עריכת הדף "נותר"

'''נותר''' הוא בשר של [[קרבן]] שנשאר לאחר תום הזמן המוגבל לאכילתו, ובתורה נקבעו דינים ברורים כיצד יש לנהוג עם בשר זה – הן באיסור האכילה והן במצוות השרפה. 

==מדיני המצוה==
=== לשרוף בשר נותר ===
התורה צוותה על שריפת הבשר שנשאר לאחר הזמן המוקצב לאכילת הקורבן. כפי שנאמר{{הערה|ויקרא ז, יז.}} "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף". הנותר הוא בשר שהזמן לאכילתו עבר, ואם לא שרפו אותו, הוא הופך לפסול. 

השרפה היא האמצעי המוחלט להשמיד את הבשר ולבערו באופן גמור מהעולם, שכן יש בכך רמז לכך שלא ראוי לאדם לאגור אוכל מעבר לצורך מיידי.

=== לא לאכול נותר ===
אסור לאכול בשר שפסול בעקבות שהייתו אחרי הזמן המותר לאכילתו, כפי שנאמר{{הערה|שמות כט, לג.}} "לא יאכל כי קדש הם". כל קורבן שמפסל את זמני האכילה שלו נכנס תחת האיסור הזה, וכך גם נותר הקשור לקורבנות פסולים. האיסור הזה נוגע לכל חלקי הקורבן, חוץ מאלו שאין בהם משום נותר, כמו עור, מרק, תבלין, גידים וכדומה. אכילת נותר מביאה לעונש חמור של כרת, כפי שנאמר בפסוק "הנפש האוכלת עונה תשא".

=== דיני הנותר ===
הדינים המרכזיים העוסקים בנותר מציינים שבשר שהפך לנותר (בגלל שעבר זמנו) אסור באכילה ויש לשרוף אותו. ישנם גם דינים לגבי נותר שהפך לפיגול (כלומר, הקורבן נעשה שלא כהלכה, כגון שכוונתו הייתה לאכול אותו אחרי זמנו), ולגבי כל פסול בקורבנות, שמחייב השרפה. יתר על כן, ישנם מקרים שבהם אם אדם אכל נותר או פיגול במזיד, הוא חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת.

המצוות הללו נוהגות בזמן הבית, כאשר קיימת העבודה והכוהנים הם המופקדים על ביצוען. כאשר כוהן לא מקיים את מצוות שריפת הנותר, הוא עובר על מצוות עשה. לא לוקין על כך, משום שאין בזה מעשה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה קמג, ומצוה רטו.}}.

== כלי חרס שבלע בשר קרבן ==
כאשר כלי חרס בולע בשר קודש כל הכלי עצמו נעשה כמו הבשר קודש, כלומר, גם אם לא היה הכלי עצמו מקודש תחילה, הוא הופך להיות מקודש בעקבות הבליעה. 

אך זהו החילוק בין בליעה שאפשר לשטוף כמו בגד, או כלי שטף, לכלי חרס, שבכלי חרס יש חובה לשבר את הכלי מיד כשבלע את בשר הקודש, כי מיד נהיה נותר. הסיבה לכך היא מכיון שבשר הקודש שנבלע בכלי הרי לא ניתן לאוכלו, ולכן נכנס מיד לגדר של "נותר", ולא רק אחרי שזמן אכילת הקרבן עוברת{{הערה|לקוטי שיחות חכ"ז ע' 29.}}.

==הוראה בעבודת ה'==
בשיחה שהרבי אמר לילדי [[צבאות ה']], ביאר שכשהק"ה נותן מתנה, שליחות ללמוד תורה ולקיים מצוות, ונותן בריאות, מאכלים לבושים אחים ואחיות והורים טובים, יש לקבל את המתנה ולהנות ממנה מיד, ובזריזות, שזה מבטע את השמחה שבדבר, ולא להמתין יום עד שזה יהי "נותר"{{הערה|יום ו' דחג הסוכות תשמ"ה, התוועדויות ע' 331.}}.
== פירוש תיבת "נותר" ==
תיבת "נותר" נושאת בתוכה שני פירושים עיקריים, כשהם מתקיימים יחד ומחוברים זה לזה.

