עריכת הדף "שלום דובער פרידמן (שמי"ר)"

{{לעריכה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=איש המחתרת היהודית בברית המועצות וממייסדי ארגון [[שמי"ר]]|אחר=איש עסקים מפעילי בית חב"ד באיטליה|ראו=[[שלום דובער פרידמן (איטליה)]]}}
[[קובץ:שלום דוב בער פרידמן (בן מרדכי אהרן).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלום דובער פרידמן מקבל דולר מ[[הרבי]]]]
הרב '''שלום בער פרידמן''' ([[תרפ"א]] - [[י"ד טבת]] [[תשס"ו]]). למד בישיבות [[תומכי תמימים]] בברדיטשוב, ז'יטומיר וקלינצי. ממיסדי ופעילי ארגון [[שמי"ר]].

==ילדותו==
נולד בשנת [[תרפ"א]] ב[[קרמצ'ונג]] שב[[אוקראינה]], לרב [[מרדכי אהרן פרידמן|מרדכי אהרן]] ואסתר פרידמן.

בהיותו כבן שלוש, עברה משפחתו להתגורר ב[[רוסטוב]]. אביו חינכו בדרכי התורה והחסידות, ובמקום להישלח ללמוד בבית ספר הממלכתי, הוא למד תורה בבית ולאחר מכן בישיבות מחתרתיות.

אביו שהיה מחשובי חסידי חב"ד ברוסטוב, נעצר בליל [[ראש השנה]] [[תרצ"ו]], על ידי המשטרה החשאית. בו בלילה נעצרו גם החסידים: ר' [[דוד לאבאק]], גיסו, רב העיר הרב [[משה מדליה]], ר' [[שמואל מענדל הלפרין]], ועוד שניים{{הערה|כמה מהעצורים נשלחו ל[[סיביר]], מהם שבו לביתם בתום גלותם, בעוד רב העיר הרב מדליה לא שב עוד לעולם. עקבותיו נעלמו ורק כעבור זמן נודע כי הוצא להורג.}}.

לאחר כשנתיים של סבל שוחרר אביו ר' [[מרדכי אהרן פרידמן]] מהכלא הסובייטי.

==גלגוליו בישיבות תומכי תמימים==
לערך משנת [[תרצ"ה]]{{הערה|באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]: "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".}}, למדו הוא ואחיו ר' [[אברהם יוסף פרידמן|אברהם יוסף]] ב[[תומכי תמימים ברדיצ'ב|בישיבה המחתרתית]] בעיר [[ברדיטשוב]].

לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו, ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קורסק]].

בשנת [[תרצ"ו]] למד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' המחתרתית בעיר [[ז'יטומיר]]. בתחילה היו בישיבה רק ארבעה תלמידים: הוא, ר' [[משה מרוזוב]], ר' [[ישעיה גופין]] ור' [[ניסן פינסון]]. המגיד שיעור היה ר' [[אליעזר פינסקי]] שלימד את התלמידים למרות הסכנה שבדבר. הלימודים התקיימו ב[[בית כנסת]] ששכן בקצה העיר. לבית הכנסת היו כמה פתחים, לעת חירום.

בחודשי החורף של שנת [[תרצ"ז]], הוחלט כי בז'יטומיר ילמדו התלמידים המבוגרים, ואילו התלמידים הצעירים, ובהם ר' שלום דובער פרידמן נשלחו לישיבות בערים אחרות.

לאחר [[חג הפסח]] [[תרצ"ז]], הגיע ר' שלום דובער ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קלינצי]], בה לימד הרב [[יוסף גולדברג]], שסיפר על קורות הישיבה:

"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים הרב [[שלום מענדל קלמנסון]], הרב [[העניך רפופורט]], הרב שלום בער פרידמן, הרב [[צבי הירש בראסלעווער]] ועוד. בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו [[תרח"צ]] שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".

==קצין בצבא האדום==
בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר [[מזון]] [[כשר]], אי-יכולת [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.

אך שלום דובער, שירת בימי המלחמה בתנאים טובים יחסית, כמפקד סוללת טילי נ. מ., לתפקיד זה הגיע בזכות כך שסיים את לימודיו טרם המלחמה, ובזכות כישוריו המבורכים והידע שלו, נשלח מיד לקורס קציני נ.מ. ומשם לפיקוד על סוללת טילים. הוא מילא את משימותיו במסירות וביעילות. לקראת סוף המלחמה נמנה על משחררי העיר [[ריגה]].

לאחר המלחמה [[נישואין|נשא לאישה]] את מרת הינדא לבית פסבקוב (מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר. כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מדי פעם לשירות מילואים.

בגין דרגתו הבכירה, הוא יכל לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו ה[[משפיע]] הרב [[יוסף יצחק פרידמן]]:

"את ה[[טלית]] והתפילין החביא אבא בדרך קבע בתנור שעמד במשרדו. מידי יום מצא את הזמן להסתגר במשרדו - משרד קצין בצבא האדום, בתוככי מחנה סודי - התעטף בטלית, הניח תפילין והתעצם בתפילתו. גם כשרות ה[[מזון]] לא הייתה בעיה כה גדולה, שכן בהיותו קצין, יכול היה להיכנס בחופשיות למטבח ולקחת ירקות ופירות ומוצרים נוספים שאין בהם בעיות כשרות".

