עריכת הדף "שלמה קרליבך"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אזהרה: אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם תיכנסו לחשבון או תיצרו חשבון, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.

ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.

גרסה אחרונה הטקסט שלך
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך יושב מימין להרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
ר' '''שלמה קרליבך''' ([[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]] - [[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי, זמר ומלחין מפורסם. קירב יהודים רבים ליהדות, אך לצד זאת ספג ביקורת מ[[רב]]נים ו[[אדמו"ר]]ים רבים - וביניהם [[הרבי]] - על כך שלצורך פעולות הקירוב עבר על הלכות מסויימות וחרג מגדרי ה[[צניעות]] ב[[הלכה]].
הרב '''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי שקירב [[יהודים]] ללימוד [[תורה]] וקיום [[מצוות]]יה, אך ספג ביקורת מ[[רב|רבנים]] ו[[אדמו"ר|אדמורי"ם]] רבים על דרכו להקל באיסורי תורה.


==תולדות חיים==
== ביוגרפיה ==
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), בברלין, [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה (אוסטריה), הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד ב[[ישיבת "תורה ודעת"]], בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] ל[[חסידות חב"ד]].
הרב שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' [[אהרון קוטלר]], צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]{{הערה|חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה.}}. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] ל[[חסידות חב"ד]].


בראשית שנות היו"דים נשלח על ידי [[הרבי הריי"צ]] ולאחר מכן [[הרבי]], על מנת [[הפצת יהדות|להפיץ יהדות]] ו[[הפצת המעיינות|חסידות]] ברחבי [[ארצות הברית]]. במשך תקופה ממושכת פעל ב[[שליחות]] הרבי.
הרב קרליבך החל להפיץ [[חסידות]] בסגנון חדש ששאב את אופיו מה"גל החדש" ששטף את [[ארצות הברית]] בשלהי שנות ה-50 וה-60 והושפע מתורתם של [[נחמן מברסלב|רבי נחמן מברסלב]] והאדמו"ר מאיז'ביצה. בליווי גיטרה נדד ברחבי המדינה להופעות ועשיית נפשות לדרך החסידות. בד בבד החל לקבץ סביבו קהל נאמנים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.


אך אט אט, הוא החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות ה[[הלכה]], ופריצת גדרי ה[[צניעות]], ב[[מחשבה]] שכך יקל עליו להתחבר ללבבות היהודים ולקרבם ליהדות. שיטה זו הייתה רחוקה ואף מנוגדת משיטת הרבי, ולבסוף נותק הקשר בינו לחב"ד - והחל להפיץ יהדות בדרך משלו, כשהוא מקל בהלכות ומשתמש בשירה וניגון בגיטרה ככלי לסחוף את הקהל אחריו.<sup>[דרוש מקור]</sup>
בשנת [[תשכ"ג]] הופיע במועדון וילג' גייט להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-[[תשכ"ו]] בעת ששהה בגריניץ' וילג' ונפגש עם גדולי הזמרים. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו בכדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים במקום את "בית אהבה ותפילה". ב-[[תשכ"ז]] נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, ואף הגיע ל[[ארץ ישראל]] להופעות, בליווי נאמניו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו בעת השירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".


קרליבך החל מסתובב ברחבי [[ארצות הברית]] - הוא הופיע במועדונים, ערך קונצרטים ונפגש עם זמרים אמריקאיים. הופעתו הפשטנית, כשהוא מגודל שער ומנגן בגיטרה, סגנון שיריו והתנהגותו הלבבית התקבלה באהדה על ידי יהודים רבים, בהם צעירים "היפים", והוא הצליח לסחוף אחריו קהל מעריצים גדול. אמנם בחוגים החרדיים (ובראשם [[חב"ד]], כדלקמן) נחשב שנוי במחלוקת, עקב דרכו לפרוץ את גדרי ההלכה.<sup>[דרוש מקור]</sup>
ב-[[תשכ"ח]] הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מ[[אמשינוב]] - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל, המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-[[תש"ל]], בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושמעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. בתקופה זו הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות ובקהל הדתי-לאומי. במסעותיו באירופה נהג להסתובב ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.  


קרליבך ניצל את הסדקים הראשונים שנוצרו בחומת השלטון הקומוניסטי לעריכת מספר מסעות בהם הופיע במדינות חבר העמים בשנים [[תשמ"ט]] ו-[[תנש"א|תשנ"א]]. במסעות אלה ביקש להביא "שמחה ואהבה", כדבריו, ליהודים הרבים שביקשו להיזכר ביהדותם. עם זאת, לא הסתיר גם את מטרתו להפיג את האנטישמיות בקרב הגויים באמצעות אותן "שמחה ואהבה".


