עריכת הדף "תהלים נ"ב"

{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = תהלים נ"ב{{ש}}לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד
| תוכן =
'''א:''' לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד.

'''ב:''' בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל-בֵּית אֲחִימֶלֶךְ.

'''ג:''' מַה-תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל-הַיּוֹם.

'''ד:''' הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה.

'''ה:''' אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה.

'''ו:''' אָהַבְתָּ כָל-דִּבְרֵי-בָלַע לְשׁוֹן מִרְמָה.

'''ז:''' גַּם-אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה.

'''ח:''' וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ.

'''ט:''' הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ.

'''י:''' וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד-אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד.

'''יא:''' אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי-טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ.

}}
'''"לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד"''' הוא המשפט הפותח ב'''פרק נ"ב''' שב[[תהלים]]. המזמור נכתב על ידי [[דוד המלך]], ומתאר את הדברים שקראו אחרי שברח מנוב כשברח מ[[שאול המלך]].

על פי תקנת [[הבעל שם טוב]] לומר [[פרק אישי (מנהג)|פרק אישי]] בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הנ"ב ב[[יום הולדת|יום ההולדת]] ה-51, ועד ליום ההולדת ה-52.

== תוכן המזמור ==
ב[[תהלים אהל יוסף יצחק]] מופיע בכותרת המזמור: "בו מבאר היאך משורר מקונן דואג על מה שמתהלל ומתפאר על הרעה שעשה, מה עלה בדעתו אם גבורה תחשב לו עשות רעה, והקללה שקילל אותו ולכל החוסים בו".

'''פסוקים א'-ז':''' תוכחת ה[[רשע]] והעונש שלו.

'''פסוקים ח'-ט':''' תגובת ה[[צדיקים]].

== ביאור הרבי ==
את הסיבה, למה [[עם ישראל|ישראל]] נקראים "כ[[זית]] רענן", מסבירים המפרשים: "[[רשע]] יבול כנבול עלה ואין לו תקוה, ואני אנצל מלשונו, ואהיה כזית רענן שכל השנה עלו זית רעננים ולחים".

ועוד ביאור פנימי, למה [[עם ישראל|ישראל]] נקראו זית: כתוב ב[[מדרש]]{{הערה|ויקרא רבה פרשה ל"א, י'}}: "בבית המקדש היו לוקחים [[שמן זית]] ולא שמן שומשמין וכו', משל למלך שמרדו בו לגיונו, ולגיון אחד משלו לא מרד בו, אמר המלך אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין וכו', כך אמר הקב"ה הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח הה"ד (בראשית ח,): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"". וממשיך שם ה[[מדרש]] לבאר את מעלת ה[[זית]], שענינו להביא תנחומין, ומסר את נפשו, כי אם לא היה נקטף על ידי היונה, היה יכול להיות אילן גדול, ומסר את נפשו לעולם בשביל להביא תנחומין.

מבואר ב[[חסידות]], ששמן מורה על בחינת [[חכמה]], וזית שהוא מקור השמן, מורה על מקור ה[[חכמה]] - בחינת עצם ה[[חכמה]]. וגילוי בחינת עצמית היא רק על ידי עבודת ה[[מסירות נפש]] שלמעלה מטעם ודעת, ובגלל שזית מסר את נפשו בשביל תנחומין לעולם, לכן הוא זכה שדווקא בשמן שלו ישתמשו ב[[בית המקדש]]. ולכן נאמר על [[עם ישראל|ישראל]] "ואני כזית רענן", שעבודתם הוא [[מסירות נפש]] למעלה מטעם ודעת. וכלן בהמשך הפסוק נאמר "בבית אלקים" - שבו השרה שכינה בדברים הכי גשמיים, כי בשביל שההמשכה האלקית תרד למטה, העבודה צריכה להיות מבחינה עצמית, שזה המעלה של שמן זית{{הערה|על פי מאמר ד"ה ויהי ביום השמיני [[תשי"ג]]}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32596&st=&pgnum=64&hilite= תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק]'''

{{מזמורי ספר התהלים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תהלים|נב]]