הבדלה (מנהגים) - היסטוריית גרסאות

שלום: הפניה לדף הבדלה

2010-03-21T16:09:15Z

הפניה לדף הבדלה

חיים נהר ב־18:25, 9 במרץ 2010

2010-03-09T18:25:40Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:25, 9 במרץ 2010
שורה 1:		שורה 1:
			{{לעריכה}}
	[[תמונה:הבד.jpg\|left\|thumb\|280px\|]]		[[תמונה:הבד.jpg\|left\|thumb\|280px\|]]
	==ארבע אצבעות ==		==ארבע אצבעות ==

מענדי פ. ב־19:16, 7 באוגוסט 2007

2007-08-07T19:16:43Z

Elchanan: מנהגי הבדלה הועבר לשם הבדלה (מנהגים)

2007-06-10T06:15:32Z

מנהגי הבדלה הועבר לשם הבדלה (מנהגים)

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־09:15, 10 ביוני 2007
(אין הבדלים)

Elchanan ב־04:15, 19 במרץ 2007

2007-03-19T04:15:50Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:15, 19 במרץ 2007
שורה 147:		שורה 147:
	הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.		הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.

	[[קטגוריה:~~מנהגם~~ כללי]]		[[קטגוריה:מנהגים כללי]]

Elchanan ב־04:12, 19 במרץ 2007

2007-03-19T04:12:42Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:12, 19 במרץ 2007
שורה 146:		שורה 146:

	הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.		הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.
	[[קטגוריה:~~מנהגי חב"ד~~]]
			[[קטגוריה:מנהגם כללי]]

Elchanan ב־02:00, 13 בפברואר 2007

2007-02-13T02:00:40Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־05:00, 13 בפברואר 2007
שורה 146:		שורה 146:

	הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.		הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.
			[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]

Elchanan ב־10:23, 9 בפברואר 2007

2007-02-09T10:23:10Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:23, 9 בפברואר 2007
שורה 113:		שורה 113:

	בכתבי האריז”ל מסופר ש”אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים .. אמרם [האריז”ל] בכל מוצאי שבת .. אחר הבדלה”, בביתו. אבל כשהתפלל בבית כנסת אשכנזי, האומרים ויתן לך בבית הכנסת, אמר עמהם.		בכתבי האריז”ל מסופר ש”אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים .. אמרם [האריז”ל] בכל מוצאי שבת .. אחר הבדלה”, בביתו. אבל כשהתפלל בבית כנסת אשכנזי, האומרים ויתן לך בבית הכנסת, אמר עמהם.

			==אמירת ויתן לך==

			1) יש שכתבו לומר “ויתן לך וגו’” לפני הבדלה.

			2) הרבי נוהג לברך ברכה אחרונה על יין ההבדלה, לפני אמירת “ויתן לך”. אבל אדמו”ר מהר”ש אמר “ויתן לך” מיד אחר הבדלה, ורק אחר-כך בירך ברכה אחרונה על היין.

			3) עומדים בעת אמירת “ויתן לך”.

			4) נשיאי חב”ד השתדלו לומר ‘ויתן לך’ בסידור ביחד עם עוד אחד (או כמה

			5) במוצאי שבת שחל בחול-המועד, אומרים ויתן לך בלחש.

			6) הרבי מקפל את טליתו אחר אמירת ויתן לך.

			==הסיבות לאמירת ויתן לך==

			כמה סיבות לאמירת “ויתן לך”:

			1) “כשהשבוע נכנס אומרים פסוקים טובים וברכות ושלומות ונחמות”. “כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי ברכה ורצון”.

			2) לסימן טוב בתחילת השבוע.

			3) כדי שיתברכו במעשה ידיהם.

			4) הנשמות הנמצאות בגהינום יוצאות ממנו בערב שבת והן שבות אליו לאחר צאת השבת, אך לא מיד עם צאתה אלא רק לאחר שהיהודי סיים את ברכת ההבדלה, לכן מאריכים באמירת ההבדלה בתוספת פסוקים אחריה - “כדי להאריך לרשעים מלחזור לגהינום”.

			5) כדי שהפעולה הראשונה (מלשון ראש) של השבוע תהיה בעניני ברכה וקדושה, ולא בעניני חולין.

