עריכת הדף "עשרת המכות"

{{ערך חסר|כל הערך=כן}}
'''עשרת המכות''' הן עשרה אירועים על-טבעיים שהביא [[הקב"ה]] על [[מצרים]] לפני [[יציאת מצרים]].

==מקור==
אירועי עשרת המכות כתובים בפרשיות [[פרשת וארא|וארא]] ו[[פרשת בא|בא]] ב[[חומש שמות]]. ראשיתן בבוא משה רבינו אל פרעה בשליחות ה' בבקשה לשלוח את בני ישראל ממצרים במהלך המפגש הראה משה רבינו לפרעה ניסים ומופתים כשעיקרן הפיכת מטה משה לנחש. לאור סירובו של פרעה הביא הקב"ה במשך התקופה שלאחר מכן עשר מכות כשלכל אחת מהן נלווית בקשתו של משה לשלח את בני ישראל.

== סיבתן ==
המכות היו עונשי [[השם]] ל[[פרעה]] כי לא הסכים לשחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]] מעבדותם ל[[ארץ ישראל]].

== המכות ==
עשרת המכות היו אחד מתהליך [[גאולת מצרים]].
כל מכה [[משה]] בא אל [[פרעה]] וביקש לשלח את העם ובכל פעם פרעה הסכים ולאחר מכן הקשה את לבו וסירב, רק אחרי [[מכת בכורות]] פרעה נתן לצאת (ואפילו גרש אותם).

===דם===
{{הפניה לערך מורחב|מכת דם}}
היא המכה הראשונה, בה המים ב[[מצרים]] הפכו לדם. המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו{{הערה|[[רש"י]] על פסוק יז.}}. אחרי שטען [[פרעה]] "לא ידעתי את [[הוי']]"{{הערה|[[פרשת שמות]] ה, ב.}}, הראה לו ה' בשלושת המכות הראשונות ש"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". המצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו{{הערה|[[כלי יקר]] [[פרשת וארא]] ז, יז.}}.

[[הרבי]] מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ב פרשת [[וארא]] עמ'- 119-125}}.

===צפרדע===
{{הפניה לערך מורחב|מכת צפרדע}}
צפרדעים הגיעו מהנילוס וכיסו את הארץ כשהם נכנסים לבתים ואפילו לתנורים. בשלב זה פרעה מבטיח לשחרר את בני ישראל באם הצפרדעים ייעלמו. משה מבקש מה' שיקח את הצפרדעים כפי בקשת פרעה ולהוכיח את כחו של הקב"ה. כל הצפרדעים מתו והריח ברחובות היה נורא, אך פרעה חזר בו מהבטחותיו ולא רצה לשחרר את העם.

===כינים===
{{הפניה לערך מורחב|מכת כינים}}
ה' אמר למשה לצוות לאהרן לקחת אבק מהארץ ולזרוק מה שהפך מיד לכינים (גם כאן היה זה אהרן ולא משה כיון שהוא עצמו ניצל כאשר החביא את המצרי שהרג באדמה). מכת כינים פשטה בכל מקום ואפילו המכשפים המצריים התרשמו הפעם ואמרו כי "אצבע אלוקים היא". למרות זאת, פרעה לא שינה את דעתו וה' שולח את משה להזהיר את פרעה מפני המכה הבאה שתהיה חיות טורפות. נחשים, עקבים, אריות ושאר חיות יגיעו לכל בתי המצרים אך לא יתקרבו לארץ גושן שם גרים בני ישראל.

===ערוב===
{{הפניה לערך מורחב|מכת ערוב}}
פרעה קורא למשה ואהרן ואומר להם שבני ישראל יכולים לצאת להקריב קרבן לה'. המכה מסתיימת ופרעה מיד משנה את דעתו וחוזר בו מהבטחתו.

===דבר===
{{הפניה לערך מורחב|מכת דבר}}
מחלה קשה הפוגעת בכל הבהמות במצרים, חוץ מהבהמות השייכות לבני ישראל.

===שחין===
{{הפניה לערך מורחב|מכת שחין}}
מחלת [[עור]] קשה הפוגעת בכל המצריים, וכמובן מדלגת על בני ישראל הגרים בארץ גושן. מחלה זו מופיעה באופן נדיר המונע למעשה את ריפויה, באופן ששני סוגי התפרצויות של המחלה מגיעים בבת אחת, וגורמים שתרופה המועילה לסוג אחד של המחלה מגביר את הסוג השני, וההפך.