==לאחר השחרור==
לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור [[חלב]]. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי [[לטביה]] ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.

בשבתות היה מתפלל ב[[בית כנסת]] חב"ד של ריגה, בו התפללו כשני מניינים של חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. בחגים ובימים הנוראים אורגנו המניינים בבתי החסידים, ולעיתים ר' שלום דובער אף אירח את המניין החב"די בביתו.

בין החסידים שהתגוררו בעיר באותן שנים, נמנו: הרב [[אברהם גודין]], הרב [[נחום יצחק לרמן]], הרב [[נחום בעסער]], הרב [[נתן נטע ברכהן|נות'קה ברכהן]], הרב [[זלמן לוין]], הרב [[שלמה פייגין]], הרב [[ישראל קונסון]], הרב [[שמואל לייב פרוס|מול'ע פרוס]] עליהם השלום. ויבלחט"א: הרב [[זושא גרוס|זושא]] ועוד.

ב[[התוועדות|התוועדויות]] שהתקיימו בבתי החסידים, היה ר' שלום בער הרוח החיה. את ההתוועדויות פתח בלימוד שיחה של הרבי הריי"צ, שהגיעה לידיו בדרך לא דרך. לאחר מכן היה מחלק 'משקה' למשתתפים, כאשר בד בבד ניצח על הנגינה החסידית שהשתפכה בנעימות, לעיתים גם אל תוך הלילה.

===חינוך ילדיו===
את ילדיו נאלץ לשלוח ללמוד ב"[[שקולע]]", אולם במקביל שכר להם מלמדים שילמדו אותם תורה.

רעייתו מרת הינדא סיפרה לשכנים החטטנים, כי ה[[מלמד תינוקות|מלמד]] הוא מורה לאנגלית.

את בנו הבכור שניאור זלמן שלח ל[[סמרקנד]] בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים [[נגלה]] וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו ב[[סאראטוב]] לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב. ר' שניאור זלמן סיפר שגם התלמידים שלמדו איתו ב[[סמרקנד]] לא ידעו את האמת. הם חשבו שהוא הגיע מסאראטוב.

בהיותו בישיבה התגורר שניאור זלמן בביתו של ה[[משפיע]] הרב [[מיכאל מישולובין]]. הלימודים התקיימו מבוקר ועד ערב, בביתו ואצל מגידי השיעורים הרב [[משה ניסלביץ]] והרב [[יעקב נוטיק]]".

==אישור יציאה==
בשנת [[תשכ"ג]] החלטה המשפחה לנסות לצאת מברית המועצות. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'אוביר', אך נדחו בתאנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.

שוב ושוב ניסו לקבל אישור, עד שבשנת [[תשל"א]], קיבלו את האישור ועלו ל[[ארץ הקודש]].

==בארץ הקודש==
לאחר תקופת מגורים קצרה ב[[כפר חב"ד]] ובמרכז קליטה ב[[שדרות]], השתקעה משפחת פרידמן בשכונת סנהדריה המורחבת ב[[ירושלים]], שרק הוקמה בימים ההם.

לפרנסתו עבד ר' שלום דובער כחשמלאי בכיר ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] 'הדסה עין כרם'. כאשר הוצעה לו משרת חשמלאי בישיבה בירושלים, שיגר מיד מכתב ל[[רבי]] בו ביקש ברכה לעבור לעבוד בישיבה, כך קיווה לעבוד בסביבת לומדי תורה. אולם הרבי השיב להפך: "חשוב עד מאוד שחסיד חב"ד יישאר במשרה כה חשובה, ממנה יוכל להשפיע יהדות על עובדים רבים".

בימי ה'בראשית' של השכונה, סייע ר' שלום דובער רבות לכלל התושבים בעבודות חשמל בדירותיהם החדשות, למרות שמעבודתו ב'הדסה' התפרנס בכבוד ולא נזקק לזוטות שכאלו.

==ממייסדי ארגון שמי"ר==
ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון [[שמי"ר]], והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים  נסע להרצות בפני ה[[עליה לארץ|עולים]] החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות להחדיר בהם יהדות ו[[חסידות]].

כאשר ארגון שמי"ר, הקים '[[כולל]]' לעולים חדשים המתקרבים ליהדות, החל למסור שם שיעורי תורה, ובזכותו התקרבו רבים ליהדות ולחסידות. במקביל לעבודתו הרוחנית, ניהל במסירות את החשבונות הכספיים של ארגון שמי"ר.

==פטירתו==
בעשור האחרון לחייו חלה וסבל ייסורים קשים. נפטר ב[[שבת]] [[פרשת ויחי]], [[י"ד טבת]] [[תשס"ו]], והלוויתו התקיימה למחרת ביום ראשון, כשרבים מחסידי חב"ד השתתפו בהלוויה.

==משפחתו==
* בנו ר' שניאור זלמן פרידמן - [[רחובות]]
* בנו ר' [[יוסף יצחק פרידמן]] - [[נחלת הר חב"ד]]
* ביתו שיינא עטיה - [[ביתר עילית]]

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:פרידמן, שלום דובער}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים בסמרקנד]]
[[קטגוריה:אישים בלטביה]]
[[קטגוריה:שמי"ר]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ברדיצ'ב]]