			6)תוכן ברכת “ויתן לך” (”מטל השמים ומשמני הארץ”)-כולל כל סדר ההשתלשלות, ולכן נוהגים לאומרה מיד לאחר הבדלה, “שכוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שד’ העניינים -יין, בשמים, נר והבדלה -הם כנגד ד’ עולמות [[אבי"ע]]
			כתוב בשער הכולל: “בזוהרלא נזכרו רק פסוקי ויתן לך וגו’, ברוך אתה בעיר וגו’. [אבל] נהגו להרבות בפסוקים בזה הסדר: ברכה, גאולה, ישועה, דעת, פדיום, היפוך צרה, שלום. ויש ממעטים ואינם אומרים רק פסוקים טובים .. ברכה ושלום, וכן סידר אדמו”ר [הזקן] בסדור .. [בלי הפסוקים] ופדויי ה’ ישובון .. [כי] לא רצה שיזכירו במוצאי שבת יגון ואנחה”

			הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.

Elchanan ב־10:22, 9 בפברואר 2007

2007-02-09T10:22:21Z

דף חדש

[[תמונה:הבד.jpg|left|thumb|280px|]]
==ארבע אצבעות ==

א. לאחר ברכת מאורי האש מביטים על הציפורנים של ארבע האצבעות (חוץ מהאגודל) של יד ימין - סיבת הדבר:

שלושה נביאים - יחזקאל, ישעיה וזכריה - מתארים את הקב”ה יושב על כסא כבוד בעל ארבע רגלים, המוצב במרכבה שבה ארבע דמויות [אלא שיחזקאל ראה “ארבעה פנים גו’, פני אדם, פני אריה גו’, פני שור גו’, פני נשר”, וזכריה ראה ארבעה סוסים], גם ההשפעה מגן-עדן היא בעלת ארבעה חלקים, ככתוב “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”, וגם חניית שנים עשר השבטים במדבר, סביב משכן ה’, היתה בארבע קבוצות (= דגלים).

בתורת הקבלה מוסבר שזה בעצם ארבעה כוחות אלוקיים (הם ארבע אותיות שמו הקדוש: י-ה-ו-ה): [[חסד]], [[גבורה]], [[תפארת]] ו[[מלכות]], והם ארבעה מלאכי עליון: מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל, ומרכבת ה’ מוליכה את ארבעתהכוחות הללו לעולם, “השפעת שפע אלוקי לכל הנבראים”.

לכן מביטים רק על ארבע אצבעות ולא על האגודל: ארבע אצבעות היהודי מכוונות כנגד ארבע מיני ההשפעות האלוקית הנמשכות לעולם6, וכשמסתכלים עליהם לאור האבוקה, זוכים לדבוק בהשפעות האלוקית.

זה ההסבר לפרטים נוספים בברכת האש:

1) משתמשים באבוקה ולא בנר, כי לאבוקה ארבעה גווני אש - שחור (ותכלת), לבן, אדום וירוק - כנגד ארבעה הכוחות האלוקיים.

2) מסתכלים על יד ימין: כי ימין מסמלת השפעה ונתינה (חסד), וזאת המטרה בהבדלה - להוריד את השפע העליון לעולם הזה9 [בכל-זאת מנהג הרבי להביט גם על יד שמאל].

3) מסתכלים רק על גב האצבעות, כי יש שתי מרכבות ה’: א) “מרכבת פני ה’”, היא ה”מרכבה העליונה” שבעולמות עליונים, אותה אי-אפשר לראות, ככתוב “ופני לא ייראו”, ב) “מרכבת אחורי ה’”, היא ה”מרכבה התחתונה” שבעולמות התחתונים, אותה אפשר לראות, ככתוב “וראית את אחורי”.

אצבעות היהודי מכוונות כנגד מרכבות ה’: פנים האצבעות כנגד המרכבה העליונה, פני ה’; ואחורי האצבעות כנגד המרכבה התחתונה אחורי ה’ - לכן צריך להסתכל רק על גב האצבעות, כי היהודי יכול להתקרב, לראות ולהמשיך רק את המרכבה התחתונה ולא העליונה.

כך או כך אנו רואים את החשיבות העצומה של ההסתכלות בציפורנים, שכן דרכם היהודי מתקרב למרכבה התחתונה של הקב”ה!

