עריכת הדף "ראייה ושמיעה"

<nowiki>{{בעבודה}}</nowiki>

'''ראיה ושמיעה''' הם שני החושים העיקריים של האדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם, מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'.

==הראיה נמשכת מחיצוניות החכמה{{הערה|דרמ"צ ע'}}==
תכונת החכמה היא לתפוס דבר שחוץ ממנה. פנימיות החכמה תופסת רוחניות איך ומה הוא, וחיצוניות החכמה תופסת ומכירה דבר מה גשמי. חיצוניות החכמה הן המידות נצח והוד (שבחכמה), והן כח הראיה הרוחני המתלבש בעיניים הגשמיות.

==השגחת ה' נקראת השקפה{{הערה|אוה"ת בלק תתקי"ד, בראשית 880, בראשית א'נב.}}==
מלשון רש"י {{הערה|במדבר כ"א ח'.}} והתוספות{{הערה|ב"מ ב.}} מובן שסתם הסתכלות נקראת ראיה, אבל הסתכלות בעיון נקראת הבטה. על פי זה מובן{{הערה|מדרש רבה איכה ע"פ זכור ה' מה היה לנו.}} שהבטה (שהיא בעיון) היא מקרוב, ואילו ראיה היא מרחוק.

אבל יחד עם זה, הבטה{{הערה|תשא ל"ג ח'.}} (והשקפה{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}) היא "מלמעלה למטה", וכשמסתכלים מלמעלה למטה נראים הדברים רחוקים משהם באמת.

ולעומת זאת ראיה – עם היות שהיא מרחוק, היא "מלמטה למעלה", וכשמסתכלים מלמטה למעלה (כגון הצופה בכוכבים) נראים הדברים קרובים משהם באמת.

ולכן ההשגחה הפרטית (שמצד אחד היא בעיון אך מצד שני מרחוק) נקראת בכתוב "השקפה" (השקיפה ממעון קדשך{{הערה|דברים כ"ו ט"ו.}} וישקף על פני סדום{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}.

==כח הראיה הינו בלתי מוגבל ואין סופי{{הערה|אוה"ת בראשית, תתרלח.}}==
'''באדם:'''
כח הראיה הוא [[אור מקיף]] ולעומתו השמיעה (ושאר החושים) [[אור פנימי]], ולכן בראיה אין מעלה ומטה ולא קדימה ואיחור. כלומר, הראיה תופסת את הכלל בסקירה אחת (ורק אחר כך ברוב ההתבוננות משיגים מעט מעט כל הפרטים הדקים שבו). ואילו בשמיעה הדבר הפוך (אוזן מילים תבחן{{הערה|איוב ל"ד ג'.}}): ע"י ריבוי הפרטים מגיעים לכלל.

ומה שאי אפשר לראות עד אין סוף אין זה מפני הגבלת כח הראיה (שהוא 'מקיף' ובלתי מוגבל) אלא מפני כלי העין הגשמית (וראיה לזה, שסומא מוליד אדם רואה).

'''למעלה:'''
נאמר{{הערה|בעטרת ראש שער ר"ה פ"ד ואילך. ספר המאמרים תרנ"ב ע' לט ואילך. ועוד.}} על [[אדם קדמון|המחשבה הקדומה דא"ק]] שהוא "צופה ומביט עד סוף כל הדורות{{הערה|הלשון לקוחה מברכת מלכיות שבמוסף ראש השנה.}}, כלומר, שכולם נסקרים בסקירה אחת{{הערה| ע"פ ר"ה יח, א (וראה חדא"ג מהרש"א שם).}}, וכדי שיוכל להיות התהוות עולמות מוגבלים הוא על ידי הכלים.

== ראיה שכלית לעומת נבואה היא כשמיעה לגבי ראיה{{הערה|אוה"ת משפטים א' רפה.}}
ראיה שכלית היא '''הבנה והשגה באלוקות''', דהיינו, [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המציאות]] בלבד. 
בהבנה והשגה (שבאות על ידי שמיעה) יתכן שחכם גדול ממנו יבלבלו אפילו בדברים הכי פשוטים (וכמו שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"נ טעמים ומראה לו פנים שהוא טהור{{הערה|עירובין י"ג א.}}, וכמו שאפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות: מאחר ופיו סגור ובטנו פתוחה - איך חי?).}}.

