עריכת הדף "תפילת העמידה"

'''תפילת העמידה''', או תפילת '''שמונה עשרה''' (על שם מספר ברכותיה במקור) תוקנה על ידי [[עזרא הסופר]] ובית דינו - [[אנשי כנסת הגדולה]] בתקופת חורבן [[בית המקדש הראשון]]. לאחר שגלו ישראל מעל אדמתם על ידי נבוכדנאצר הרשע והתערבו בין הגוים, אבד מהם סידור תפילה כראוי. עמדו ותקנו חכמים סדר תפילה אחיד לימי החול, לשבתות ולימים טובים. הוא מהוה בסיס ויסוד של כל תפילה בקהל ישראל עד היום הזה, [[שחרית]], [[מנחה]], ערבית וגו'.  

תפילת העמידה של ימות החול מכילה תשע עשרה ברכות (עם ברכת "ולמלשינים"). שלשת הברכות הראשונות מכילות שבחים לה'; שלש עשרה האמצעיות הן בקשות לצרכי האדם הפרטי והציבור כולו (כולל ברכת "ולמלשינים" אשר נוספה בשלב מאוחר יותר); בשלשת הברכות האחרונות (החותמות) מודים לה'. סדר התפילה בשבת וחגים שונה והוא בדרך כלל מכיל רק שבע ברכות למעשה.  

תפילה זו נקראת גם בשם "תפילת לחש", כיון שמתפללים אותה בשקט, באופן שרק המתפלל עצמו משמיע לאזניו את המילים.

כמו כן נקראת בשם "תפילת העמידה", כיון שמתפללים אותה בעמידה.

אחרי שלבי ה[[התבוננות]] שבקטעי התפילה הקודמים המביאים רגשות [[אהבה]] לה', ובהם האדם עולה שלב אחרי שלב, מ[[עולם העשייה]] שבו האדם מתבטל ל[[הקב"ה]] ברמה הנמוכה של [[יראה תתאה]] (היינו בקבלת עול מלכות שמיים), וכך עולה בעילוי אחר עילוי ל[[עולם היצירה]] והבריאה, עד שמגיע בתפילה זו לעולם האצילות, שענינו הוא שבו אין '''רגש''' של ביטול.

===ברכה א' מגן אברהם===

הברכה ראשונה של שמונה עשרה מכוונת כנגד [[ספירת החכמה]].

[[הבעל שם טוב]] אמר: טעם למה אנו אומרים [פותחים את העמידה ב־] 'אלהינו ואלהי אבותינו' כי יש שני סוגי בני אדם המאמינים בהשם יתברך: א' שמאמין בהקדוש ברוך הוא מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה; וה־ב' הוא מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה, והחילוק ביניהם הוא, שהסוג הא' יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל, אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא יתברך מחמת גודל חקירתו, הוא חזק באמונה שלימה וב[[אהבה]] גמורה, אבל גם כן יש לו חסרון, שבקל יכולים לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות חקירותיו, יתפתה ח"ו, אבל מי ששני המדות בידו, אין לו למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וגם כן באה לו על ידי שחקר בעצמו, זו הוא אמונה שלימה וטובה, ולזה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, גם יש לפרש בזה הכתוב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר, טעמו [מעצמכם להרגיש הטעם והיינו] מחמת החקירה, וראו לשון ראיית [מה שאתם רואים מאחרים] הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו{{הערה|[[כתר שם טוב]] די"ט ע"ג, לקוטים יקרים דט"ז ע"ב)}}.

===ברכה ב' אתה גבור===

הברכה השניה מכוונת כנגד [[ספירת הבינה]], ולכן בה מפורטים כל ההשפעות הבאות על ידי ספירת הבינה באופן פרטני.

===ברכה ג' אתה קדוש===

ברכת אתה קדוש עוסקת בקדושתו של הקב"ה כפי שמתגלה ב[[ספירת הדעת]] שהיא למעלה מהשגה וידיעה אלא באופן של פרישות ורוממות.

 

===ברכה ד' חונן הדעת===

ברכת אתה חונן היא כנגד ספירת החכמה ד[[זעיר אנפין]], ולכן אומרים בה "אתה חוננתנו" כי החכמה בראשו של אדם, היא הגורמת לו להבדיל בין הקודש ובין החול, וכן משום שזו הברכה הראשונה בתפילת [[שמונה עשרה]] שהיא בקשת צרכיו של אדם לאחר ברכות השבח, וזהו משום שאסור לאדם לשאול צרכיו ב[[מוצאי השבת]] קודם שיבדיל.

הראיה הפשוטה לכך היא שאנו מברכין בכל תפילת י"ח, - תיכף שמבקשים סלח לנו כו' - ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, והרי לכאורה על פי הכלל הידוע שספק ברכות להקל, היינו צריכים להמנע מלומר זאת משום חשש ברכה לבטלה, אלא מכאן שאין כאן שום ספק כלל, מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו.  

ב[[ספר המנהגים]] הובא שנוהגים לומר בסיום [[תפילה|תפילת]] [[שמונה עשרה]] - קודם "יהיו לרצון" השני - הפסוק של [[אותיות]] השם. מקור המנהג{{הערה|המנהג גם הובא בקיצור של"ה דף פ; בערוך השולחן סימן קכב, ח; בכף החיים על אורח חיים סוף סימן קכ"ב ועוד.}} הינו מ[[רש"י]] ב'מיכה'{{הערה|יש מסתפקים אם [[רש"י]] עצמו כתב זאת או שזה ליקוט מר' שמואל מדולגאטש בהוצאת "אגודת שמואל" שנת תנ"ט, כי איננו מופיע בכתבי [[רש"י]] לפני שנה הנ"ל.}}.

אמנם, הרבי ממשיך ואומר שאין זה מקור ממש וצריכים לחפש את המקור לחידוש זה, כי {{ציטוטון|בוודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו', אבל אף על פי כן, לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן, וכנראה, יש מקור לדבר גם בספרים שלפני זה}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16010&st=&pgnum=267 שיחת ש"פ ויגש תשמ"ו].}}.

{{הערות שוליים}}