==מביטים על הציפורניים==

ב. המנהג להביט על הציפורנים, כי:

1) [[ציפורנים]] מסמלות ברכה שכן הם הדבר הכמעט יחידי בגוף שצומח כל הזמן “הן פרות ורבות לעולם”, “והגידול הוא סימן ברכה”, לכן “נהגו להסתכל בהם לסימן טוב בתחילת השבוע”.

2) אדם הראשון היה כולו מוקף ציפורן, ורק לאחר שהוא שמע לעצת אשתו וחטא בעץ הדעת, הורידו מגופו את הציפורן, והוא נשאר רק על קצות האצבעות. כשאנו מביטים בציפורנים במוצאי שבת אנו מזכירים את הציפורן המיוחדת שהיתה לאדם הראשון.

דבר זה מרומז בנוסח הברכה “(בורא מאורי) האש” (ולא “אש”), כי האש אותיות “אשה”, והאשה היא שפיתתה את האדם לחטוא. לכן יש נוהגים שהאשה אינה מסתכלת בציפורנים, כדי שלא תזכיר את חטאה.

3) ציפורנים הם האבר הנחות ביותר בגוף, ויש בהם הכי מעט חיות (לכן בקציצתם לא חשים כל כאב), וכשמאירים בנר ההבדלה על הציפורנים, פועלים שההמשכה והאור האלוקי יגיע לכל אברי הגוף, עד לאבר הנחות ביותר - הציפורנים.

זאת ועוד: לפי תורת הקבלה והחסידות ציפורנים מסמלות עיסוקי חולין, כי פעילות האדם בעולם הגשמי היא עם האצבעות שבקצותיהם צומחות ציפורנים.

[לכן תחתיהם מצטברת זוהמה וטינופת גשמית ורוחנית (כוחות טומאה) מעיסוקיו בעולם. אגב: ציפורנים ארוכות וחודרניות הם הזוהמה שבאדם עצמו, מידות רעות וכדומה].

ההסתכלות על הציפורנים באור ההבדלה באה להאיר ולקדש גם את עיסוקי החולין, ולתת לאדם כוח להישמר מהדברים האסורים והמזוהמים שבעולם, ובלשון הקבלה1: במוצאי שבת מתפשטת טומאה בעולם, ובמיוחד על ראשי הציפורנים, וכאשר מסתכלים עם אור ההבדלה על הציפורנים ומאירים אותם באור הקדושה, דוחים את החושך, ומכניעים ומבטלים את כוח הקליפה, והיא לא יכולה להזיק כל השבוע, לכן מברכים על האש להודות למי שברא את האש הטובה הזו והציל את האדם מכל הצרות.

4) עם ציפורנים יכולים לדקור את הזולת, והכוונה למידות המגונות של הצקה ופגיעה בזולת, בפרט במגע עם הזולת בימי החול, לכן מביטים על הציפורנים לאור ההבדלה, כדי להאיר אותן, שהמגע עם הזולת יהיה עם “ציפורן חיה”, כלומר קשר רגשי וחי, באהבה “נועם21 ומתיקות .. קירוב הדעת והרגש פנימי”, הנובע מהמידות הטובות שבאדם.

[אולי לכן אשה אינה מביטה על הציפורנים, שכן מעצם טבעה יש בה יותר מידות טובות, לכן היא אינה זקוקה לאור ההבדלה].

5) בשעת ההסתכלות על הציפורנים מסתכלים גם על שרטוטי הידים שהן “סימן להתברך בו”.

==נוסח הברכה “מאורי האש”==

ג. דברי הרבי עם גישה ייחודית על פעולת אש ההבדלה:

הרבי שואל מדוע קבעו חז”ל את נוסח הברכה “(בורא) מאורי (האש)“ ולא “(בורא) אורות (האש)“, או “אבוקות” כלשון חז”ל בכמה מקומות?

והוא מסביר: נר הבדלה בא להאיר את חשכת הלילה, הן הפיזי והן חשכת החולין שבימות החול, וכדי להצליח בפעולה זו, יש צורך דווקא ב”מאור” שהוא בעל עוצמה חזקה באין-ערוך מה”אור”:

השפעת אור הקדושה על חשכת העולם הגשמי יכולה להיות בשתי דרכים: 1) דחייה וסילוק החומריות הגשמית ומילוי החלל באור קדושת התורה. 2) השארת החומריות הגשמית ומילוייה באור של קדושה. וזה בעצם עבודת היהודי בימות החול - לא להתנתק ולברוח מהעולם הגשמי ולהתבודד בתחום האלוקי רוחני, אלא לצאת אל העולם הגשמי-חומרי ולהביא לתוכו את אור ה’.

