עריכת הדף "נקודה העצמית ומרחב העצמי"

'''מרחב העצמי''' ו'''נקודה העצמית''' וכו'{{הערה|וכן כל דבר שהוא "עצמי".}} מתארים (בדרך השלילה) את מצבו של [[כח חוש וכשרון|הכוח]] [[מקור|במקורו]] [[יסוד ושורש (ההבדל ביניהם)|ושורשו]], כפי שהוא מושלל מכל גדר וצורה השייכים לגילויים.

מושג זה קשור באופן ישיר למושג בשם דומה '''מרחב העצמות''', שהוא כינוי ל[[אור אין סוף]] ([[כתר#פנימיות עתיק|פנימיות עתיק]]).

==הקדמה==
כל דבר שהוא "עצמי" לא ניתן לתפוס ב[[שכל]] באופן ישיר, אלא רק באופן של [[השגת השלילה]]. וטעם הדבר; מכיון שהשכל תופס עניינים שכליים ע"י הגדרתם בגבולות וגדרים, אי אפשר לתפוס באמצעותו עניינים שאין להם מציאות מוגדרת. ומאחר ודבר "עצמי" הוא דבר '''שאינו''' מוגדר, הדרך היחידה לתפוס אותו היא באמצעות השגת השלילה{{הערה|אגרות קודש הרבי הריי"ץ, חלק ט"ו, אגרת ה'תרי"ב}}.

==גדרי החכמה והבינה==
חכמה ובינה הינם כוחות "פרטיים", שלכל אחד מהם הגדרה משלו{{הערה|ספר המאמרים תש"י עמ' 81, תש"י עמ' 25.}}:

'''גדר החכמה''' הוא [[אור]], גדר האור הוא גילוי, וגדר '''ראשית''' הגילוי (הנקרא גם "המצאה") הוא [[נקודה]].

'''גדר הבינה''' גם הוא אור (שגדרו הוא "גילוי"), אלא שגדר גילוי הבינה אינו "ראשיתו" אלא '''הרחבתו''' והתפשטותו (ל[[אורך]] ל[[רוחב]] ול[[עומק]], בפרטים [[משל|משלים]] ודוגמאות - ונקרא גם "הסברה").

==נקודה העצמית ומרחב העצמי==
ומכיון שכפי שחכמה ובינה כלולים במקורם הם '''מושללים''' מכל גדריהם (כפי שהוקדם בפסקה הראשונה). נמצא, שכפי שחכמה ובינה כלולים במקורם הם '''אינם''' אור, אינם גילוי, אינם נקודה{{הערה|במקרה של חכמה.}}, ואינם הרחבה{{הערה|במקרה של בינה.}}.

'''אינם אור''' – כמו על דרך משל שיסוד האש (שתחת גלגל הירח) הוא חשוך ואינו מאיר.

'''אינם גילוי''' – אלא העלם. והיינו, זה שאינם מתגלים אינו משום שמשהו מכסה עליהם, אלא משום שמציאותם היא מציאות דבר '''שאינו יכול''' להתגלות (על דרך משל כמו אויר. שהעובדה שלא ניתן לראותו אינה משום שמשהו מכסה עליו או מסתירו, אלא משום שהוא דבר שאי אפשר לראותו).

'''אינם נקודה/ הרחבה'''{{הערה|ספר המאמרים תש"ג עמ' 54.}} – החכמה כפי שכלולה במקורה אינה נקודה פרטית (של שכל/ רעיון מסויים) – אלא "נקודה עצמית" (הכוללת כל אופני השכלים וההמצאות היכולים אי פעם לנבוע מהשכל), וכן הבינה – אינה מרחב באופן של התפשטות אלא "מרחב העצמי" (הכולל כל מה שיוכל אי פעם להתפשט ולהתרחב בכמה אופנים שונים ובכמה ביאורים, הסברים, דוגמאות ומשלים).

ואם כי איננו יכולים לתפוס מציאות זו (שהרי זה גופא גדרה של "השגת השלילה"), מכריח השכל שכן היא המציאות{{הערה|ספר המאמרים תש"י עמ' 82.}}.

