ירושה - היסטוריית גרסאות

יוסף בן מלמד: /* לקריאה נוספת */

2023-07-26T05:58:11Z

לקריאה נוספת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:58, 26 ביולי 2023
שורה 48:		שורה 48:
	*הרב יוסף אנטיזדה, '''ההבדל בין ירושה לצוואה''', גליון 'הוראה ומשפט - ליובאוויטש' טבת תשפ"א עמוד 6		*הרב יוסף אנטיזדה, '''ההבדל בין ירושה לצוואה''', גליון 'הוראה ומשפט - ליובאוויטש' טבת תשפ"א עמוד 6

			{{אבלות וימי זכרון}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:האדם וגופו]]		[[קטגוריה:האדם וגופו]]

להתראות ב־22:06, 2 במרץ 2021

2021-03-02T22:06:59Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־01:06, 3 במרץ 2021
שורה 44:		שורה 44:

	בתוקף היותם אבות לעם ישראל, הורישו את [[ארץ ישראל]] לכל אחד ואחת בישראל באופן נצחי, והיינו שכל יהודי בעולם ללא שום הבדל, בכל מקום ובכל זמן, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל, בירושתו מהאבות - אברהם יצחק ויעקב, שקיבלוה מאת ה' כנחלת עולם לעם עולם.		בתוקף היותם אבות לעם ישראל, הורישו את [[ארץ ישראל]] לכל אחד ואחת בישראל באופן נצחי, והיינו שכל יהודי בעולם ללא שום הבדל, בכל מקום ובכל זמן, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל, בירושתו מהאבות - אברהם יצחק ויעקב, שקיבלוה מאת ה' כנחלת עולם לעם עולם.

			==לקריאה נוספת==
			*הרב יוסף אנטיזדה, '''ההבדל בין ירושה לצוואה''', גליון 'הוראה ומשפט - ליובאוויטש' טבת תשפ"א עמוד 6

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:האדם וגופו]]		[[קטגוריה:האדם וגופו]]

חלוקת קונטרסים ב־13:06, 2 במרץ 2021

2021-03-02T13:06:05Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:06, 2 במרץ 2021
שורה 7:		שורה 7:

	על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]		על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]
	שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.		שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.
	הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|~~תניא{{מקור}}~~}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|~~כדברי הגמרא{{מקור}}~~: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".
			הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ג]]}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כמאמר חז"ל: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה". וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".

	כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.		כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.

בנציון: /* גדר הירושה */

2021-03-02T05:59:24Z

גדר הירושה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:59, 2 במרץ 2021
שורה 8:		שורה 8:
	על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]		על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]
	שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.		שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.
	הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא{{מקור}}}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".		הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא{{מקור}}}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא{{מקור}}: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".
	כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.		כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.

בנציון: /* גדר הירושה */

2021-03-02T05:58:25Z

גדר הירושה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:58, 2 במרץ 2021
שורה 8:		שורה 8:
	על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]		על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]
	שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.		שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.
	הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".		הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא{{מקור}}}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".
	כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.		כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"

2020-12-17T04:52:30Z

החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:52, 17 בדצמבר 2020
שורה 15:		שורה 15:

	"אין קוראין אבות אלא לשלושה" - אברהם יצחק ויעקב כנ"ל, כי ענינם של אבות להוריש לבניהם אחריהם.		"אין קוראין אבות אלא לשלושה" - אברהם יצחק ויעקב כנ"ל, כי ענינם של אבות להוריש לבניהם אחריהם.
	וזאת ~~היתה~~ עיקר מעלתם של האבות - אברהם יצחק ויעקב, אשר הורישו לבניהם אחריהם עד עולם ירושה נצחית ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]].		וזאת הייתה עיקר מעלתם של האבות - אברהם יצחק ויעקב, אשר הורישו לבניהם אחריהם עד עולם ירושה נצחית ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]].

	והיינו מלבד מעלותיהם האישיות, הנה עיקר חשיבותם - במה שהורישו לבניהם. וכמו שנאמר ביחס לאברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'", ועל-שם זה נקראו אבות.		והיינו מלבד מעלותיהם האישיות, הנה עיקר חשיבותם - במה שהורישו לבניהם. וכמו שנאמר ביחס לאברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'", ועל-שם זה נקראו אבות.