לשם כך אנו זקוקים לא רק ל”אור” אלא ל”מאור”, שהוא בעל ההשפעה העיקרית והבלתי מוגבלת, ורק בכוחו אפשר להפוך את החושך לאור אלוקי קדוש24, לכן נוסח הברכה הוא “מאורי (האש)“ להדגיש את הפעולה החשובה שנעשית על-ידי ובכוח המאור.

בשולי המאמר לפנינו אימרה מתוך תיקוני הזוהר המסבירה מדוע נוסח הברכה הוא מאורי בלשון רבים (ולא מאור בלשון יחיד):

משום שישנם שני מיני אישים, אש של האיש, ואש של האשה: אש בתוספת יוד - “אשי” אותיות “איש”. “אש” בתוספת ה’ - “אשה” אותיות “אשה”. וכשיש שני מיני האישים בתוספת “י-ה”, נמשכת ברכת ה’ ואור ההבדלה לאיש ולאשתו, להצלחה ולחיים טובים ומאושרים בשלום בית, לאורך ימים ושנים טובות.

==פירוש הברכה==

בברכת ההבדלה מוזכרים ארבע הבדלות - “המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה”.

נוסח ההבדלה הוא “ענין גדול באמונה בה’, וצריך לאמרו בכוונה גדולה ולכוין בו כך”:

“המבדיל בין קודש לחול”: מצות עשה רבה וגדולה, משורשי התורה ועיקריה לדעת ולהכיר שלמרות שהכל נעשה מאת ה’, הן הקודש והן החול, הן הטהור והן הטמא, הרי הם באמת הפכים גמורים “זה לעומת זה עשה אלוקים” ויש להיזהר לא להיכשל ברע, ולהבדיל ולהפריש בין הקדש והחול, כהבדל האור מן החשך, והמערב זה בזה, עונשו רב ומחריב את העולמות וקוצץ בנטיעות.

“בין אור לחושך”: תורה ומצות נקראים אור, וביטול הדת וחוקיה נקרא חושך, וצריך האדם להבדיל בשכלו הזך בין זה לזה, לבחור בטוב ולמאוס ברע. ואז הוא יזכה בשכר הטוב הצפון לצדיקים, שהוא נקרא אור, להפך מגהינום שהוא חשך וצלמות.

“בין ישראל לעמים”: ישראל עם סגולה מכל העמים. ואל יאמר אדם שמקרה אחד לישראל ולאומות העולם, כמות זה כן מות זה, כי אין לערב זה בזה; יש להכיר ולידע באמיתות ובנאמנות שלמה שאין חלק הגוי עם הישראל כלל ועיקר, ויתרון זה מזה כיתרון האור מן החשך: נשמתו של ישראל חלק אלוה ממעל והוא נקרא בנו בכורו, ונשמת הגויים מזוהמא וסטרא אחרא, והם נקראים זרים זדים ועושי רשעה, ותקותם מפח נפש.

“בין יום השביעי לששת ימי המעשה”: צריך להאמין שהוא יתברך ויתעלה ברא את עולמו בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וינפש, ויש הבדל גדול ביניהם כהבדל האור מן החשך, ובזה יכיר האדם וידע סוד מעלת השבת וישמור אותה כראוי, ויזכה לנועם ה’ ולבקר בהיכלו.

==פירושי הקבלה והחסידות לנסוח==

בקבלה ובחסידות מסבירים בדרך נוספת את נוסח ההבדלה:

1) בשבת עוזבים את העולם כוחות הטומאה והרע, ובמוצאי שבת הם שבים אליו ומנסים לחצוץ בין ישראל לאביהם שבשמים.

ארבעה כוחות טומאה ורע קיימים: 1) רוח סערה, 2) ענן גדול, 3) אש מתלקחת” (הם “שלוש קליפות הטמאות”, שהנם כוחות הרע הקשים והמסוכנים ביותר), 4) קליפת נוגה6 (שאינה רע גמור כמו שלוש האחרים).