אבל נבואה היא '''ראיה באלוקות''', והיא [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המהות]], דהיינו, שרואה את העניין במו עיניו וממילא לא שייך לשכנעו בשום הסבר.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''ראייה ושמיעה''' הם שני חושים עיקריים באדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם (אחד בשונה מהשני), מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'.
+<nowiki>{{בעבודה}}</nowiki>
-== מהות הראייה ==
+'''ראיה ושמיעה''' הם שני החושים העיקריים של האדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם, מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'.
-עניינו של כוח הראייה הוא לקלוט דבר חיצוני כמו שהוא (בשונה משמיעה (הבנה) שנותנת רק תפיסה סובייקטיבית בעניין).
-עניין מרכזי בראייה הוא שרואים (לא כל כך את המאפיינים של הדבר הנראה, את החיצוניות שלו, אלא) את ה'{{מונחון|עצם|המהות הפנימית}}' שלו - את כל האובייקט בבת אחת. לכן גם בהבטה אחת, אפשר לראות את כל הדבר עליו מסתכלים (בשונה משמיעה שדורשת הבנת כל הפרטים של הדבר עליו שומעים ורק כך אפשר לקבל תמונה כלשהי שלו).
+==הראיה נמשכת מחיצוניות החכמה{{הערה|דרמ"צ ע'}}==
+תכונת החכמה היא לתפוס דבר שחוץ ממנה. פנימיות החכמה תופסת רוחניות איך ומה הוא, וחיצוניות החכמה תופסת ומכירה דבר מה גשמי. חיצוניות החכמה הן המידות נצח והוד (שבחכמה), והן כח הראיה הרוחני המתלבש בעיניים הגשמיות.
-== מהות השמיעה ==
+==השגחת ה' נקראת השקפה{{הערה|אוה"ת בלק תתקי"ד, בראשית 880, בראשית א'נב.}}==
-לעומת הראייה, השמיעה (במילים אחרות - ההבנה) עניינה תפיסת והבנת הדבר עליו שומעים, באופן סובייקטיבי, פרט אחרי פרט, וגם לאחר שמיעת כל הפרטים עדיין אין הכרה אמיתית במהות שלו. זה כמו הכרת אדם על פי קריאת הקורות חיים שלו - ללא מפגש עם האדם עצמו.
+מלשון רש"י {{הערה|במדבר כ"א ח'.}} והתוספות{{הערה|ב"מ ב.}} מובן שסתם הסתכלות נקראת ראיה, אבל הסתכלות בעיון נקראת הבטה. על פי זה מובן{{הערה|מדרש רבה איכה ע"פ זכור ה' מה היה לנו.}} שהבטה (שהיא בעיון) היא מקרוב, ואילו ראיה היא מרחוק.
-המעלה של שמיעה היא שאפשר יותר להבין, יותר להפנים את הדבר הנשמע (בשונה מראייה שלפעמים היא באופן '[[מקיף]]', ולא חודרת כל כך בפנימיות של הרואה).
+אבל יחד עם זה, הבטה{{הערה|תשא ל"ג ח'.}} (והשקפה{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}) היא "מלמעלה למטה", וכשמסתכלים מלמעלה למטה נראים הדברים רחוקים משהם באמת.
-== מאפיינים של הראייה לעומת שמיעה==
+ולעומת זאת ראיה – עם היות שהיא מרחוק, היא "מלמטה למעלה", וכשמסתכלים מלמטה למעלה (כגון הצופה בכוכבים) נראים הדברים קרובים משהם באמת.
-ראייה קולטת את 'עצם' הדבר הנראה, לעומת שמיעה שתופסת רק את הפרטים שלו, פרט ועוד פרט עד ליצירת תמונה מסוימת.
-כן, על ידי ראייה אפשר לעורר [[כלות הנפש|תשוקה עצומה]] להתקרב לדבר אותו רואים, בשונה משמיעה.
+ולכן ההשגחה הפרטית (שמצד אחד היא בעיון אך מצד שני מרחוק) נקראת בכתוב "השקפה" (השקיפה ממעון קדשך{{הערה|דברים כ"ו ט"ו.}} וישקף על פני סדום{{הערה|וירא י"ט כ"ח.}}.
-ושני הפרטים קשורים אחד לשני: בגלל שראייה תופסת את המהות והעצמיות של הדבר הנראה, לכן אפשר לעורר אליו תשוקה. בשונה משמיעה{{הערה|ראה ד"ה והמשכילים יזהירו תשי"ז}}.
+==כח הראיה הינו בלתי מוגבל ואין סופי{{הערה|אוה"ת בראשית, תתרלח.}}==
+'''באדם:'''
+כח הראיה הוא [[אור מקיף]] ולעומתו השמיעה (ושאר החושים) [[אור פנימי]], ולכן בראיה אין מעלה ומטה ולא קדימה ואיחור. כלומר, הראיה תופסת את הכלל בסקירה אחת (ורק אחר כך ברוב ההתבוננות משיגים מעט מעט כל הפרטים הדקים שבו). ואילו בשמיעה הדבר הפוך (אוזן מילים תבחן{{הערה|איוב ל"ד ג'.}}): ע"י ריבוי הפרטים מגיעים לכלל.