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "([^א-ת])עפ"י" ב־"$1על פי"

2020-09-06T07:03:49Z

החלפת טקסט – "([^א-ת])עפ"י" ב־"$1על פי"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:03, 6 בספטמבר 2020
שורה 29:		שורה 29:
	[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - [[אהבה]] יראה ו[[רחמים]] - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.		[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - [[אהבה]] יראה ו[[רחמים]] - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.

	3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (~~עפ"י~~ מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.		3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.

	כח זה - להמשיך את ה[[שכינה]] למטה, הורישו האבות לבאים אחריהם, כי מעשי אבות סימן לבנים, שמכחם התאפשר ל[[משה רבינו]], לגלות אלקות בתחתונים על ידי מתן תורה.		כח זה - להמשיך את ה[[שכינה]] למטה, הורישו האבות לבאים אחריהם, כי מעשי אבות סימן לבנים, שמכחם התאפשר ל[[משה רבינו]], לגלות אלקות בתחתונים על ידי מתן תורה.

שלום בוט2 ב־06:47, 8 בנובמבר 2016

2016-11-08T06:47:06Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:47, 8 בנובמבר 2016
שורה 7:		שורה 7:

	על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]		על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]]
	שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[[[רוסיה]] הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.		שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה\|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.
	הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".		הרבי מסביר{{הערה\|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה\|תניא}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה\|כדברי הגמרא: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה")}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".
	כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.		כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.
שורה 21:		שורה 21:
	הירושה שהורישו האבות לכל בני ישראל;		הירושה שהורישו האבות לכל בני ישראל;

	1. בגלל גודל הביטול שלהם (בחינת מרכבה), על כן זכו להוריש ולהמשיך [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)\|רוח]] ו[[נשמה]] מעשר ספירות דקדושה - לבניהם אחריהם עד עולם. ובזה הורישו לכל אחד מישראל [[[[אהבה]] טבעית]] לה'- המסותרת בתוך פנימיות הלב.		1. בגלל גודל הביטול שלהם (בחינת מרכבה), על כן זכו להוריש ולהמשיך [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)\|רוח]] ו[[נשמה]] מעשר ספירות דקדושה - לבניהם אחריהם עד עולם. ובזה הורישו לכל אחד מישראל [[אהבה טבעית]] לה'- המסותרת בתוך פנימיות הלב.

	[[אהבה]] מסותרת זו שהאבות ממשיכים לכל אחד מישראל, היא בחינת [[חכמה]] שבנפש, שאין ענינה הגיון והשכלה, אלא כח הביטול לה', כי [[אב (חכמה)\|אב הוא בחינת חכמה]] שהיא בחינת כח-מה, והוא הכח להיות [[ביטול#אופן הביטול#ביטול במציאות\|בטל במציאות]] לה' בבחינת [[יחודא עילאה]]. תכונה זו הורישו האבות לכל אחד מבני האבות הנ"ל, שיוכל גם הוא להיות בטל לה' כמרכבה, ו"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב".		[[אהבה]] מסותרת זו שהאבות ממשיכים לכל אחד מישראל, היא בחינת [[חכמה]] שבנפש, שאין ענינה הגיון והשכלה, אלא כח הביטול לה', כי [[אב (חכמה)\|אב הוא בחינת חכמה]] שהיא בחינת כח-מה, והוא הכח להיות [[ביטול#אופן הביטול#ביטול במציאות\|בטל במציאות]] לה' בבחינת [[יחודא עילאה]]. תכונה זו הורישו האבות לכל אחד מבני האבות הנ"ל, שיוכל גם הוא להיות בטל לה' כמרכבה, ו"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב".

שלום בוט2: החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה "

2016-10-31T07:45:35Z

החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה "

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:45, 31 באוקטובר 2016
שורה 21:		שורה 21:
	הירושה שהורישו האבות לכל בני ישראל;		הירושה שהורישו האבות לכל בני ישראל;

	1. בגלל גודל הביטול שלהם (בחינת מרכבה), על כן זכו להוריש ולהמשיך [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)\|רוח]] ו[[נשמה]] מעשר ספירות דקדושה - לבניהם אחריהם עד עולם. ובזה הורישו לכל אחד מישראל [[אהבה טבעית]] לה'- המסותרת בתוך פנימיות הלב.		1. בגלל גודל הביטול שלהם (בחינת מרכבה), על כן זכו להוריש ולהמשיך [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)\|רוח]] ו[[נשמה]] מעשר ספירות דקדושה - לבניהם אחריהם עד עולם. ובזה הורישו לכל אחד מישראל [[[[אהבה]] טבעית]] לה'- המסותרת בתוך פנימיות הלב.