קרליבך הופיע גם ב[[ארץ ישראל]], שם חדר סגנון שירתו בחלקים מהציבור [[הציונות הדתית|הדתי לאומי]] והחרדי. בסוף שנות השלטון הקומוניסטי ותחילת [[התפרקות ברית המועצות]], הופיע גם שם.
התחתן בגיל 48 למרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות – נשמה ונדרה. [[הרבי]] דחף אותו להתחתן, ובהזדמנות מסויימת, כשעבר בחלוקת [[כוס של ברכה]] אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה על פניו של הרבי אי שביעות רצון.


בשנת [[תשכ"ח]] הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מ[[אמשינוב]] - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית.
==אישיותו==
קרליבך, היה זמר ורב מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב למנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקרבה, כנות ופשטות, ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ו[[אהבת ישראל|אהבת כל יהודי]] באשר הוא. רבים הוקסמו מהאהבה ומהחיבה שהפגין וכן מקולו הרך והנעים. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת ה' - על כך ביסס את שירתו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך. מנהגו לנשק ולחבק כל אדם היה לחלק בלתי נפרד מאישיותו. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך למקומות נידחים רבים ופעל ב[[מסירות נפש]] ועשיית [[צדקה]], בעיקר באמצעות שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים ב[[חסידות]], ובמסורת היהודית.


[[הרבי]] דחף את קרליבך להתחתן, ובהזדמנות מסויימת, כשעבר בחלוקת [[כוס של ברכה]] אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה על פניו של הרבי אי שביעות רצון. בגיל 48 התחתן עם מרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות - נשמה ונדרה.
קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת בבתי כנסיות רבים. עם זאת, אישיותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, לא נעמו לאוזניים דתיות מסורתיות. קרליבך התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני. על אף זאת, תכונות אלו משכו והלהיבו רחוקים וכן חלקים מן הדור הצעיר וגרמה להם להעריצו, לדבוק בתורתו ולנהור אל הופעותיו.


==קשריו עם חב"ד==
==קשריו עם חב"ד==
[[קובץ:האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האחים שלמה (שמאל) ו[[אליהו חיים קרליבך]] (ימין)]]
[[קובץ:האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האחים שלמה (שמאל) ואליהו חיים קרליבך (ימין)]]
===עם אדמו"ר הריי"צ===
===עם אדמו"ר הריי"צ===
בסביבות שנת [[תרצ"א]] כש[[אדמו"ר הריי"צ]] היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שני ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מאדמו"ר הריי"צ. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח [[גרמניה]], שתישנו עם [[טלית קטן]], ותעבדו את ה' ב[[שמחה]]", [[הרבי]] עמד באותה עת בפתח הדלת{{הערה|שם=מגזין תיקון|מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.}}.
בסביבות שנת [[תרצ"א]] כש[[אדמו"ר הריי"צ]] היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שתי ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מ[[אדמו"ר הריי"צ]]. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח [[גרמניה]], שתישנו עם [[טלית קטן]], ותעבדו את ה' ב[[שמחה]]", [[הרבי שליט"א]] עמד באותה עת בפתח הדלת{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997] Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.}}.


