עריכת הדף "רבי יהודה הנשיא"

'''רבי יהודה הנשיא''' (נפטר [[ט"ו בכסלו]] ג' תתקפ"ח) היה מה[[תנאים]] האחרונים, נצר למשפחת ה[[נשיאים]] שהיו מצאצאיו של [[דוד המלך]] דרך בנות, ונחשב לפי דברי הגמרא{{הערה|1=[[סנהדרין]] צח, ב. ומכאן לכאורה הוכחה שהלכתית המשיח יכול להיות מצאצאי דוד דרך בנות, ועיין להלן}} כ[[מלך המשיח]] שבדורו. הוא סידר את כל ה[[משניות]] המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.  

שיטת ה[[רמב"ם]] היא{{הערה|בהקדמתו לספר היד החזקה.}} אשר {{ציטוטון|רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל '''וכתבוה''' כולו}}. וכן סוברים ראשונים נוספים{{הערה|מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחילתו. תוס' רי"ד [[גיטין]] ס, ב. מאירי בפתיחה למס' אבות. ועוד}}.

אך בדעת [[רש"י]]{{הערה|1=[[עירובין]] סב, ב.}} יש הטוענים שהוא סובר שרבי רק סידר את המשנה, ולא כתבה.  

מ[[הרבי]] ישנם 2 התייחסויות לכך:

באגרות קודש כותב הרבי: {{ציטוטון|במענה למכתבו בו שואל דעתי בנוגע זמן כתיבת המשנה, והנה גם הוא מזכיר במכתבו על דבר השיטות בזה, דדעת רש"י (עירובין סב, ב) וכמה מרבותינו ז"ל שאפילו בימי האמורא אביי "לא הי' דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית, ושיטת הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד החזקה) אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל וכתבוה כולו".

ומובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אף שלכאורה היה מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ואולי לא ראה רש"י אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' מה שאין כן הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, מה שאין כן אילו הייתה האגרת באה לידו{{הערה|1=[[אגרות קודש]] כרך כה, ט' תל.}}.}}.

אך בלקוטי שיחות כתב: {{ציטוטון|והנה יש אומרים שלרש"י רבינו רק סידר המשניות, אבל לא כתבם . . ועפ"ז: מחולק רש"י על כל הנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, על כל פנים) מי כתבה . . ועד כהנה שצריך עיון}}. ועל כן מבאר [[הרבי]] מלך המשיח, ובלשונו הק' {{ציטוטון|בדוחק על כל פנים - להסיר תמיהות הנ"ל{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] כרך יב, עמוד 89, הערה 35.}}}}, שגם לדעת רש"י, רבי '''כתב''' את המשנה, ולא רק סידרה.

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שה[[גוף]] זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערה|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערה|שם קיח, ב.}}.

מסביר הרבי, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערה|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, בכל זאת, "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערה|1=[[כתובות]] קד, א.}}.

הרבי מקשה מהי השאלה "איזו היא דרך ישרה" - הרי מובן בפשטות ש"דרך ישרה" היא הכתוב בתורה, ב[[משנה]] - וה[[שולחן ערוך]], ומקרא מלא דבר הכתוב "כי ישרים דרכי ה'", "פקודי ה' ישרים גו'". ביותר תמוה: הלשון במשנה הוא "איזו היא דרך ישרה '''שיבור לו האדם'''", ולכאורה: היתכן שמוסרים אל האדם שהוא לבד יברר{{הערה|"שיבור" מלשון "שיברור".}} ויחליט בשכלו מהי ה"דרך ישרה"?! הרי לזה ניתנה התורה!.  

הרבי מוסיף ומקשה על המענה - "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", - "שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו": איך זה שייך שההחלטה "איזו היא דרך ישרה" תהיה תלויה מה שהאדם מרגיש שהיא "תפארת" ו"נוח" לו ולאחרים?! ובפרט שהלשון{{הערה|המדוייק.}} במשנה הוא "כל שהיא תפארת לעושיה", היינו, כל דבר ש"נוח לו כו'" - זוהי "דרך ישרה"!{{הערה|הרבי מעיר, כי ניתן היה לתרץ לכאורה, שבמשנה לא מדובר אודות דברים שנצטווינו עליהם בתורה, אלא אודות דברי הרשות, ובתוכן [[מסכת אבות]] ד"האי מאן דבעי למהוי [[חסיד]]א לקיים כו' מילי דאבות" שזה נתנה תורה לרשותו ובחירתו של האדם, "שיבור לו האדם", ועל זה באה ה"עצה טובה" שהדרך הישרה שיבחר תהיה "כל שהיא תפארת לעושיה כו'", כמבואר במפרשי המשנה, ובארוכה - בהל' דעות ובשמונה פרקים לה[[רמב"ם]], ש"הדרך ישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם זה וכו'", "המעלות הממוצעות", שזהו "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". אבל עדיין צריך ביאור: מדוע נותנים הבירור וההחלטה בנוגע ל"דרך ישרה" בדברי הרשות לרגש ודעת האדם? ויתירה מזה: איך יכולים לסמוך על האדם שהוא קרוב אצל עצמו, ו"יצר לב האדם רע מנעוריו", ופשוט שלא בכל פעם הוא ראוי לדעת מהי ה"דרך ישרה"?! בכדי שהאדם הקרוב אצל עצמו וכו' לא "יתעה" (ועד לפעמים - כדרך שאינה מתאימה או אפילו הפכית מהתורה), ויהיה לו מורה דרך המראה לו ה"דרך ישרה" היכן ללכת, ניתנה לו התורה איך אפשר לומר "שיבור לו האדם" - "האדם", לאו דוקא [[צדיק]] או על כל פנים אדם כשר, אלא "האדם" סתם, הכולל בפשטות כל אדם?.}}

מוסיף הרבי, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא "[[משה]] קבל תורה מ[[הר סיני|סיני]] ומסרה כו'" - ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני, מהקב"ה, - בדוגמת "ויען כל העם" בפעם הראשונה "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", לקיים ולעשות ציוויי הקב"ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת ה', ולכן ההתחלה בפרק זה היא - ההדגשה שצריך להיות(גם) "שיבור לו האדם", שהאדם בוחר בשכלו" - בדוגמת מענה בני ישראל בפעם השניה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"{{הערה|לערך מורחב בנושא, מתוך שיחה זו: '''[[נעשה ונשמע]]'''}}.  

ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם [[היצר הרע]] וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד ה[[נפש הבהמית]] יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערה|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

זוהי ה"דרך ישרה" - כמודגש במיוחד על פי שיטת החסידות, ובפרט [[חסידות חב"ד]] - שבדורות אלו אין הדרך דלעשות ריבוי תעניות, אלא דוקא "עזוב תעזוב עמו", וחסידות חב"ד מסבירה היוקר וההכרח דתורה ומצוות באופן ד"יתפרנסון מיניה", עד שגם ה[[נפש הבהמית]] יוכל להבין{{הערה|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=232 ח"ג].}}..

*בנו רבן '''גמליאל בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ[[נשיא]]{{הערה|[[כתובות]] קג, ע"ב.}}. בגמרא מוסבר, כי למרות שלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה, ב[[יראת שמים]] הוא היה ממלא מקום אבותיו.

*בנו רבי '''חייא בר רבי'''{{הערה|[[יבמות]] מ"ו ע"ב.}}

*רבי '''אושעיא בר רבי''' מוזכר בגמרא{{הערה|שם.}}, אם כי יש אומרים שזו היא ט"ס והכוונה לרבי אושעיא בריבי{{הערה|גליון הש"ס שם, וכן הוא גירסת הרי"ף.}}.