עריכת הדף "עגולים ויושר"

{{סדר ההשתלשלות}}
'''עיגולים ויושר''' הם שני אופנים כלליים בהאצלת הספירות: כפי שנאצלו בעולם התוהו הן בבחינת עיגולים (ובדרגת נפש), וכפי שנאצלו בעולם התיקון הן בבחינת יושר (ובדרגת רוח). היינו, הספירות כפי שהן בעולם התוהו הן בבחינת קטנות, לעומת עולם התיקון שם הן בגדלות{{הערה|שם=דרך מצוותיך|דרך מצוותך עמ' קסא.}}.

==מקור המושג==
מקור המושג הוא בכתבי האר"י ז"ל{{הערה|שם=ע"ח|ע"ח היכל א"ק פ"ג.}}: "תחלה נאצלו עשר ספירות בבחינת עגולים והם עשרה כלים (...), ואח"כ נאצלו עשר ספירות בבחינת יושר כמראה אדם - והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחי רוח". היינו, זה שעולם התוהו גבוה מהתיקון הוא רק מצד ה"אורות" שבו (האורות של הספירות, שהן "אורות מרובים"), אבל מצד הכלים עולם התיקון הוא המעולה יותר ("כלים מרובים").

==עניינם{{הערה|ראה באריכות בלקו"ת שלח (במדבר לז ג'.}}==
עיגול הוא שורש עניין ההעלם, ומשתלשלים ממנו כל ענייני ההעלם: אלו שלמעלה מאצילות (לפני האצילות), אלו שבארבעת העולמות (אצילות בריאה יצירה ועשיה), ואלו שבעולם הזה הגשמי. היינו, שמהעיגולים הוא שורש הכלים (המגבילים את האורות), ולמטה מזה ההיכלות, ועד לעולם הזה הגשמי, שבו עיגול הארץ, המים, הרוח והשמים מעלימים ומכסים בתכלית על האלוקות שבתוכם.

וכשם שהוא בעיגולים כך הוא בעניין היושר: שבכל דרגה ודרגה ישנה בחינת היושר שבה, שהוא עניין הגילוי וההתחלקות לפרטים.

==שורשם==
ידוע הכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, וכן הוא בענייננו. דלמרות שבחינת העיגולים נמוכה מהיושר, הנה שורשם גבוה יותר (על דרך הצומח ששורשו גבוה מהמדבר){{הערה|אוה"ת שמות ח"ז עמ' ב'תצג, תרומה ע' א'תעא.}}. היינו, ששורש העיגולים הוא בעיגול הגדול שלפני הצמצום, ושורש היושר הוא מה[[אור הקו|קו וחוט]].

אך למרות זאת, הנה שורש שורשו של היושר גבוה עוד יותר משורש העיגולים (וכידוע, שהכוונה הפנימית היא גילוי ולא העלם){{הערה|לקו"ת נשא כד ד'.}}.

==המשלים בחסידות==
משל אחד לעיגולים ויושר הוא מאופן הבנת שכל חדש, שבתחילה מבינים רק את כללות העניין ורק לאחר מכן באה ההבנה וההסברה השלימה. להבנה שלימה יש אורך עומק ורוחב, סברות ומסקנות, פרטים ופרטי פרטים – ומשום שיש לה ראש תוך וסוף נקראת "יושר". אמנם לפני שמבין התלמיד את הסברה לעומקה (בתחילת קבלתו מהרב) נמצאת אצלו רק הנקודה הכללית, שבדומה לעיגול אין פינה או קצה שאפשר לתפוס בה – ולכן נקראת "עיגולים"{{הערה|[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".}}.


במקום אחר בחסידות{{הערה|שם=דרך מצוותיך}} מובא משל המקשר את קטנות הכלים לכך שאין בהם חלוקה לפרטים: כשמשווים שכלו של ילד למבוגר{{הערה|פרטים בזה ראה בערך [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות|מוחין דקטנות ודגדלות]].}} רואים שקטנות שכל הילד גורמת לכך שהבנתו פשוטה ובלי פרטים: ראשית אנו רואים, שהילד אינו יכול לסבול שום דבר שיעשו נגד רצונו ומיד מתכעס וימלא חימה וקצף גדול. דמפני ששכלו קטן לכן כשתופס בהשקפה ראשונה שזה הדבר הוא רע לו הרי מתמלא כל מוחו בזה ולא נשאר אצלו שום מקום פנוי שיוכל לעיין בהטוב הנמצא בדבר זה מצד אחר. משא"כ מי שהוא בר דעת ודעתו ושכלו רחבים לא יכעוס כל כך מדבר שנגד רצונו, דיחד עם זה שהוא בכעס, כיון שמוחו רחב נשאר בו מקום לעיין ולהבין שיש גם טוב הנמצא בדבר הרע - ומחמת זה לא יהיה בכעס כך כך. ומכיון שהתפעלות הילד ממלאת את כל מוחו וליבו, נמצא שיש אצלו רק מחשבה אחת לבד בלי התחלקות לפרטים, והוא כמו עיגול שאין בו התחלקות (מה שאין כן הגדול שדעתו רחבה, תפיסתו את הענין היא בהתחלקות לחלקים ולפרטים להעמיק בכל חילוקי ענינים שבזה לטוב ולמוטב כנ"ל, כמו ראש תוך סוף - כציור פרצוף.

==לקריאה נוספת==
*[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".
*[[דרך מצוותיך]] ד"ה לרוקע הארץ על המים, עמ' קסא.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]