עריכת הדף "רעותא דליבא"

[[רצון]] הוא הכוח המניע את האדם, בחסידות נקרא רצון הלב בשם 'רעותא דליבא', 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא יכול להתגלות כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות או לצאת מנקודת [[עצם הנשמה]], אבל תמיד הוא יבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.

סוג [[אהבת ה']] המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה ב[[התבוננות]] היוצרת [[אהבה ויראה]] שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב בטמונים באהבה זו{{הערה|קונטרס העבודה פרק א'.}} ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ט"ז]]}}){{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר"ט ואילך ובמילואים.}}, המשכת האהבה יכולה להתבצע ולהשפיע על קיום המצוות של האוהב גם כשהיא אינה בהתגלות אצלו אלא רק בליבו{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י"ז]], הובא על ידי הרבי ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&st=&pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50] ובליקוטי ביאורים ובליקוטי פירושים על ליקוטי אמרים - פרק ט"ז.}}. הכינוי הוא בשפה ה[[ארמית]] כדי להורות על המשכת ההבנה שבמוח אל הלב הנפעלת על ידי האהבה בדומה לתרגום שמוריד מונח לשפות זרות{{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר"ט ואילך ובמילואים.}}.

===פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים===

באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות ל[[פנימיות]] ול[[חיצוניות]]{{הערה|כך משמע מלקוטי תורה בלק ד"ה מי מנה רס"ב "יש בחינת רעותא דלבא שהוא בחינת רצון הלב. ויש בזה ב' בחינות, פנימיות וחיצוניות". ובלקוטי תורה ר"ה נח, ד "חיצוניות הלב, ונקרא רצון התחתון, שהוא בחינת רעותא דלבא", הרבי מבאר זאת בארוכה ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&st=&pgnum=51 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 51].}}, ב[[ספר התניא]] מובאת האהבה בפרקים י"ז ול"ט באופנים שונים כשאדמו"ר הזקן מציין בפרק ל"ט לביאורו בפרק י"ז, הרבי מבאר שאין בכך סתירה{{הערה|כך גם מסביר הרבי את ציונו של אדמו"ר הזקן הכותב בפרק ל"ט כנ"ל כשמזכיר אהבה זו הולך על פרק י"ז בתניא ולא על פרק מ"ד בו גם מוזכרת אהבה אם כי אהבה מסותרת ולא אהבה הנוצרת לאחר התבוננות, הרבי מבאר זאת מפני החילוק בין הציונים 'כנ"ל' ו'להלן' המתייחסים למקום מוקדם יותר ולמקום מאוחר יותר בספר.}}, ומצד החילוק המהותי בתכני הפרקים והלימוד שמביא אדמו"ר הזקן ביניהם,  האהבה אודותיה מדובר בפרק י"ז הינה אהבה (הנוצרת לאחר התבוננות אך) לא גלויה מעבר למוח וללב, האהבה אודותיה מדובר בפרק ל"ט הינה אהבה גלויה{{הערה|כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בפרק ל"ח שאהבה וירה שכליים הם בהתגלות הלב.}}, הרבי עורך קל וחומר בהסבר דברי אדמוה"ז שאם האהבה המסותרת מכונה בכינוי רעותא דליבא ודאי שהאהבה הגלויה נקראת רעותא דליבא, אף שמדובר באהבה ויראה שכליים ניתן לכנותם בכינוי רעותא דליבא על המשכתם ללב ופעולתם על קיום מעשי האוהב{{הערה|הרבי לא מזכיר זאת בפירוש בביאורו אולם כך משמע בפשטות, כך גם ביאר ה[[משפיע]] הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] בביאורו על התניא [[פניני התניא]] פרק ל"ט, [https://abc770.org/article_node_2453/#_ftnref71 פסקה "רעותא דלבא" – דחילו ורחימו שכליים].}}{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&st=&pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50].}}.

===אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת===

הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, סוג זה של אהבה ויראה מאופיין כמונח עצמי ופנימי שלא נוצר על ידי התבוננות שכלית כלשהי, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, קשר זה מכונה [[עצם הנשמה]]. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה ב[[עצמות]], כך מסבירים בחסידות את דברי ה[[זוהר]] שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות{{הערה|ראו בזוהר המובא בספר המאמרים קונטרסים חלק א' כט, סע"א ואילך. תרפ"ט ע' 105 ואילך, ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' נט. חלק ה' ע' צד ועוד. וראו גם זח"ג רפט, ב באד"ז. דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא. ותיקוני זוהר בהקדמה ("פתח אליהו") יז, א: לית מחשבה תפיסא בך כלל.}}, הרבי ממשיל אהבה זו לאהבת ילד הצועק אל אביו ומעורר בכך את אהבתם העצמית{{הערה|[https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/3140419/jewish/page.htm#footnote13a3140419 מאמר מרגלא בפומי' דרבא מתאריך שבת פרשת וישלח, ח"י כסלו ה'תש"מ (הוגה ויצא לאור בקונטרס י"ד כסלו תנש"א) סעיף ג'].}}.