בשנת [[ת"ש]], עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ ל[[ניו יורק]], הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שני בניו לקבל את פני האדמו"ר הריי"צ {{הערה|קרליבך סיפר על כך בעצמו. נתן אופיר (אופנבך), "ר' שלמה קרליבך: חייו, משנתו והשפעתו",(הוצאת משכל, 2017),  עמ' 40 ובהערה 9 שם.}}, ולהתברך שוב מפיו. אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה{{הערה|מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]], אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את ה[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה). בנוסף, במכתב שנכתב בסיוון תש"ד (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח עמ' שי, אגרת ב'תב), כותב אדמו"ר הריי"צ ליהודי שהוא ובניו נפגשו עם אדמו"ר הריי"צ ב[[ווינה]], ולימים היגר ל[[ארצות הברית]], ודורש ממנו ומרעייתו לחנך את בניהם ב'תומכי תמימים': "ובזה הנני להודיע לידידי אשר הנני תובע מאיתו ומאת רעייתו הרבנית תחיה את חלקי המגיע לי ע"פ התורה, והוא כי מאז אשר הביאו את בניהם ..שי' אליי בהיותי אצל וויען (=וינה) לברכם, ובירכתים אשר ישקדו בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, ובמידה ידועה מילא השם יתברך את ברכתי, ות"ל הם שוקדים בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, והשם יתברך חננם בדעה להכיר את האמת הגמור אשר ההצלחה האמיתית בלימוד וביראת שמים - בחסדי השם יתברך ובזכות אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע - קונה התלמיד הלומד אך ורק בישיבה תומכי תמימים, ובכל תוקף עוז דין תורתנו הקדושה - בעד ברכתי - הנני דורש אשר התלמידים צמודי לבבי מר.. שי' ילמדו מעתה בישיבה שלי "תומכי תמימים".{{ש}}- באגרות קודש המכתב מופיע ללא שם הנמען, אך בספר 'אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה' (עמ' 140 הערה 48), מובא שייתכן שהמכתב נכתב לרב נפתלי קרליבך אודות בניו שלמה ואליהו חיים קרליבך שאותם בירך הרבי הריי"צ בהיותו בוינה כעשור לפני כן. לאחרונה נדפסו זכרונותיו של שלמה קורח מבני ברק בספר "יחידי סגולה" (ב"ב, תשפ"ב) והוא מעיד (בספרו זה, עמ' 239) כי בהיותו בארה"ב, שם למד בישיבת לייקווד, שהה תקופה מסוימת בבית משפחת קרליבך, והם הראו לו מכתב מהרבי הריי"צ ובו נכתב תוכן דומה להנ"ל (בזכרונותיו, ממרחק של שנים רבות, לא דייק קורח בפרטים ולא זכר היטב את תוכן המכתב. הוא כותב שבמכתב כתב הרבי הריי"צ ש"שלמה קרליבך שייך לו", כי הרבי בירכו "כשהיה תינוק". פרטים אלה אינם נכונים כלל, כפי שניתן לראות במכתב הרבי הריי"צ דלעיל שם כתובים הדברים בנוסח שונה, אך עצם העניין שהרבי הריי"צ בירך את קרליבך ואחיו בילדותו -נכון). קורח גם מציין שבני משפחת קרליבך לא הרשו לו לצלם את המכתב. אם כן, די ברור גם מעדות זו שהמכתב דלעיל נכתב על האחים קרליבך.}}. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אליהו חיים ל-770, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתן להם יום נוסף{{הערה|מתוך סרט על דמותו.}}.
בשנת [[ת"ש]], עם הגעתו של ה[[אדמו"ר הריי"צ]] ל[[ניו יורק]], הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שתי בניו לקבל ברכה פעם נוספת, [[אדמו"ר הריי"צ]] אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה{{הערת שוליים|מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]], אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את ה[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה).}}. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתנו להם יום נוסף{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך.}}.


אביהם של שלמה קרליבך ואחיו התאום אליהו חיים כיהן כרב בית הכנסת "ישראל הצעיר" בקראון הייטס ורק 6 דקות הליכה הפרידו בין בית הכנסת שלו ל-770. האחים העדיפו להתפלל ב-770 במחיצת הרבי הריי"צ ונקשרו בליבם ובנשמתם לחסידות חב"ד{{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 41}}.
ב[[י"ט כסלו]] [[תש"י]] ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] משלמה קרליבך וחברו, זלמן שלומי שכטר{{הערת שוליים|יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת [[תש"ז]] בעת לימודו ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]], בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים סטה ממסלול הדת ויצר לעצמו זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'.}} לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג ה[[חנוכה]] באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה בריינדס. הם הציידו ב-13 זוגות [[תפילין]] והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות{{הערת שוליים|יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרב המקרן הרחוב (תרגום מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35.}}{{הערת שוליים|Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.}}.


בראש השנה תש"י זכו האחים קרליבך להתפלל עם אדמו"ר הריי"צ ב-770. שלמה קרליבך התרשם עמוקות מתפילתו של אדמו"ר הריי"צ ומבכיו בתפילת ערבית של ליל ראש השנה שנמשכה שעות ארוכות. קרליבך אמר שראה כי פניו של אדמו"ר הריי"צ האירו כמו פניו של משה רבינו כשירד מהר סיני. לימים סיפר קרליבך אודות אדמו"ר הריי"צ: "כשהרבי היה מסתכל בך, הרגשת ממש את המבט שלו חודר לעצמיותך, נוגע ממש בנשמתך"{{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 42, וראו מקורות שם בהערות 16,15,14}}.
בהזדמנות מסויימת, כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, הוא ענה: הרבי ב[[נגלה]] הוא אהרן קוטלר, הרבי ב[[ניגון|נגינה]] הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]].
 