===ברד===
{{הפניה לערך מורחב|מכת ברד}}
ה' מזהיר שכל אדם או [[בהמה]] שיימצאו ב[[שדה]] ייפגעו מברד כבד מאוד. אלו שפחדו מה' נכנסו לבתים והכניסו את צאנם ובקרם. המכה מתחילה ומהשמים יורד ברד מעורב באש, דבר שלא היה מעולם במצרים. כל מי שנותר ב[[שדה]] - מאדם ועד בהמה - נפגע. גם כל התבואה נפגעה. פרעה מודה בטעותו והוא מכיר בגדולת ה'. המכה נעצרת אך פרעה משנה את דעתו שוב.

[[משה]] ו[[אהרן]] הולכים שוב לפרעה בשליחותו של [[הקב"ה]] ושואלים אותו עד מתי ימשיך לסרב לתת לבני ישראל לצאת? הם ממשיכים באמרם שאם הוא לא יסכים תגיע [[מכת ארבה]] שתאכל את כל מה שעדיין נותר בשדות ועל העצים אחרי מכת ברד. לאחר מכן הם עוזבים את הארמון ועבדי פרעה מפצירים בו להתרכך ולתת לבני ישראל לעזוב. מבחינתם הם עברו מספיק ולא רוצים לסבול עוד. משה ואהרן נקראים בחזרה אל פרעה שמציע להם לצאת ממצרים לעבוד את ה' לשלושה ימים אך להותיר את הילדים במצרים. משהו ואהרן מסרבים להצעה ועוזבים שוב.

===ארבה===
{{הפניה לערך מורחב|מכת ארבה}}
כמות עצומה של 'ארבה' מגיעה למצרים, מעולם לא היה דבר כזה. הם מחסלים כל דבר מאכל שנותר מהברד.

===חושך===
{{הפניה לערך מורחב|מכת חושך}}
החושך כבד כל כך עד שניתן למששו בידיים. כל אחד קפא בתנוחה בה היה כאשר התחיל החושך. מי שעמד - נותר לעמוד. מי שישב - נותר לשבת. [[רש"י]] מציין שאחת הסיבות לחושך היה כדי להרוג את כל היהודים שלא רצו לצאת ממצרים, דבר ש[[הקב"ה]] לא רצה לעשות בגלוי כדי שלא לבייש את בני ישראל. המעניין הוא שבגאולת מצרים, אלו שלא רצו לצאת - מתו במכת חושך, אך בגאולה העתידה ייצאו כל בני ישראל כמו שכתוב "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל".

===בכורות===
{{הפניה לערך מורחב|מכת בכורות}}
משה מזהיר את פרעה אודת המכה העומדת בפתח: מכת בכורות, בה ימותו כל המצריים הבכורים מהמכובדים ביותר ועד האנשים הפשוטים ביותר, ואפילו הבהמות הבכורות ימותו. לאחר מכן ה' נותן לבני ישראל את המצווה הראשונה בתורה. ואכן בדיוק בחצות הלילה, ה' עבר בכל ארץ מצרים והרג את כל הבכורות בכל בית החל מבכור פרעה ועד בכור השפחה, ובכל הארץ הייתה [[צעקה]] גדולה ובכי עצום. פרעה רץ לחפש את משה תוך שהוא צועק כי הוא מסכים ליציאתם של בני ישראל. (יש לזכור כי פרעה עצמו היה בכור והוא חשש על חייו). היהודים ביקשו משכניהם בהשאלה את כל חפציהם היקרים, ואלו נתנו אף יותר מאשר מה שהתבקשו. בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון כאשר הלחם לדרך עוד לא הספיק לתפוח ולהחמיץ. את [[ליל הסדר]] בכל שנה אנו חוגגים בדיוק בלילה זה של היציאה ממצרים.

== בחסידות ==
[[הרבי]] מסביר ש[[ה']] הכביד את [[לב]] [[פרעה]] לא להענות לתחנוני [[משה]] לשחרר את [[עם ישראל]], מכיון שפרעה התריס כנגד ה' באומרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו"{{הערה|[[שמות]] ה' ב'.}}. החוצפה האיומה גרמה שה' יעשה שפרעה יתנגד לדברי ה' שאמר ל[[משה]] לשלח את [[עם ישראל|העם]] ואז יענש על זה.

[[רש"י]] מסביר שלב פרעה היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שתי סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי [[השם]] הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של פרעה היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי ש[[משה]] היה בדיוק להפך כשה' רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא [[משה]] ההפוך מפרעה יכל לנצח את פרעה על ידי שלשניהם הייתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך ל"א עמ' 28.}}.

{{פסח}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יציאת מצרים]]
תיאור	מה יש להקליד	מה מתקבל
הטיה	''טקסט נטוי''	טקסט נטוי
הדגשה	'''טקסט מודגש'''	טקסט מודגש
הדגשה והטיה	'''''טקסט מודגש ונטוי'''''	*טקסט מודגש ונטוי*