==מרחב העצמי דהבינה למעלה מהחכמה==
{{הערה|מאמרים תרנ"ב-נ"ג (בהוספות) עמ' שכ"ח.}}גם כפי שהכוחות חכמה ובינה כלולות במקורן (שבכח המשכיל, ואפילו בשכל ההיולי) יש לכל אחת הן מקור מיוחד.

ומאחר ועניינה של הבינה הוא "מרחב" (לעומת החכמה שהיא "נקודה" בלבד), נמצא שכפי שהן כלולות במקורן הבינה היא למעלה מהחכמה (בשונה מאשר בכוחות הגלויים, שם הבינה למטה מהחכמה{{הערה|שהרי כל עניינה הוא "לקחת" את נקודת ההמצאה של החכמה ולהרחיבה.}}).

==מרחב העצמות מתגלה בבינה==
לתשומת לב, "מרחב העצמות" '''אינו''' "העלם העצמי". לגבי מושג זה [[העלם העצמי|ראה כאן]].

===הטעם שמרחב העצמות '''יכול''' להתגלות בבינה===
במקומות רבים בחסידות מתבאר פתגם העץ חיים שהתגלות עתיק היא בבינה דווקא{{הערה|ראה על דרך משל תו"א ד"ה לך לך.}}. והיינו, עם היות שהתגלות הבינה היא מהחכמה – יחד עם זאת יש לה מקור ושורש מיוחד משלה{{הערה|ראה פסקה הקודמת.}}, ומכיון שתכונתה היא הרחבה והתפשטות, נמצא שדוקא היא הכלי למרחב העצמות (הפלאת אור האין סוף) האמיתי{{הערה|מאמרים תרס"ט קפ"ג.}}.

===הטעם שדוקא בינה '''"ממשיכה"''' את מרחב העצמות===
בינה כוללת בתוכה שני הופכים: מצד אחד עניינה הוא צמצום – שמתגלה בה רק חיצוניות אור החכמה (ולא פנימיותו) אך מצד שני עניינה העצמי הוא הרחבה. משום שני הופכים אלו הכלולים בה היא נמצאת בתנועה דרצוא ושוב, והוא ממשיך את פנימיות החכמה, שהיא פנימיות עתיק – מרחב העצמות{{הערה|מאמרים תשי"ט, ד"ה עשר תעשר עמ' 726.}}.

==המשכת המרחב העצמי במלכות==
{{הערה|מאמרים תשי"ט, ד"ה עשר תעשר, בסוף אות ג'.}}התהוות נבראים נפרדים באה מצד המלכות דווקא{{הערה|תניא אגה"ק כ' – איהו וחיוהי.}}, אבל התכלית אינה שישארו נפרדים אלא "אשר ברא אלקים לעשות – לתקן"{{הערה|ראה ב"ר פי"א ו', ובפרש"י עה"פ}} שיאיר בהם האור האלקי, ויורגש בהם שכל מציאותם היא כפי שהם כלולים במקורם.

תיקון זה נעשה בשני שלבים:

'''א.''' ע"י "העלאת המלכות לבינה". היינו – שגם בעולמות (שמכיון שנתהוו מהמלכות הם בבחינת יש) יהיה הכליון והצמאון שמצד הבינה. ובמילים אחרות, שגם בעולמות - שמצד עצמם הם בבחינת "דעת תחתון"{{הערה|שהעולם נברא יש מאין, היינו, שלמטה הוא היש ולמעלה האין.}} – תאיר בחינת "דעת עליון"{{הערה|הדעה שמצד האמת, ש'''למעלה''' הוא היש האמיתי - ולמטה '''הוא''' האין.}}.

'''ב.''' שבחינת "ק-ל דיעות הוי'" (מרחב העצמות - שלמעלה מדעת עליון ודעת תחתון גם יחד, ולכן כוללת את שתיהן כאחד{{הערה|לקוטי תורה ראה, ושמתי כדכד, דף כ"ד עמ' ד' ואילך.}}) תתגלה '''בשתיהן'''. ודבר זה נעשה ע"י עבודת התשובה (שהיא בכח גדול, מכיון שעד עתה היה בארץ ציה וצלמוות{{הערה|ירמיה ב' ו'.}}), ועל דרך זה בכל הנבראים – דעצם העובדה שמרגישים נפרדים גורמת להם צמאון לצאת מן המיצר.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]