ב[[י"ט כסלו]] [[תש"י]] ביקש אדמו"ר הריי"צ משלמה קרליבך וחברו, [[זלמן שלומי שכטר]]{{הערה|יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת [[תש"ז]] בעת לימודו ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]], בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים התרחק מהדת ויצר לעצמו תנועה חדשה. הוא נחשב מיוצרי 'התחדשות יהודית'.}} לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג ה[[חנוכה]] באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה ברנדייס. הם הצטיידו ב-13 זוגות [[תפילין]] והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות{{הערה|יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרבי מקרן הרחוב (תרגום מ[[אנגלית]] דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23–35. ראו גם: "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 44-43.}}{{הערה|Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.|כיוון=שמאל}}.
 
בהזדמנות מסויימת, כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, הוא ענה: הרבי בנגלה הוא פלוני, הרבי בנגינה פלוני, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]].


===עם הרבי===
===עם הרבי===
כבר לפני [[קבלת הנשיאות]] של [[הרבי]], כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-[[770]], היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערה|יש אומרים שהיה זה בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]]. קרליבך מספר על תקופה זו ב:"ראיון עם ר' שלמה קרליבך בערוץ 7 אצל אבי מסלו - YouTubehttps://www.youtube.com › watch"}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים ב[[ישיבה]]. הרבי אף דחף אותו בשנת [[תשי"א]] לקבל [[סמיכה לרבנות]] בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב [[יצחק הוטנר]], שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין{{הערה|בספר "הרב שלמה קרליבך: חייו, משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 50, נכתב שהרבי הורה לקרליבך לקבל סמיכה והיה זה בחנוכה, "בדצמבר 1953". ושם מופיע גם תיאור קבלת הסמיכה מהרב הוטנר.}}.
כבר לפני [[קבלת הנשיאות]] של [[הרבי]], כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-[[770]], היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים ב[[ישיבה]]. הרבי אף דחף אותו בשנת [[תשי"א]] לקבל [[סמיכה לרבנות]] בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב [[יצחק הוטנר]], שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.
 
הרבי היה שולח אותו לתלמידי הישיבות, על מנת שידבר איתם בלימוד ובחסידות.
קרליבך ביקר בשנת תש"י (בתקופה שלאחר י' שבט) בשליחותו של הרבי בישיבה הגבוהה בשיקגו. הרבי מסר לקרליבך 200 דולר עבור הוצאות הנסיעה. קרליבך הגיע לשיקגו, הציג עצמו כאיש עסקים ובשעות הלילה ארגן שיעורי חסידות בישיבה בחדר צדדי. כך עשה גם בישיבות בקליבלנד (כנראה בישיבת טלז) ובדטרויט{{הערה| "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 45.}}. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. באותם שנים הוא הביא קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי והרבי אף אמר שיחה מיוחדת בפניהם{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=19848&st=&pgnum=198&hilite= תורת מנחם התוועדויות, חלק ו' תשי"ב, כרך ג', עמ' 174]}}.
 
כמו כן, זכה קרליבך באותם ימים לקבל מכתבים מהרבי בקשר לפעילותו{{הערה|שם=אופיר|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 47. צילומים מהמכתבים מופיעים בספר "the real shlomo" לר' חיים דלפין, עמ' 89 ועמ' 131.}}.


הרבי שלח את קרליבך לבוסטון בקיץ תשי"א לעסוק בשליחות. קרליבך התארח אצל משפחת קרינסקי החב"דית. באותם ימים, קרליבך ביקר במפגשים של "בני עקיבא" בבוסטון וקירב אותם לחסידות {{הערה|שם=אופיר}}.
הרבי היה שולח אותו לתלמידי הישיבות, על מנת שידבר איתם בלימוד ובחסידות. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. "הייתי אז ממש יד ימינו של הרבי" אמר קרליבך{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997].}}. באותם שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי. אהרן קוטלר אמר עליו אז, שחבל על 'בן תורה' כמוהו שיתבזבז על קירוב יהודים ולא ישב וילמד{{הערת שוליים|מספר שיצא לזכרו - 'למען אחי ורעי'.}}.