ארבע המשפטים שבהבדלה נותנים ליהודי עוז ותעצומות נפש להצליח במלחמתו מול ארבע כוחות רע אלו, ובלשון הקבלה: “ארבע הבדלות כנגד ארבע קליפות .. [ש]הם מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים ..[כי] בשבתות וימים טובים מתלבש הקב”ה בפאת הטוב שבעץ הדעת .. ובמוצאי שבת מתפשט מהם ומתלבש בקליפות הנזכרות להנהיג העולם ולשמור את בניו .. והמבדיל ביניהם הוא העושה הטוב בעיני ה’”.

2) מונח יסוד אומר ה”ספר יצירה” שהמציאות הגשמית מחולקת לשלושה ממדים: עולם (=מקום), שנה (=זמן) ונפש (בני אדם).

ההבדלה הנעשית במוצאי שבת בין הקודש לחול באה ליצור נתק מכוחות הטומאה בכל הרבדים שבבריאה:

“בין אור לחושך” - עולם. “בין ישראל לעמים” - נפש, “בין יום השביעי לששת ימי המעשה” - שנה.

==הסברו של אדמו”ר הרש”ב==

באחד מאמריו מסביר כבוד קדושת [[אדמו"ר הרש"ב]] את משמעות ההבדלה, ולפנינו ציטוט מדויק מדבריו הקדושים:

“מי שהוא דעתן יותר, יותר יסבול דבר והיפוכו, דהיינו לעשות מטוב רע ומרע טוב, וישכנו כאחד עד שלא יוכר כלל בין טוב לרע, אבל מי שהוא בקטנות הדעת, לא יוכל לערב טוב ורע, מפני שלא יוכל לסבול דבר והיפוכו . . שסיבת תערובת טוב ורע הוא על ידי הדעת דוקא . .

אמנם ידוע דכל עניין הבירור והבדלה הוא על ידי דעת דוקא, ולכן קבעו הבדלה בחונן הדעת “שאם אין דעה - הבדלה מנין”. ולכאורה זהו דבר והיפוכו, שכל תערובת טוב ורע הוא על ידי הדעת, וההבדלה היא גם כן על-ידי הדעת?

אך באמת הם עניין אחד ושניהם באים מסיבה אחת, דלהיות שהדעת הוא בבחינת המרחב לסבול שני הפכים, שמשום זה יוכל לערב טוב ורע, הנה משום זה גופא ביכולתו למצוא כל תערובת טוב ורע, שבכל דבר יכיר ויבחין אם הוא טוב אם לא, וכמה שיש בו מן הטוב ומן הרע.

כמו שלפרט ולפרד איזה שכל בריבוי פרטים ואופנים שונים הוא על ידי הדעת דוקא .. כי הוא מכיר ומרגיש כל הפרטים ההפכים גם הפרטים היותר דקים, ולכן בזאת דוקא תכלית הבירור להבדיל כל תערובת רע שבטוב .. לברר לגמרי מכל וכל בלי שום טעות כלל, רק על-ידי הדעת מפני שהוא הבוחן ומבחין היטב לידע כל דבר ולהבדיל הרע מן הטוב בתכלית”. עד כאן לשונו הקדוש.

==המנהג אחר ההבדלה==

א. אחר ההבדלה: 1) מכבים את הנר בשיירי היין. 2) מנהג ישראל לטבול את האצבעות ביין הנותר מההבדלה ואז לגעת עם האצבעות בפנים על העיניים (וזה סגולה למאור העיניים). הרבי נוגע בעיניו לצד האף. 3) הרבי נוהג להריח את ריח עשן הנר מצלוחית היין בה טבלו את הנר13.

4) מברכים ברכה אחרונה. 5) אומרים “[[אמירת ויתן לך|ויתן לך]] וגו’

בכתבי האריז”ל מסופר ש”אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים .. אמרם [האריז”ל] בכל מוצאי שבת .. אחר הבדלה”, בביתו. אבל כשהתפלל בבית כנסת אשכנזי, האומרים ויתן לך בבית הכנסת, אמר עמהם.