	אהבה מסותרת זו שהאבות ממשיכים לכל אחד מישראל, היא בחינת [[חכמה]] שבנפש, שאין ענינה הגיון והשכלה, אלא כח הביטול לה', כי [[אב (חכמה)\|אב הוא בחינת חכמה]] שהיא בחינת כח-מה, והוא הכח להיות [[ביטול#אופן הביטול#ביטול במציאות\|בטל במציאות]] לה' בבחינת [[יחודא עילאה]]. תכונה זו הורישו האבות לכל אחד מבני האבות הנ"ל, שיוכל גם הוא להיות בטל לה' כמרכבה, ו"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב".		[[אהבה]] מסותרת זו שהאבות ממשיכים לכל אחד מישראל, היא בחינת [[חכמה]] שבנפש, שאין ענינה הגיון והשכלה, אלא כח הביטול לה', כי [[אב (חכמה)\|אב הוא בחינת חכמה]] שהיא בחינת כח-מה, והוא הכח להיות [[ביטול#אופן הביטול#ביטול במציאות\|בטל במציאות]] לה' בבחינת [[יחודא עילאה]]. תכונה זו הורישו האבות לכל אחד מבני האבות הנ"ל, שיוכל גם הוא להיות בטל לה' כמרכבה, ו"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב".

	2. שורש נשמת האבות ואופן עבודתם את ה', הם המידות כנ"ל, אף אלו באים ב[[ירושה]] לכל בני ישראל.		2. שורש נשמת האבות ואופן עבודתם את ה', הם המידות כנ"ל, אף אלו באים ב[[ירושה]] לכל בני ישראל.

	[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - אהבה יראה ו[[רחמים]] - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.		[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - [[אהבה]] יראה ו[[רחמים]] - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.

	3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (עפ"י מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.		3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (עפ"י מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.

שלום בוט2: החלפת טקסט – "רחמים " ב־"רחמים "

2016-09-29T03:40:14Z

החלפת טקסט – "רחמים " ב־"רחמים "

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:40, 29 בספטמבר 2016
שורה 27:		שורה 27:
	2. שורש נשמת האבות ואופן עבודתם את ה', הם המידות כנ"ל, אף אלו באים ב[[ירושה]] לכל בני ישראל.		2. שורש נשמת האבות ואופן עבודתם את ה', הם המידות כנ"ל, אף אלו באים ב[[ירושה]] לכל בני ישראל.

	[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - אהבה יראה ~~ורחמים~~ - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.		[[אברהם]], מידת החסד - "אברהם אוהבי"; [[יצחק]], מידת ה[[ספירת הגבורה\|גבורה]] - "פחד יצחק"; [[יעקב]], מידת ה[[ספירת התפארת\|תפארת]] (רחמים) -"א-לקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי", התכללות חסד ו[[ספירת הגבורה\|גבורה]] כאחד. אופן עבודת ה' במידות אלו - אהבה יראה ו[[רחמים]] - אפשרי בכל אחד ואחת מישראל, בירושתם מהאבות.

	3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (עפ"י מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.		3. האבות התחילו להמשיך ה[[שכינה]] מלמעלה למטה לאחר שנסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע. ובזה פתחו ב"[[אלפים תורה]]". (עפ"י מאמר רבותינו זכרונם לברכה בדבר ששת אלפי שנות קיום העולם; אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים [[ימות המשיח]]). סילוק ה[[שכינה]] נגרם עקב חטא [[עץ הדעת]] והחטאים שאחריו, עד שהיה העולם משמש באפילה. אך משבא אברהם התחיל להמשיך (למשוך) את ה[[שכינה]] לעולם ולהאיר, וכן יצחק ויעקב וכו', שהמשיכו להחזיר את ה[[שכינה]] לעולם.