בתשי"ב הקים קרליבך ארגון בשם "קבוצת הנוער החסידית האקדמית". הוא לימד את הצעירים תניא ועוד ספרי חסידות חב"ד. כמסופר לעיל, הביא קרליבך את קבוצת הצעירים לרבי באותה שנה. הרבי הנחה את חברי הקבוצה שעל כל אחד ואחת מהם מוטלת החובה לקרב יהודי אחר לה' {{הערה|אופיר, שם, עמ' 48, מעדותה של ברכה לבטוב שהייתה אז בת 18 והשתתפה בקבוצת הלימוד. וראה בשיחת הרבי שבהערה 14.}}. הרבי גם כתב מכתב לחברי הקבוצה לרגל חג החנוכה וביקשם שיפיצו את אור התורה והחסידות{{הערה|אופיר, שם, עמ' 48. וכן The real shlomo, עמ' 97-98}}.
הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997].}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!".


קרליבך ארגן שיעורי חסידות באוניברסיטאות בניו יורק. הוא טען שהצליח להביא יותר מ-2000 תלמידים ותלמידות לשיעורי חסידות אלו{{הערה|אופיר, שם, עמ' 48, מתוך ריאיון של קרליבך לעיתון "חירות", 9 בספטמבר 1960, עמ' 4.}}. כמו כן סיפר שבין תשי"א לתשי"ד לימד מאות בחורי ישיבות את תורת חסידות חב"ד {{הערה|שם=אופיר}}.
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי". "אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך{{הערת שוליים|באותו ראיון אמר שלמה קרליבך: "אם הייתי נשאר, והרבי הלך עם מה שאמרתי, הוא היה יכול להיות הרבי של העולם, לא רק של חסידי הרבי. קח את וודסטוק. למה אחרים הלכו לשם - למה לא הרבי מלובביץ'? זה היה יכול להיות געוואלד - זה היה משנה דור שלם. אך הרבי בחר להיות הרבי של החסידים".}}.
 
בכ"ה אייר תשי"ב כותב הרבי מכתב לקרליבך ובו הוא עונה על שאלה שהופנתה לקרליבך על ידי סטודנט מאוניברסיטת קולגייט, המילטון, ניו יורק. השאלה הייתה בנוגע לאמונת עם ישראל במתן תורה ובתורה מן השמים, והרבי עונה על שאלת הסטודנט {{הערה| מורה לדור נבוך, חלק ב, עמ' 66–68. המכתב שנכתב במקור באנגלית, נדפס שם בתרגום ללה"ק.}}.
 
בקיץ תשי"ד (20 ביוני 1954) נערך כנס מטעם "ארגון אנשי מדע שומרי תורה" (AOJS) בפילדלפיה. קרליבך השתתף בכנס בשליחותו של הרבי אשר "התעניין בארגון AOJS ובשאלת השילוב בין תורה למדע". (הרבי גם נפגש עוד לפני כן, בשנת תשי"ב עם שני מדענים דתיים מארגון זה והם הציגו בפני הרבי את תוכניות הארגון.){{הערה|נתן אופיר (אופנבך), "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", עמ' 51 ובהערה 42 שם.}}.
 
בראיונות עימו סיפר קרליבך שבתחילה היה עוסק בקירוב תלמידי ישיבות לחסידות. כאשר העלה בפני הרבי את הרעיון לקרב סטודנטים, הרבי אמר לו שצריך לחשוב על כך{{הערה|מתוך ראיון משודר ברדיו ערוץ 7, שקטעים ממנו שוכתבו ופורסמו בכתבה בעיתון בשעה טובה, ו[http://www.shturem.net/images/news/39347_news_05112009_80251.jpg פורסמו לאחמ"כ באתר שטורעם] {{תמונה}}}}, אך קרליבך ביקש להתחיל בפעילות עם הסטודנטים באופן מיידי, וכבר למחרת אכן התחיל בכך{{הערה|שם=ראיון|מתוך: ראיון עם ר' שלמה קרליבך בערוץ 7 אצל אבי מסלו}}.
 
קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערה|שם=ראיון}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"
 
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי. אז נפרדנו"... סיים קרליבך. בראיון בערוץ 7 אצל אבי מסלו{{הערה|שם=ראיון}}, טען קרליבך כי הרבי אמר לו: "אם אתה רוצה לעשות על דעת עצמך - תעשה", ומאז, סיים קרליבך, עשיתי קצת על דעת עצמי.


בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.


