עריכת הדף "משתמש:משה כהן/ קם רבה שחטיה רב זירא"

{{בעבודה מתמשכת}}
קם רבה שחטיה רב זירא הינו סיפור בגמרא {{הערה|במסכת מגילה דף ז, ב}} שלא מובן בלי חסידות. {{הערה|שהרבי מבאר זאת בלקו"ש חלק ל"א פורים שיחה ב' ובחלק כ"ז בהוספות ע' 267}} 
==בגמרא==
מסופר בגמרא{{הערה| מגילה ז, ב}}, ש[[רבה]] ור' זירא קיימו סעודת פורים ביחד, והשתכרו{{הערה| פרש"י שם}}, וקם רבה, ושחט את ר' זירא. למחרת, ביקש רבה על ר' זירא רחמים, ור' זירא קם לתחיה. כעבור שנה, הזמין שוב רבה את ר' זירא לסעודת פורים, אך ר' זירא סירב באומרו שלא בכל עת מתקיימים נסים.

סיפור זה מעורר תהיות רבות, שהרי לא ייתכן שרבה נכשל באיסור שפיכת דמים, ולמרות שהשתכר, הרי מובא אדם מועד לעולם. ובכל אופן פשוט שלא נכשל רבה בזה אפילו בשוגג או באונס, וכן רבה אמר{{הערה|ברכות סא, ב — ראה על הגליון שם שכ"ה הגירסא הנכונה}} כלפיו, "כגון אנא בינוני"{{הערה|וראו [[תניא]] פ"א, ושם פי"ג (יט, א)}}.

==חולי==
===המהרש"א===
המהרש"א{{הערה|מגילה שם}} מבאר, כי לא נעשה ענין של מיתה ממש, אלא כעין שחיטה, שרבה גרם לר' זירא שישתה הרבה עד שנטה למות. 
====היעב"ץ====
וכן ביאר{{הערה|וראה גם מאירי מגילה שם "שחטי' — מלשון סחיטה ר"ל שימעכו, ואחיי' מלשון החלימני והחייני" (וראה גם חדא"ג שם)}} בהגהות יעב"ץ, שלא שחטו ממש, אלא שהיה נראה לסובבים, ור' זירא נתפעל מהם, ונתעלף. 


אך לכאורה עדיין רבה עבר על איסור חובל בחבירו שזה איסור של תורה.

==תשובות החתם סופר==
בתשובות החת"ס{{הערה| חאו"ח סקפ"ה. סקצ"ו. וראה גם עץ יוסף לע"י שבת קנו, א}}, מקשר זה ששחט רבה לר' זירא, עם דברי הגמרא{{הערה|שבת שם}} "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא (שופך דמים). . אמר רבה אנא במאדים כו'".

אבל היעב"ץ{{הערה|שם}} כותב, שאבל דם ודאי לא שפך רבה, אף אם היה במזל מאדים, ולכאורה אין לומר שהיה אצל רבה ענין של שפיכות דמים חלילה. וכמבואר ברמב"ם{{הערה|הלכות תשובה פ"ה ה"ד ובלח"מ פ"ח}}, שהמצב שאדם נולד בטבע{{הערה|כולל מזל מאדים}} מסויים אינו בסתירה ל[[בחירה חפשית]], ואדרבה, ובודאי ניתנו לו הכחות להתגבר על נטיותיו הטבעיות, נוסף על זה שיכול לנצל טבע זה עצמו בטוב וקדושה, כהמשך הגמ' שם, "אי אומנא. . טבחא. . מוהלא", וכדברי אביי שם בנוגע לרבה, ש"מר נמי עניש וקטיל", ובפרש"י "בנ"א העוברין על דבריו"{{הערה|וראה עץ יוסף לע"י שם. והמשך תער"ב ח"ג ע' א'רצ}}, ובודאי שכן היה אצל רבה.

כמו כן, מצויים ביאורים{{הערה|סד"ה אמר רבא חייב איניש תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 125). לקוטי לוי"צ על מחז"ל ע' קעח. ובארוכה — לקלוי"צ אגרות ע' שבג. וראה צפע"נ עה"ת ויחי מט, כב}} על דרך הדרוש והסוד, שסיפור זה מרמז לענינים רוחניים. ולפי זה הינו משל בלבד, וע"ד שמצינו הענין ד"מיבסמי" בעובדא דרבה בר בר חנה{{הערה|ב"ב עג, סע"ב}}, שאינו אלא משל{{הערה|ועל דרך כמה מהסיפורים שבסוגיה של רבה בר בר חנה, שהם משלים ורמזים על ענינים רוחניים, ולא שאירעו בפועל בגשמיות}}. אך אין לפרש זאת בענין זה, משום שסיפור זה הובא בהמשך לפסק הלכה בגמרא, שחייב אדם להשתכר בפורים, "עד דלא ידע". וכן מוכח זאת מדברי ה[[ר"ן]] ובעל המאור{{הערה|הובא גם בב"י לטואו"ח רסתרצ"ה. ב"ח שם. ט"ז סק"ב. פר"ח סק"ב. יד אפרים}}, שדעתם בפשטות שהסיפור של רבה ור' זירא הוא כפשוטו, ונגרם נזק לר' זירא, כי אין מקום לומר שמשום כך יבטל החיוב להשתכר בפורים.
{{הערות שוליים}}