השבת אבידה - היסטוריית גרסאות

אליהו ב. ב־03:56, 14 במאי 2024

2024-05-14T03:56:29Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:56, 14 במאי 2024
שורה 9:		שורה 9:

	==בתורת חב"ד==		==בתורת חב"ד==
	[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] [[חושן משפט]] סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).		[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] חושן משפט סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).

	ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] ה[[ר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).		ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] ה[[ר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).
שורה 15:		שורה 15:
	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	*'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/24/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%91.pdf סגולות למציאת אבידה]''', המבשר תורני פרשת מטות תשפ"ב עמוד טז		*'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/24/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%91.pdf סגולות למציאת אבידה]''', המבשר תורני פרשת מטות תשפ"ב עמוד טז
			*הרב [[יהודה לייב נחמנסון]], '''[https://chabad.info/beis- הלכות מצויות בדיני השבת אבידה]''' {{וידפו}}
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:מצוות]]		[[קטגוריה:מצוות]]

אליהו ב. ב־03:52, 14 במאי 2024

2024-05-14T03:52:41Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:52, 14 במאי 2024
שורה 1:		שורה 1:
	'''השבת אבידה''' היא [[מצוה]] מה[[תורה]] שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה.		'''השבת אבידה''' היא [[מצוה]] מה[[תורה]] שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה.

	==המקור בתורה==		==המקור בתורה==
	מצווה זו כוללת ~~שני~~ מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.		מצווה זו כוללת שתי מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.

	==בתורת הקבלה==		==בתורת הקבלה==

ב. שורה ב־12:53, 8 בספטמבר 2023

2023-09-08T12:53:00Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:53, 8 בספטמבר 2023
שורה 10:		שורה 10:
	[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] [[חושן משפט]] סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).		[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] [[חושן משפט]] סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).

	ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] [[הר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).		ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] ה[[ר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

ב. שורה: ויקיזציה

2023-09-08T12:51:49Z

ויקיזציה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:51, 8 בספטמבר 2023
שורה 5:		שורה 5:
	==בתורת הקבלה==		==בתורת הקבלה==

	ה[[אר"י ז"ל]] כותב בספרו "טעמי המצות{{הערה\|[[פרשת כי תצא]].}}: מצות השבת אבידה שנאמר וכן תעשה לכל אבדך אחיך, דע כי האדם לפעמים בא הנשמה על ידי [[עיבור]] (כלומר שהנשמה מתכללת ומתעלמת בגוף של אדם אחר באופן [[מקיף]] ולא שיורדת בעצמה בגוף), ולפעמים יצטרך לחזור ממש ב[[גילגול]] כי הוא יותר צער, והנה עונש מוצא אבידה ואינו מחזירה שאין לו תיקון בעיבור אחר מיתתו, אך יצטרך לחזור ממש בגלגול, וזהו לא תוכל להתעלם כי אם לא תשיב לו האבידה, אז ענשך הוא שאם תחטא ותצטרך לבא לעלום להתקן לא יספיק לך במה שתתעלם שהוא סוד עיבור לבד שאינו רק העלם כנודע שהוא מתעלם בסוד נשמת חבירו אך תתגלגל ממש."		ה[[אר"י ז"ל]] כותב בספרו "טעמי המצות{{הערה\|[[פרשת כי תצא]].}}: מצות השבת אבידה שנאמר וכן תעשה לכל אבדך אחיך, דע כי האדם לפעמים בא הנשמה על ידי [[עיבור]] (כלומר שהנשמה מתכללת ומתעלמת בגוף של אדם אחר באופן [[מקיף]] ולא שיורדת בעצמה בגוף), ולפעמים יצטרך לחזור ממש ב[[גילגול]] כי הוא יותר צער, והנה עונש מוצא אבידה ואינו מחזירה שאין לו תיקון בעיבור אחר מיתתו, אך יצטרך לחזור ממש בגלגול, וזהו לא תוכל להתעלם כי אם לא תשיב לו האבידה, אז ענשך הוא שאם תחטא ותצטרך לבא לעלום להתקן לא יספיק לך במה שתתעלם שהוא סוד עיבור לבד שאינו רק העלם כנודע שהוא מתעלם בסוד נשמת חבירו אך תתגלגל ממש".

	==בתורת חב"ד==		==בתורת חב"ד==

ב. שורה: קישורים פנימיים

2023-09-08T12:51:22Z

קישורים פנימיים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:51, 8 בספטמבר 2023
שורה 1:		שורה 1:
	'''השבת אבידה''' היא מצוה ~~מהתורה~~ שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה.		'''השבת אבידה''' היא [[מצוה]] מה[[תורה]] שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה.
	==המקור בתורה==		==המקור בתורה==
	מצווה זו כוללת שני מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.		מצווה זו כוללת שני מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.
שורה 10:		שורה 10:
	[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] [[חושן משפט]] סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).		[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה\|[[ספר צמח צדק\|שו"ת צמח צדק]] [[חושן משפט]] סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו).