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:16, 7 באוגוסט 2007
שורה 6:		שורה 6:
	שלושה נביאים - יחזקאל, ישעיה וזכריה - מתארים את הקב”ה יושב על כסא כבוד בעל ארבע רגלים, המוצב במרכבה שבה ארבע דמויות [אלא שיחזקאל ראה “ארבעה פנים גו’, פני אדם, פני אריה גו’, פני שור גו’, פני נשר”, וזכריה ראה ארבעה סוסים], גם ההשפעה מגן-עדן היא בעלת ארבעה חלקים, ככתוב “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”, וגם חניית שנים עשר השבטים במדבר, סביב משכן ה’, היתה בארבע קבוצות (= דגלים).		שלושה נביאים - יחזקאל, ישעיה וזכריה - מתארים את הקב”ה יושב על כסא כבוד בעל ארבע רגלים, המוצב במרכבה שבה ארבע דמויות [אלא שיחזקאל ראה “ארבעה פנים גו’, פני אדם, פני אריה גו’, פני שור גו’, פני נשר”, וזכריה ראה ארבעה סוסים], גם ההשפעה מגן-עדן היא בעלת ארבעה חלקים, ככתוב “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”, וגם חניית שנים עשר השבטים במדבר, סביב משכן ה’, היתה בארבע קבוצות (= דגלים).

	בתורת הקבלה מוסבר שזה בעצם ארבעה כוחות אלוקיים (הם ארבע אותיות שמו הקדוש: י-ה-ו-ה): [[חסד]], [[גבורה]], [[תפארת]] ו[[מלכות]], והם ארבעה מלאכי עליון: מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל, ומרכבת ה’ מוליכה את ~~ארבעתהכוחות~~ הללו לעולם, “השפעת שפע אלוקי לכל הנבראים”.		בתורת הקבלה מוסבר שזה בעצם ארבעה כוחות אלוקיים (הם ארבע אותיות שמו הקדוש: י-ה-ו-ה): [[חסד]], [[גבורה]], [[תפארת]] ו[[מלכות]], והם ארבעה מלאכי עליון: מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל, ומרכבת ה’ מוליכה את ארבעת הכוחות הללו לעולם, “השפעת שפע אלוקי לכל הנבראים”.

	לכן מביטים רק על ארבע אצבעות ולא על האגודל: ארבע אצבעות היהודי מכוונות כנגד ארבע מיני ההשפעות האלוקית הנמשכות ~~לעולם6~~, וכשמסתכלים עליהם לאור האבוקה, זוכים לדבוק בהשפעות האלוקית.		לכן מביטים רק על ארבע אצבעות ולא על האגודל: ארבע אצבעות היהודי מכוונות כנגד ארבע מיני ההשפעות האלוקית הנמשכות לעולם, וכשמסתכלים עליהם לאור האבוקה, זוכים לדבוק בהשפעות האלוקית.

	זה ההסבר לפרטים נוספים בברכת האש:		זה ההסבר לפרטים נוספים בברכת האש:
שורה 40:		שורה 40:
	ההסתכלות על הציפורנים באור ההבדלה באה להאיר ולקדש גם את עיסוקי החולין, ולתת לאדם כוח להישמר מהדברים האסורים והמזוהמים שבעולם, ובלשון הקבלה1: במוצאי שבת מתפשטת טומאה בעולם, ובמיוחד על ראשי הציפורנים, וכאשר מסתכלים עם אור ההבדלה על הציפורנים ומאירים אותם באור הקדושה, דוחים את החושך, ומכניעים ומבטלים את כוח הקליפה, והיא לא יכולה להזיק כל השבוע, לכן מברכים על האש להודות למי שברא את האש הטובה הזו והציל את האדם מכל הצרות.		ההסתכלות על הציפורנים באור ההבדלה באה להאיר ולקדש גם את עיסוקי החולין, ולתת לאדם כוח להישמר מהדברים האסורים והמזוהמים שבעולם, ובלשון הקבלה1: במוצאי שבת מתפשטת טומאה בעולם, ובמיוחד על ראשי הציפורנים, וכאשר מסתכלים עם אור ההבדלה על הציפורנים ומאירים אותם באור הקדושה, דוחים את החושך, ומכניעים ומבטלים את כוח הקליפה, והיא לא יכולה להזיק כל השבוע, לכן מברכים על האש להודות למי שברא את האש הטובה הזו והציל את האדם מכל הצרות.