[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב ב[[משנה]]{{הערה|אבות א יב.}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"{{הערה|מפי הרב [[יוסף יצחק פלטיאל]].}}.
[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, עךל-פי הכתוב ב[[משנה]]{{הערת שוליים|אבות א יב.}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...{{הערה|מפי הרב [[יוסף יצחק פלטיאל]].}}.


קרליבך הפסיק לפעול כשליח הרבי בשנת תשט"ו (1955). בנוסף לסיבות הנזכרות לעיל, קרליבך גם טען שלא הייתה לו פרנסה מן השליחות {{הערה|מראיון של קרליבך לעיתון חירות, 9 בספטמבר 1960, עמ' 4}}. לטענתו, המזכיר הרב חודקוב שהיה ממונה על המל"ח סירב לממן את ההוצאות שלו במסעות הקירוב (מפני שהתנגד להופעותיו המעורבות){{הערה|ראו: נתן אופיר (אופנבך), "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", עמ' 52 ובהערה 45 שם.}}.
במשך השנים החל ר' שלמה לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, ולרבי לא היה נוח משיטת דרכו. יש אומרים שהרבי אז ביקש ממנו שלא ישתמש בשם חב"ד{{הערת שוליים|בהסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תיהיה שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".}}. בהזדמנות מסויימת ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא".  


===יחס הרבי אליו===
לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מ[[ליובאוויטש]], ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי){{הערת שוליים|אמר זאת לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו].}} כמו"כ התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!{{הערת שוליים|1=[http://www.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483&highlight=%F7%F8%EC%E9%E1%EA מפי אחד מחשובי אנ"ש].}}.
{{להשלים|נא להשלים אך ורק בליווי מקורות}}
באגרות קודש מופיע מכתב בו מגדיר הרבי את התנהגותו של קרליבך כמנוגדת ל[[הלכה]] ולשיטת החסידות:


{{ציטוטון|במ"ש [במה שכתב] שהספק בעיניו מהו היחס שלי להנהגת פלוני אשר מאסף הוא וכו', - לפלא וגם לצער שחושד אותי בכגון דא, כוונתי בהנוגע לענין אשר פס[פסק דין] מפורש הוא בשו"ע [שולחן ערוך] , קול באשה וכו' או תערובות וכו', ומה שמגדיל עוד יותר הפלא, שהרי כתבתי והדגשתי כ"פ [כמה פעמים], שזהו מנקודות היסוד בתורת ה' ומצותיו, וביחוד תורת החסידות המבארת, שצ"ל [שצריך להיות] אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא ח"ו [חס ושלום] לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם, ועוד הוספתי, שבכלל פס"ד [פסק דין] שבתורה הרי זה רצונו של הקב"ה, [והרי מפורש זה בתוה"ק [בתורתנו הקדושה] וביחוד בתורת חב"ד בכו"כ [בכמה וכמה] מקומות, ומובן וגם פשוט שאין לבו"ד [לבשר ודם] לעשות מסחר ח"ו ברצונו של הקב"ה וכו'.}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/19/7200.htm חלק י"ט אגרת ז'ר]. (באגרת לא מופיע שמו של קרליבך, אך בפרסומים חב"דיים שונים נכתב כי היא עוסקת בו לדוגמה: [[שבועון בית משיח]] גיליון 307 עמ' 52)}}.
הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי{{הערת שוליים|כשהיה מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) היה מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]{{הערת שוליים|1=(מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו-כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם{{הערת שוליים|[http://www.haaretz.com/culture/books/shlomo-carlebach-rabbi-of-love-or-undercover-agent-of-orthodox-judaism-1.382475 בכתבת מעת שפע סיגל מעיתון 'הארץ'] שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים באקולוגיה, נפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...}}.


ברשימת [[חלוקת דולרים]] מכ"ו מרחשוון [[תשנ"ב]] מופיע כך:
בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי: {{ציטוטון|הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה'].}}.
אשה אחת אמרה לרבי, שר' שלמה קרליבך שיחי' שולח דרישת שלום ומבקש ברכה עבורו ומשפחתו.
הרבי: איפה הוא עכשיו?
הנ"ל: הוא בטורונטו בדרך לוינה, ומשם לגרמניה ואחר כך לישראל, ויחזור בעוד שלושה שבועות.
הרבי: מה השייכות שלך איתו?
הנ"ל: אני חלק מבית הכנסת שלו "קהילת יעקב".
הרבי: (דולר נוסף) לתת [[צדקה]] עבורו שיצליח בהפצת היהדות מתוך בריאות הנכונה ומתוך פרנסה טובה.


