עריכת הדף "משתמש:Men770/יחזקאל שרגא הלברשטאם"

 

רבי '''יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווה''' ([[כ' בשבט]] [[ה'תקע"ה]] - [[ו' בטבת]] [[ה'תרנ"ט]]) היה בנו הבכור של רבי [[חיים הלברשטאם]] מ[[חסידות צאנז|צאנז]]. [[אדמו"ר]], רב, זקן צדיקי  דורו ומייסד [[חסידות שינאווא|שושלת שינאווא]]. מכונה '''הדברי יחזקאל''' על שם ספרו.

רבי יחזקאל שרגא נולד ב[[טרנוגרוד]], עוד שאמו הייתה בהריונה הגיעה לקבל ברכה מהחוזה מלובלין שעמד בפניה ואמר לה שהולד שבבטנה עתיד להאיר את העולם. מילדותו עבד את ה' במסירות נפש והתייגע בלימוד ובתפילה באופן מבהיל  בגיל חמש-עשרה נישא לבתו של רבי [[אריה לייב ליפשיץ]] בעל ספר "אריה דבי עילאי"{{הערה|מייסד [[חסידות וישניצא]]}}, ועבר לגור ליד חותן חמיו, רבי [[משה טייטלבוים (הראשון)|משה טייטלבוים]] בעיירה [[אויהל]] ב[[הונגריה]] שממנו למד הרבה בעיקר לא לזוז נימה מפסקי השולחן ערוך וגם צפייה יום יומית לגאולה. כשנפטרה אשתו, לאחר תשע שנים נישא לאחייניתה, ממנה התאלמן לאחר שבע שנים. אחר כך הלך ללמוד חסידות ועבודת ה' אצל רבי אשר ישעיה מרופשיץ  ואצל רבי צבי הירש מרמינוב ורבי שלום מבעלז, למרות שהיה מבקר אצל הרבה צדיקים ומחשיב את כולם בעיקר החשיב את השלושה הנ"ל ובעיקר את השר שלום מבעלז אותו ראה כרבו ולא היה זז מהנהגותיו.

כיהן כ[[רב]] ב[[רודניק על נהר הסן|רודניק]] אחר כך התחתן עם ביתו של רבי יהודה צבי מראזדלא שם למד מחותנו את חכמת הקבלה באופן מעמיק ובשנת [[ה'תר"ח|תר"ח]] ([[1848]]) מונה לרב ב[[רוזדול]]. לאחר מכן שימש כ[[רב]] בשינובה, אחר כך התחתן עם חנה רחל קורבת משפחתו של השר שלום מבעלז ואחר כך התמנה לרב  ב[[סטרופקוב]] בשנת [[ה'תרכ"ט|תרכ"ט]] ביקר ב[[ארץ ישראל]] ושהה ב[[צפת]] וב[[ירושלים]]. בצפת יסד [[בית כנסת]] ו[[מקוה]] שקיים עד היום, וידוע כבית הכנסת צאנז. בשנת [[ה'תרל"א|תרל"א]] חזר לגליציה{{הערה|על ביקורו זה ראו '''מרכבת יחזקאל''', [[כולל חבת ירושלים]], [[ברוקלין]] שבט תשע"ה.}}.לאחר פטירת אביו היה לרב בצאנז למשך שנה ואז ויתר לאחיו. לאחר מכן חזר לשינובה וכיהן בה באדמו"רות ונודע כראש צדיקי גלציה ואחד מגדולי צדיקי הדור שהיו ואלפים ורבבות חסידים היו לו כולל גאונים ואדמור"ים התפרסם הן בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר ובעיקר בהיותו פוסק ובעיקר בעבודתו ותפילתו בקדושה ובטהרה שאלפים כולל גאונים וצדיקים התעוררו מתפילתו גם נודע כבעל רוח הקודש ובעל מופתים וכמתקן נשמות ומוציא דיבוקים הרבה עדויות היו על פעולתו בענין זה בעיקר בזמן  שהיה מקדש על היין בליל שבת קודש.

דברי תורתו נאספו בספר "דברי יחזקאל" על ידי תלמידו רבי עקיבא הכהן ליבער מיאשניצא. הספר יצא לראשונה בשנת [[תרס"א]]. בספר יש תורות על התורה, חגים, [[תהילים|תהלים]], [[משלי]], [[שיר השירים]], תפילות, שבת, [[מסכת אבות]], אגדות, אמירת תורה, [[מדרש רבה]], וכן הערות שכתב על ה[[משנה|משניות]], [[תלמוד|גמרא]], [[שולחן ערוך|שו"ע]], וספר 'בנאות דשא'. בסוף מצורפות מספר טיוטות של [[שאלות ותשובות|תשובות]] בהלכה ששלח (הטיוטות נשמרו אצלו מכיוון שהיו בהן טעויות{{הערה|הקדמת בני המחבר}}). רבי יחזקאל לא אמר תורה בקביעות שכן היה תמיד אומר שדברי תורה על דרך החסידות צריך לומר רק מה ששומעים מהשמים וכמו שמעידים בניו  '''"כי טרם הוציא דברי תורה מפיו שקל במאזני צדק ובהתבודדות מחשבתו הקדושה ובדבקות רב ועצום, ונודע אשר לא הגיד כי אם את אשר נשלח לו מן השמים בלתי לה' לבדו"'''.

רבי יחזקאל הוציא לאור את הספרים 'אור החמה' (פירוש ל[[ספר הזוהר|זוהר]] המהווה חלק שני מספר 'קריית ארבע' של ר' [[אברהם אזולאי]]) בשנת [[תרנ"ז]] ו'זהרי חמה' (ספר של ר' אברהם אזולאי המהווה קיצור של פירוש הזוהר של ר' [[אברהם גאלאנטי]]) בשנת [[תרמ"א]].  בסוף חנוכה תרנ"ט חלה בשיתוק במוחו וב[[ו' בטבת]] [[תרנ"ט]] הסתלק על רגעי הסתלקותו כותבים בניו '''"ואשר ראו עיננו את העבודות והמסירות נפש והדבקות  שהיה לו בעת פטירתו אי אפשר לעלות על הכתב ועליו בצדק נאמר קדוש מבואו ועד צאתו"'''.

פעם אחת למד אחד מחסידיו בספר התניא ומרוב התלהבותו אמר התניא הקדוש אמר לו רבי יחזקאל שקדוש אומרים רק לשלשה ספרים הזוהר השל"ה והאלשיך\האור החיים, אחר כך חשב שמא פגע בכבודו של ספר התניא וצם וסיגף את עצמו צומות הרבה.

פעם כשלמד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אמר בקורת רוח "זהו  פוסק".

כל ימיו ציפה למשיח ולגאולה וניסה להביאה ולהחישה והיה מתקן את חומות הדת ומחזק את קיום המצוות עד כדי כך שהיה בעצמו נוסע לאותם מקומות לתקנם. בסוף ימיו אמר שקץ הגאולה על פי הזוהר ומפרשיו הוא בתרס"ו  הדבר גרם רעש גדול ואחרי פטירתו הוציא תלמידו "הדרכי תשובה" ממונקאטש קול קורא שאין לדעת את קץ והגואלה וזה נעלם מכולם אפילו מרבו. בנו רבי אברהם שלום טען שפעולה זו הרסה .