===== פירוש ראשון: מותרות ושיריים =====
הפירוש הראשון של "נותר" הוא מלשון "מותרות" או "שיריים". הכוונה כאן היא לחלקים שנותרו לאחר משהו שהיה מלא או שלם, ובפועל מדובר בחלקים שלא היו הכרחיים או חשובים במובן הישיר. דוגמה לכך השמן שנשפך ומלא את החבית עד שיצא ממנה, מייצג את ה"שיריים" או ה"מותרות" שנשפכו ממנה. הם אינם החלק העיקרי, אך נשארו כעודפים לאחר השימוש.

===== פירוש שני: "והותר" =====
הפירוש השני הוא מהמילה "והותר", שמשמעה יותר מהעיקר, משהו שנשאר מעבר למה שהיה מצופה או דרוש. בהקשר הזה, "נותר" לא רק מציין מה שנשאר כשארית או שיריים, אלא גם משהו שמוסיף יותר ממה שהיה בהתחלה, כלומר יש בו תוספת או גדלות מעבר למה שהיה בכמות הראשונית. זאת אומרת, יש כאן משהו שמגיע מהמקום שמעל לגבולות המדוד.

===== הקשר בין שני הפירושים =====
הפירושים הללו קשורים זה לזה, כי דווקא על ידי השיריים והמותרות (החלקים הנותרים) מגיעים ל[[בלי גבול]]. כמו למשל בחבית המלאה עד גדותיה, שממנה נשפך השמן החוצה, מראה על פעולה שמתרחשת בגלל הגבלת הכלי (החבית). כאשר החבית מתמלאת מעבר לגבולותיה, השמן שנשפך ויוצא הוא ה"נותר", שהוא שיריים ומותרות – הם לא החלק העיקרי, אך הם באים ממקום שמעל ומעבר למידה ולהגבלה.

נקודה זו רואים בקשר לסיפור של אלישע הנביא עם אישה השונמית, שאמר לה למלאות כלים רקים מפך קטן של שמן, ואז העיקר רק שילם לחובות שהיתה חייבה לשלם, אבל מכל שיריים של השמן - "את ובניך תחיי בנותר", כי כאשר מדובר בשמן שנשאר, הוא לא רק שיריים ומותרות, אלא הוא מכיל בתוכו תוספת מיוחדת, אשר מביאה לעילוי או חיים חדשים, "תחיי בנותר, וכמו שפירשו חז"ל "עד שיחיו המתים". החלק שנותר הוא גם בעל עוצמה והשפעה מעבר למה שהיה קודם לכן.

===== בעבודה רוחנית =====
בהקשר הרוחני, "נותר" מייצג את העבודה של התשובה – לא תיקון ישיר של החטא, אלא משהו שנשאר אחרי החטא, ששייך לחלקים הרוחניים העמוקים של הנשמה. החטא והפגם לא שייכים בעצם לנשמה, אלא הם משפיעים על האור שלה, שהוא כמו ה"מותרות" או השיריים. אבל דווקא על ידי התשובה, שמביאה את הנשמה למדרגה גבוהה יותר, יש לא רק תיקון, אלא גם עלייה רוחנית שהיא מעבר למה שהיה קודם.

בזמן הגלות, כשהגילוי הוא בהשוואה לזמן הבית, הוא נתפס כשיריים בלבד, אך דווקא בתקופה זו, על ידי תיקון ובירור "הניצוצות" שירדו למקום של קליפות, יש עילוי רוחני שמוביל לתוצאה גבוהה יותר{{הערה|פינחס תשכ"ד, תו"מ ע' 280.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:קרבנות]]