-עוד פרט חשוב בראייה - ההתאמתות שבה. כמו שאמרו חז"ל: אינה דומה שמיעה לראייה. בגלל שבראייה רואים את הפנימיות של הדבר ללא עירוב הבנה סובייקטיבית, הדבר הנראה ברור ומוחשי אצל הרואה. שום דבר לא יוכל לגרום לו למחשבה שהדבר הנראה שגוי.
+ומה שאי אפשר לראות עד אין סוף אין זה מפני הגבלת כח הראיה (שהוא 'מקיף' ובלתי מוגבל) אלא מפני כלי העין הגשמית (וראיה לזה, שסומא מוליד אדם רואה).
-לכן ההלכה היא ש"אין עד נעשה דיין"{{הערה|ב"ב קיג, ב ואילך}}. עדים - שראו את הסיטואציה בעיניהם - לא יכולים להפוך לדיינים בנוגע לאותו מקרה. זאת כי על הדיינים מוטלת חובה להפך בזכותו של הנידון, ולנסות להצדיק אותו. עדים לא יוכלו לעשות זאת, כיוון שהם ראו זאת בעיניהם, והם '''בטוחים''' בחובת הנאשם.
+'''למעלה:'''
+נאמר{{הערה|בעטרת ראש שער ר"ה פ"ד ואילך. ספר המאמרים תרנ"ב ע' לט ואילך. ועוד.}} על [[אדם קדמון|המחשבה הקדומה דא"ק]] שהוא "צופה ומביט עד סוף כל הדורות{{הערה|הלשון לקוחה מברכת מלכיות שבמוסף ראש השנה.}}, כלומר, שכולם נסקרים בסקירה אחת{{הערה| ע"פ ר"ה יח, א (וראה חדא"ג מהרש"א שם).}}, וכדי שיוכל להיות התהוות עולמות מוגבלים הוא על ידי הכלים.
-== שורשם ==
+== ראיה שכלית לעומת נבואה היא כשמיעה לגבי ראיה{{הערה|אוה"ת משפטים א' רפה.}}
-מוסבר בחסידות, כי הראייה שורשה מספירת ה[[חכמה]], ואילו השמיעה שורשה מספירת ה[[בינה]]{{הערה|תורה אור עה, א.}}. (לכן גם ב[[זוהר]] הקדוש וב[[תלמוד ירושלמי]] שהארתם מספירת החכמה{{הערה|והם שייכים לגאולה - שאז יהיה ראייה באלוקות. ראה לקמן.}} משתמשים בלשון "תא חזי" [= בא וראה], לעומת ה[[תלמוד בבלי]] שהיא הארת הבינה שבה משתמשים בלשון "תא שמע" [= בא ושמע]).
+ראיה שכלית היא '''הבנה והשגה באלוקות''', דהיינו, [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המציאות]] בלבד.
+בהבנה והשגה (שבאות על ידי שמיעה) יתכן שחכם גדול ממנו יבלבלו אפילו בדברים הכי פשוטים (וכמו שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"נ טעמים ומראה לו פנים שהוא טהור{{הערה|עירובין י"ג א.}}, וכמו שאפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות: מאחר ופיו סגור ובטנו פתוחה - איך חי?).}}.
-== דרגות בראייה ==
+אבל נבואה היא '''ראיה באלוקות''', והיא [[ידיעת המציאות/ המהות|ידיעת המהות]], דהיינו, שרואה את העניין במו עיניו וממילא לא שייך לשכנעו בשום הסבר.
-* ראייה ממשית: על ידי העין הגשמי. נותנת מוחשיות חזקה ביותר בדבר הנראה, יותר מכל דבר אחר.
-* ראייה שכלית: הכרה שכלית שדבר זה נכון, כמו למשל ההכרה של האדם שיש לו נשמה, משהו שמחיה אותו. אמנם אין הוא רואה את זה בעיניו, אבל אין זו שמיעה. זה ברור אצלו כאילו הוא רואה זאת{{הערה|ראה דרמ"צ מצוות האמנת אלוקות פרק א-ב}}. אמנם אין זו השגת המהות, אלא רק תפיסת המציאות של העניין{{הערה|ראה ערך [[ידיעת המציאות]]}}.
-== בעבודת ה' ==
-בעולם המגושם שלנו, בדרך כלל איננו רואים אלוקות. אלוקות לא חודרת בנו באופן של ראייה, ולו ראייה שכלית. לעומת זאת בימות המשיח כתוב "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר{{הערה|ישעיה מ', ה'.}}", זאת אומרת שהראייה באלוקות תהיה (אפילו לא ראייה שכלית, אלא) ראייה מוחשית כמו שרואים בעין גשמית{{הערה|ראה למשל שער האמונה פרק כה.}}.
-== ראו גם ==
-* [[ידיעת המציאות]]
-* [[ידיעת השם לעתיד לבוא]]
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
-[[קטגוריה:חושים]]