	4) עם ציפורנים יכולים לדקור את הזולת, והכוונה למידות המגונות של הצקה ופגיעה בזולת, בפרט במגע עם הזולת בימי החול, לכן מביטים על הציפורנים לאור ההבדלה, כדי להאיר אותן, שהמגע עם הזולת יהיה עם “ציפורן חיה”, כלומר קשר רגשי וחי, באהבה ~~“נועם21~~ ומתיקות .. קירוב הדעת והרגש פנימי”, הנובע מהמידות הטובות שבאדם.		4) עם ציפורנים יכולים לדקור את הזולת, והכוונה למידות המגונות של הצקה ופגיעה בזולת, בפרט במגע עם הזולת בימי החול, לכן מביטים על הציפורנים לאור ההבדלה, כדי להאיר אותן, שהמגע עם הזולת יהיה עם “ציפורן חיה”, כלומר קשר רגשי וחי, באהבה “נועם ומתיקות .. קירוב הדעת והרגש פנימי”, הנובע מהמידות הטובות שבאדם.

	[אולי לכן אשה אינה מביטה על הציפורנים, שכן מעצם טבעה יש בה יותר מידות טובות, לכן היא אינה זקוקה לאור ההבדלה].		[אולי לכן אשה אינה מביטה על הציפורנים, שכן מעצם טבעה יש בה יותר מידות טובות, לכן היא אינה זקוקה לאור ההבדלה].
שורה 58:		שורה 58:
	השפעת אור הקדושה על חשכת העולם הגשמי יכולה להיות בשתי דרכים: 1) דחייה וסילוק החומריות הגשמית ומילוי החלל באור קדושת התורה. 2) השארת החומריות הגשמית ומילוייה באור של קדושה. וזה בעצם עבודת היהודי בימות החול - לא להתנתק ולברוח מהעולם הגשמי ולהתבודד בתחום האלוקי רוחני, אלא לצאת אל העולם הגשמי-חומרי ולהביא לתוכו את אור ה’.		השפעת אור הקדושה על חשכת העולם הגשמי יכולה להיות בשתי דרכים: 1) דחייה וסילוק החומריות הגשמית ומילוי החלל באור קדושת התורה. 2) השארת החומריות הגשמית ומילוייה באור של קדושה. וזה בעצם עבודת היהודי בימות החול - לא להתנתק ולברוח מהעולם הגשמי ולהתבודד בתחום האלוקי רוחני, אלא לצאת אל העולם הגשמי-חומרי ולהביא לתוכו את אור ה’.

	לשם כך אנו זקוקים לא רק ל”אור” אלא ל”מאור”, שהוא בעל ההשפעה העיקרית והבלתי מוגבלת, ורק בכוחו אפשר להפוך את החושך לאור אלוקי ~~קדוש24~~, לכן נוסח הברכה הוא “מאורי (האש)“ להדגיש את הפעולה החשובה שנעשית על-ידי ובכוח המאור.		לשם כך אנו זקוקים לא רק ל”אור” אלא ל”מאור”, שהוא בעל ההשפעה העיקרית והבלתי מוגבלת, ורק בכוחו אפשר להפוך את החושך לאור אלוקי קדוש, לכן נוסח הברכה הוא “מאורי (האש)“ להדגיש את הפעולה החשובה שנעשית על-ידי ובכוח המאור.

	בשולי המאמר לפנינו אימרה מתוך תיקוני הזוהר המסבירה מדוע נוסח הברכה הוא מאורי בלשון רבים (ולא מאור בלשון יחיד):		בשולי המאמר לפנינו אימרה מתוך תיקוני הזוהר המסבירה מדוע נוסח הברכה הוא מאורי בלשון רבים (ולא מאור בלשון יחיד):
שורה 84:		שורה 84:
	1) בשבת עוזבים את העולם כוחות הטומאה והרע, ובמוצאי שבת הם שבים אליו ומנסים לחצוץ בין ישראל לאביהם שבשמים.		1) בשבת עוזבים את העולם כוחות הטומאה והרע, ובמוצאי שבת הם שבים אליו ומנסים לחצוץ בין ישראל לאביהם שבשמים.