===יחסו לליובאוויטש===
פעם התבטא בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום: {{ציטוטון|איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי}}{{הערת שוליים|1=[http://youtu.be/TSyUIgJihrk?t=2m38s]}}.
לר' [[נחמן הולצברג]] ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מ[[ליובאוויטש]], ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי){{הערה|אמר זאת לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערה|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון לערוץ 7 שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו ושוכתב בעיתון 'שעה טובה'].}}, כמו כן התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!'{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483&highlight=%F7%F8%EC%E9%E1%EA מפי אחד מחשובי אנ"ש].}}{{הערה|פעם התבטא: "אני תמיד ליד הרבי, הרבי ב-770 ואני ב747 (ר' שלמה הרבה לנסוע במטוסי בואינג 747 ברחבי העולם)}}.


הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד {{הערה|בראיון של קרליבך לעיתון חירות, 9 בספטמבר 1960, עמ' 4, הוא אומר: "הפסקתי לעבוד בשביל הרבי מליובאביץ', אם כי אני ממשיך לקיים עימו קשר".}}, וכן המשיך לבוא כל השנים להתוועדויות של הרבי ולעמוד מאחור כדי לא לבלוט יותר מדי. הוא המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי. כשהיה מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מניין) היה מגיע ב[[ערב שבת]] ל[[בית חב"ד]] ושאל ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]{{הערה|1=(מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם{{הערה|בכתבה בעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים בנפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר הייתה שם?"...}}.
==פטירתו==
[[קובץ:מצבתו של קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של שלמה קרליבך עליו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש"]]
שלמה קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]] מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנשסטר{{הערת שוליים|מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.}}. במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. כיוון שפיזר הרבה מכספו ל[[צדקה]], נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.  


לעיתים השתתף בהתוועדויות חסידיות. כך למשל הופיע באופן ספונטני בהתוועדות י"ב תמוז תשל"ט בקהילת חב"ד בסידני והשתתף בהתוועדות{{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 225}}.
נטמן (למחרת, [[י"ז בחשוון]]) בהר המנוחות ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".


אחיו, ר' [[אליהו חיים קרליבך]] דאג להזכירו ב[[ספר החסידים]].
==שירת קרליבך==
 
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. הוא הושפע מניגונים חסידיים רבים ובמיוחד מניגוני חב"ד ומודז'יץ, וממהפכת המוזיקה של שנות ה-60. במוזיקה הוא שילב אלמנטים של מוזיקת רוק ומוזיקת נשמה.  
בראיון שנערך עימו בסוף ימיו (ונדפס שנים לאחר מכן בעיתון "שעה טובה") התבטא קרליבך על הרבי: {{ציטוטון|הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות}}{{הערה|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה']. בראיון הנ"ל לאבי מסלו בערוץ 7.}}.
 
אודות התקשרותו לרבי, אחרי קבלת הנשיאות, סיפר קרליבך:
"הרבי ממש נפח בי נשמה חדשה. כל מי שראיתי, רציתי לתפוס אותו ולצעוק: 'געוואלד, האם אינך יודע שקיים רבי בעולם?' החלטתי שכאשר אשב ברכבת התחתית, לא אזוז משם עד שאמצא יהודי ואלמד אותו תורה"{{הערה|ספר "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 46, מנאום שנשא קרליבך בחודש תמוז תשנ"ד  במנהטן.}}.
 
בימיו האחרונים הופיע באחת מישיבות חב"ד, ואמר: "שהוא מתחרט שהלך נגד הוראת הרבי".


פעם התבטא בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום: {{ציטוטון|איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי?}}.
שירי קרליבך נהפכו לחלק אינטגרלי מהמוזיקה החסידית, שיריו מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם, ואף ב[[בית חב"ד|בתי חב"ד]].


בשנים הראשונות לנשיאות הוא פעם התבטא על הרבי שהרבי יכול להיות המשיח{{הערה|מפי הרב סיטורסקי ששמע זאת ממנו בעצמו}}.
בין היתר הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה ובייחוד מתפילות השבת. לחנים אלו התקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".


==פטירתו==
קרליבך הקליט למעלה מ-1000 מנגינות ושירים. רק מיעוטם יצא לאור ורבים אחרים נגנזו או אבדו.
[[קובץ:מצבתו של קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של שלמה קרליבך עליו נכתב "נאמן ביתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] מליובאוויטש זיע"א"]]
קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]] מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד ב[[מנצ'סטר]]{{הערה|מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.עדות המצטרפת לאחרות על תשובה שעשה לפני פטירתו}}.


במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. קרליבך נפטר ללא פרוטה, למרות שהופעותיו הניבו לו פרנסה בשפע, כיוון שפיזר כספו ל[[צדקה]] ללא חישוב ביד נדיבה מעבר לרגיל, עד כדי שתלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.
יש לציין שאחד המנגינות של הניגון '[[ניגון ווי וונט משיח נאו|ווי וונט משיח נאו]]', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער [[צבאות ה']], הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו-כן הלחין את השיר "ידעלעך שריי שבת" שבמשך השנים הפך ל"ידעלעך שריי עד מתי...".


נטמן (למחרת, [[י"ז בחשוון]]) ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב בין היתר: "נאמן ביתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] מליובאוויטש זיע"א".
===שמיעת שיריו===
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.


==שירת קרליבך==
כשרצו השלוחים באוסטרליה לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך{{הערת שוליים|ימי תמימים.}}.
{{ערך מורחב|ערך=[[ווי וואנט משיח נאו (קרליבך)]], [[שיבנה בית המקדש (קרליבך)]]}}
שלמה קרליבך הוא בין האמנים הבולטים במוזיקה החסידית. שיריו התקבלו בציבור הדתי, וחלק גדול מהציבור החרדי והם מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם. בין היתר, הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה שהתקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".


שניים מלחניו של קרליבך התקבלו בחסידות חב"ד, אחד מהם על המילים "מקימי מעפר דל" מושר בחב"ד עם המילים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח אני מאמין, ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו", והשני על המילים "ישמחו במלכותך . . אידעלאך שרייט שבת" מושר בחב"ד עם המילים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אידעלאך שרייט עד מתי", והרבי אף עודד את שירתו{{הערה|לדוגמה במוצאי שבת שובה תשמ"ח}}.
כשר' יחזקאל הכהן דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמ"נ לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה{{הערת שוליים|מפי נכדו.}}.
 
עם זאת, היתה הסתייגות משמיעת שיריו.
כאשר הרב [[חיים יעקב שלאממע]], מנהל ב[[בית רבקה צרפת]], שאל את הרבי ב[[יחידות]] האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.{{דרוש מקור}}
 
כשרצו השלוחים ב[[אוסטרליה]] לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירים של שלמה קרליבך{{הערה|ימי תמימים חלק ד' עמוד 285.}}{{הערה|[[מפי השמועה]] מספרים שפעם החלו לשיר ניגון שלו ב-770 מול הרבי, והרבי אמר שהשיר 'לא מקדושה'.}}.
 
כאשר [[צא"ח]] ארגנו [[ערב חב"ד]], ביקש הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]] מר' [[אפרים וולף]] שלא יתן למנגנים יד חופשית (לבחור שירים) כדי שלא ינגנו שירי קרליבך.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=50897 סיפור על יהודי שהביא שלמה קרליבך לרבי] {{חב"ד און ליין}}
* [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=50897 סיפור על יהודי שהביא שלמה קרליבך לרבי]
* [https://col.org.il/news/141914 "ומקרבן לתורה": מדוע עזב ר' שלמה קרליבך את ליובאוויטש?] {{חב"ד און ליין}}
 
==לקריאה נוספת==
ר' חיים דלפין, The Real Shlomo (שלמה האמיתי) – על יחסו ועולמו הפנימי של ר' שלמה קרליבך, תשע"ה (באנגלית).
 
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:ידידי חב"ד|קרליבך שלמה]]
{{מיון רגיל:קרליבך שלמה}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|קרליבך שלמה]]
[[קטגוריה:זמרים]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת תורה ודעת]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת לייקווד]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ה]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשנ"ה]]
לתשומת ליבך: תרומתך לאתר חב"דפדיה תפורסם לפי תנאי הרישיון GNU Free Documentation License 1.2 (אפשר לעיין בדף חב"דפדיה:זכויות יוצרים לפרטים נוספים). אם אינך רוצה שעבודתך תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאחרים יוכלו להעתיק ממנה תוך ציון המקור – אין לפרסם אותה פה.
כמו־כן, שמירת העריכה משמעה הבטחה שכתבת את הטקסט הזה בעצמך או העתקת אותו ממקור בנחלת הכלל (שאינו מוגבל בזכויות יוצרים) או מקור חופשי דומה. אין לשלוח חומר מוגבל בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול עזרה בעריכה (נפתח בחלון חדש)