

			{{אמוראים}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:אמוראים]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

164.138.116.62: נשמט בטעות

2017-12-03T21:42:14Z

נשמט בטעות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:42, 4 בדצמבר 2017
שורה 7:		שורה 7:
	\|תלמידיו=[[אביי]], [[רבא]]		\|תלמידיו=[[אביי]], [[רבא]]
	}}		}}
	'''~~רַבָּהבר~~ נחמני''' היה [[אמורא]] בדורו של [[רב יוסף]], ושניהם נחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]].		'''רַבָּה בר נחמני''' היה [[אמורא]] בדורו של [[רב יוסף]], ושניהם נחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]].

	לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.		לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.

שיע.ק: /* פתיח */

2017-12-03T21:20:09Z

פתיח

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:20, 4 בדצמבר 2017
שורה 7:		שורה 7:
	\|תלמידיו=[[אביי]], [[רבא]]		\|תלמידיו=[[אביי]], [[רבא]]
	}}		}}
	'''~~רבה בר~~ נחמני''' היה [[אמורא]] בדורו של [[רב יוסף]], ושניהם נחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]].		'''רַבָּהבר נחמני''' היה [[אמורא]] בדורו של [[רב יוסף]], ושניהם נחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]].

	לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.		לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.
שורה 18:		שורה 18:

	בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{הערת שוליים\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].		בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{הערת שוליים\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].

	== חריף ומקשה ==		== חריף ומקשה ==

שלום: החלפת טקסט – "ליצנות " ב־"ליצנות "

2016-12-12T19:28:46Z

החלפת טקסט – "ליצנות " ב־"ליצנות "

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:28, 12 בדצמבר 2016
שורה 26:		שורה 26:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ~~דליצנות~~ הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:אמוראים]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

שלום: /* שמחה של מצווה */

2016-12-12T19:09:24Z

שמחה של מצווה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:09, 12 בדצמבר 2016
שורה 26:		שורה 26:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ~~זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה\|אוהבי]], בחינת [[אהבה]] העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא~~ ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], ~~דענין השחוק הוא~~ מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ~~במה שסמך גאולה ל[~~[~~תפלה]] או ב~~[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם ~~פירוש באו"א)~~, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ~~והוא~~ רק ~~פתיחת~~ הלב ביותר, ~~וכמוו~~ כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, ~~והוא ענין שמחה~~ של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש ~~כו'~~, ~~וזה~~ דוקא על ידי הקדמת [[אהבה]] ויראה בחינת [[אהבה]] העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.
	~~{{אמוראים}}~~
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:אמוראים]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

שלום בוט2: החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה "

2016-10-31T07:50:22Z

החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה "

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:50, 31 באוקטובר 2016
שורה 26:		שורה 26:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה\|אוהבי]], בחינת אהבה העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם פירוש באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה\|אוהבי]], בחינת [[אהבה]] העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם פירוש באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת [[אהבה]] ויראה בחינת [[אהבה]] העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.
	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:אמוראים]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

שלום: החלפת טקסט – " פי'" ב־" פירוש"

2016-09-22T07:54:57Z

החלפת טקסט – " פי'" ב־" פירוש"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:54, 22 בספטמבר 2016
שורה 26:		שורה 26:
	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה\|אוהבי]], בחינת אהבה העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם ~~פי'~~ באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.		מובא בגמרא{{הערת שוליים\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא. [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי זו היא הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה\|אוהבי]], בחינת אהבה העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, שמזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (וב[[רש"י]] שם פירוש באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.
	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:אמוראים]]		[[קטגוריה:אמוראים]]

שלום: החלפת טקסט – "פלפול " ב־"פלפול "

2016-08-24T19:02:07Z

החלפת טקסט – "פלפול " ב־"פלפול "

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:02, 24 באוגוסט 2016
שורה 22:		שורה 22:
	מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{הערת שוליים\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.		מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{הערת שוליים\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.

	[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערת שוליים\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ~~הפלפול~~ היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.		[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערת שוליים\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:37, 24 באוגוסט 2020
שורה 11:		שורה 11:
	לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.		לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.

	למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{~~הערת שוליים~~\|1=סוף [[הוריות]].}}.		למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{הערה\|1=סוף [[הוריות]].}}.

	השם "רבה" הוא קיצור של השם "רבי אבא", ומכיון שלמרות היותו [[אמורא]] הוא מכונה בשם [[רבי]], הרי זה מורה על גודל מעלתו של הקרוי בשם זה.{{~~הערת שוליים~~\|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=332 עמ' 833].}}		השם "רבה" הוא קיצור של השם "רבי אבא", ומכיון שלמרות היותו [[אמורא]] הוא מכונה בשם [[רבי]], הרי זה מורה על גודל מעלתו של הקרוי בשם זה.{{הערה\|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=332 עמ' 833].}}

	הוא אמר על עצמו שהוא יחיד בנגעים ובאהלות{{~~הערת שוליים~~\|1=ראה מאמר הרבי בענין, ב[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&st=%u05e0%u05d7%u05de%u05e0%u05d9&pgnum=20&hilite=24b8cc2d-32d5-45c6-874f-0d82e7a70b62 עמ' 64].}}		הוא אמר על עצמו שהוא יחיד בנגעים ובאהלות{{הערה\|1=ראה מאמר הרבי בענין, ב[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&st=%u05e0%u05d7%u05de%u05e0%u05d9&pgnum=20&hilite=24b8cc2d-32d5-45c6-874f-0d82e7a70b62 עמ' 64].}}

	בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{~~הערת שוליים~~\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].		בעוד ש[[רבי זירא]] היה בחינת [[חכמה]], ורבה היה בחינת [[בינה]]{{הערה\|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. רבה מוזכר בפרק הראשון של התניא כמי שאמר על עצמו כ[[בינוני]], אמרה שעליה, ועל התמיהות שהיא מעלה, מבוסס [[ספר התניא]].

	== חריף ומקשה ==		== חריף ומקשה ==

	מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{~~הערת שוליים~~\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.		מובא אודותיו כי הוא היה "חריף ומקשה"{{הערה\|1=כך מובא בספר שערי אורה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע}}. בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את ה[[אור]] מההעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.

	[[אדמו"ר האמצעי]]{{~~הערת שוליים~~\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.		[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה\|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.

	== שמחה של מצווה ==		== שמחה של מצווה ==

	מובא בגמרא{{~~הערת שוליים~~\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{~~הערת שוליים~~\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.		מובא בגמרא{{הערה\|1=[[מסכת ברכות\|ברכות]] ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר, וכאשר חביריו אמרו לו "בכל עצב יהיה מותר", הוא הגיב "אנא [[תפילין]] קא מנחנא". [[אדמו"ר הרש"ב]] מסביר, כי ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, והוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית\|בנפשו]] ב[[מצות תפילין]]{{הערה\|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה\|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

	{{אמוראים}}		{{אמוראים}}