	ארבעה כוחות טומאה ורע קיימים: 1) רוח סערה, 2) ענן גדול, 3) אש מתלקחת” (הם “שלוש קליפות הטמאות”, שהנם כוחות הרע הקשים והמסוכנים ביותר), 4) קליפת ~~נוגה6~~ (שאינה רע גמור כמו שלוש ~~האחרים~~).		ארבעה כוחות טומאה ורע קיימים: 1) רוח סערה, 2) ענן גדול, 3) אש מתלקחת” (הם “שלוש קליפות הטמאות”, שהנם כוחות הרע הקשים והמסוכנים ביותר), 4) קליפת נוגה (שאינה רע גמור כמו שלוש קליפות הטמאות).

	~~ארבע~~ המשפטים שבהבדלה נותנים ליהודי עוז ותעצומות נפש להצליח במלחמתו מול ארבע כוחות רע אלו, ובלשון הקבלה: “ארבע הבדלות כנגד ארבע קליפות .. [ש]הם מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים ..[כי] בשבתות וימים טובים מתלבש הקב”ה בפאת הטוב שבעץ הדעת .. ובמוצאי שבת מתפשט מהם ומתלבש בקליפות הנזכרות להנהיג העולם ולשמור את בניו .. והמבדיל ביניהם הוא העושה הטוב בעיני ה’”.		ארבעה המשפטים שבהבדלה נותנים ליהודי עוז ותעצומות נפש להצליח במלחמתו מול ארבע כוחות רע אלו, ובלשון הקבלה: “ארבע הבדלות כנגד ארבע קליפות .. [ש]הם מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים ..[כי] בשבתות וימים טובים מתלבש הקב”ה בפאת הטוב שבעץ הדעת .. ובמוצאי שבת מתפשט מהם ומתלבש בקליפות הנזכרות להנהיג העולם ולשמור את בניו .. והמבדיל ביניהם הוא העושה הטוב בעיני ה’”.

	2) מונח יסוד אומר ה”ספר יצירה” שהמציאות הגשמית מחולקת לשלושה ממדים: עולם (=מקום), שנה (=זמן) ונפש (בני אדם).		2) מונח יסוד אומר ה”ספר יצירה” שהמציאות הגשמית מחולקת לשלושה ממדים: עולם (=מקום), שנה (=זמן) ונפש (בני אדם).
שורה 143:		שורה 143:

	6)תוכן ברכת “ויתן לך” (”מטל השמים ומשמני הארץ”)-כולל כל סדר ההשתלשלות, ולכן נוהגים לאומרה מיד לאחר הבדלה, “שכוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שד’ העניינים -יין, בשמים, נר והבדלה -הם כנגד ד’ עולמות [[אבי"ע]]		6)תוכן ברכת “ויתן לך” (”מטל השמים ומשמני הארץ”)-כולל כל סדר ההשתלשלות, ולכן נוהגים לאומרה מיד לאחר הבדלה, “שכוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שד’ העניינים -יין, בשמים, נר והבדלה -הם כנגד ד’ עולמות [[אבי"ע]]
	כתוב בשער הכולל: ~~“בזוהרלא~~ נזכרו רק פסוקי ויתן לך וגו’, ברוך אתה בעיר וגו’. [אבל] נהגו להרבות בפסוקים בזה הסדר: ברכה, גאולה, ישועה, דעת, פדיום, היפוך צרה, שלום. ויש ממעטים ואינם אומרים רק פסוקים טובים .. ברכה ושלום, וכן סידר אדמו”ר [הזקן] בסדור .. [בלי הפסוקים] ופדויי ה’ ישובון .. [כי] לא רצה שיזכירו במוצאי שבת יגון ואנחה”		כתוב בשער הכולל: “בזוהר לא נזכרו רק פסוקי ויתן לך וגו’, ברוך אתה בעיר וגו’. [אבל] נהגו להרבות בפסוקים בזה הסדר: ברכה, גאולה, ישועה, דעת, פדיום, היפוך צרה, שלום. ויש ממעטים ואינם אומרים רק פסוקים טובים .. ברכה ושלום, וכן סידר אדמו”ר [הזקן] בסדור .. [בלי הפסוקים] ופדויי ה’ ישובון .. [כי] לא רצה שיזכירו במוצאי שבת יגון ואנחה”

	הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.		הרבי אומר שהסיבה שאומרים “ויתן לך” עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר “ויתן לך” - לזולת, ולשמוע “ויתן לך” - מהזולת.

	[[קטגוריה:מנהגים כללי]]		[[קטגוריה:מנהגים כללי]]