	ולמרות שמפשטות דברי ~~הגמרא~~ שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] [[הר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).		ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] [[הר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

ב. שורה: הגהה

2023-09-08T12:49:27Z

הגהה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:49, 8 בספטמבר 2023
שורה 1:		שורה 1:
	'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן אם במהותה או במקומה או אופן ~~הנחה~~ חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ~~ולעשות למען השבת~~ האבידה לבעליה.		'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה.
	==המקור בתורה==		==המקור בתורה==
	מצווה זו כוללת שני מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.		מצווה זו כוללת שני מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.

להתראות: /* בתורת חב"ד */

2022-08-08T06:04:25Z

בתורת חב"ד

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:04, 8 באוגוסט 2022
שורה 11:		שורה 11:

	ולמרות שמפשטות דברי הגמרא שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] [[הר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).		ולמרות שמפשטות דברי הגמרא שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] [[הר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא).

			==קישורים חיצוניים==
			*'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/24/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%91.pdf סגולות למציאת אבידה]''', המבשר תורני פרשת מטות תשפ"ב עמוד טז

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

חלוקת קונטרסים: /* המקור בתורה */

2021-10-10T00:30:26Z

המקור בתורה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:30, 10 באוקטובר 2021
שורה 1:		שורה 1:
	'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן אם במהותה או במקומה או אופן הנחה חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולעשות למען השבת האבידה לבעליה.		'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן אם במהותה או במקומה או אופן הנחה חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולעשות למען השבת האבידה לבעליה.
	==המקור בתורה==		==המקור בתורה==
	מצווה זו נלמדת מהפסוק "השב ~~תשיבם"~~{{הערה\|~~חסר מקור~~}}		מצווה זו כוללת שני מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|השב תשיבנו לו}}{{הערה\|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון\|לא תוכל להתעלם}}{{הערה\|דברים כב, ג.}}.
	{{~~פסקה חסרה~~}}

	==בתורת הקבלה==		==בתורת הקבלה==

ב. א. א.: פסוק

2021-10-09T20:26:37Z

פסוק

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:26, 9 באוקטובר 2021
שורה 1:		שורה 1:
	'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן אם במהותה או במקומה או אופן הנחה חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולעשות למען השבת האבידה לבעליה.		'''השבת אבידה''' היא מצוה מהתורה שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן אם במהותה או במקומה או אופן הנחה חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולעשות למען השבת האבידה לבעליה.
			==המקור בתורה==
			מצווה זו נלמדת מהפסוק "השב תשיבם"{{הערה\|חסר מקור}}
			{{פסקה חסרה}}

	==בתורת הקבלה==		==בתורת הקבלה==

ב. א. א.: /* בתורת הקבלה */קוצו של יו"ד

2021-10-09T20:24:44Z

בתורת הקבלה: קוצו של יו"ד

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:24, 9 באוקטובר 2021
שורה 3:		שורה 3:
	==בתורת הקבלה==		==בתורת הקבלה==

	ה[[אר"י ז"ל]] כותב בספרו "טעמי המצות{{הערה\|[[פרשת כי תצא]].}}: מצות השבת אבידה שנאמר וכן תעשה לכל אבדך אחיך, דע כי האדם לפעמים בא הנשמה על ידי [[עיבור]] (כלומר שהנשמה מתכללת ומתעלמת בגוף של אדם אחר באופן [[מקיף]] ולא שיורדת בעצמה בגוף), ולפעמים יצטרך לחזור ממש ב[[~~גלגול~~]] כי הוא יותר צער, והנה עונש מוצא אבידה ואינו מחזירה שאין לו תיקון בעיבור אחר מיתתו, אך יצטרך לחזור ממש בגלגול, וזהו לא תוכל להתעלם כי אם לא תשיב לו האבידה, אז ענשך הוא שאם תחטא ותצטרך לבא לעלום להתקן לא יספיק לך במה שתתעלם שהוא סוד עיבור לבד שאינו רק העלם כנודע שהוא מתעלם בסוד נשמת חבירו אך תתגלגל ממש."		ה[[אר"י ז"ל]] כותב בספרו "טעמי המצות{{הערה\|[[פרשת כי תצא]].}}: מצות השבת אבידה שנאמר וכן תעשה לכל אבדך אחיך, דע כי האדם לפעמים בא הנשמה על ידי [[עיבור]] (כלומר שהנשמה מתכללת ומתעלמת בגוף של אדם אחר באופן [[מקיף]] ולא שיורדת בעצמה בגוף), ולפעמים יצטרך לחזור ממש ב[[גילגול]] כי הוא יותר צער, והנה עונש מוצא אבידה ואינו מחזירה שאין לו תיקון בעיבור אחר מיתתו, אך יצטרך לחזור ממש בגלגול, וזהו לא תוכל להתעלם כי אם לא תשיב לו האבידה, אז ענשך הוא שאם תחטא ותצטרך לבא לעלום להתקן לא יספיק לך במה שתתעלם שהוא סוד עיבור לבד שאינו רק העלם כנודע שהוא מתעלם בסוד נשמת חבירו אך תתגלגל ממש."

	==בתורת חב"ד==		==בתורת חב"ד==