עריכת הדף "משתמש:חסיד ליובאוויטש/ספר ירמיה"

ירמיה - נביא בזמן חורבן הבית הראשון. בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין. לדעת ר' יוסף קמחי וה[[אברבנאל]], היה אביו חלקיהו בן שלום הכהן הגדול {{ הערה| מ"ב כ"ב ח'}} . רבים דוחים השערה זו, כי חלקיהו היה מבית אלעזר {{הערה| דה"א ה' ל"ט}} , ובענתות היו כהנים מבני איתמר {{הערה| מ"א ב' כ"ו }}.ירמיה החל לנבא בשנת י"ג למלכות יאשיהו מלך יהודה (ג"א רצ"ח) , וניבא במשך מלכות יהויקים בנו (ג"א שי"ז), 23 שנים {{הערה| ירמיה כ"ה ג'}}, ועד גלות ירושלים (ג"א של"ח). בסך הכל - ארבעים שנה.ירמיה החל לנבא בעודנו נער, וסרב תחלה לקבל את שליחותו:{{ ציטוט| תוכן = '''"אתה ה' אלוקים, הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". ה' חזקו לאמר "אל תאמר נער אנכי... אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך"''' | מרכאות=לא }}.כנראה נבא גם בענתות {{הערה| י"ב כ"א}} אך רובי נבואותיו היו בירושלים, בשער בית ה' {{הערה| ז' ב'}}, בחצר בית ה' {{הערה| כ"ו ב'}}. בשער בני העם {{הערה| י"ז יט}}, בחצר המטרה {{הערה| ל"ב ב'}} , בבית מלך יהודה {{הערה|כ"ב א'}} בבית היוצר {{הערה| י"ח ב'}} ובגיא בן הגם {{הערה| י"ט ב'}}. הוא הודיע דבריו בעל פה ובכתב  {{הערה| כ"ט א', ל"ו ב'}} , ובסמלים {{הערה| י"ח ב', י"ט ב', כ"ז ב'}}.

==על פי המדרשים והתלמוד ==

לפי מסורת [[חז"ל]] היה ירמיה מבנותיו של רחב שנשא יהושע {{הערה| מגילה י"ד. במדבר רבה פ"א}}.
ירמיה אמר "מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה" {{הערה| י' ו'}}. אמרו הנביאים לירמיהו: מה ראית לומר מלך הגוים? כל הנביאים קורין אותו מלך ישראל ואתה קורא אותו מלך הגוים! א"ל שמעתי ממנו "נביא לגוים נתתיך" ואני אמרתי מלך הגוים {{הערה| שמות רבה פכ"ט ז'}}.

חז"ל האשימו את ירמיה שהתחנף לרשע, וא"ר אלעזר כל המחניף לרשע סוף נופל בידו או בידי בניו וכו' שנאמר: ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך {{הערה| כ"ח ו'}}, ויראייה בן שלמיה בן חנניה תפש את ירמיה {{הערה| ל"ז י"ג סוטה מ"א}}.

המגילה שכתב ירמיה ושרף המלך יהויקים {{הערה| ל"ו כ"ג}} הייתה מגלת איכה, והמלך קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש {{הערה| מ"ק נ"ו.}}.
צדקיהו המלך מת בשלום אע"פ שלא עשה אלא מצווה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט {{הערה| שם כ"ח}}.

אחר שנהרג גדליה בן אחיקם ברח יוחנן בן קרח עם שארית העם למצרים. כנראה לקח עמו בכח את ירמיה וברוך בן נריהו, {{הערה| מ"ג ו'}}. הוא חשש להשאירם ביהודה, כי חשד בברוך בן נריה שהוא מסית את ירמיה באנשי יוחנן למען תת אותם ביד הכשדים להמיתם ולהגלותם לבבל {{הערה| מ"ג ג'}}. ירמיה ניבא בתחפנחס, מצרים, כי נבוכדנצר יכבוש את ירושלים, יהרוג את שארית יהודה. הם לא ישובו לארצם "כי אם פלטים" {{הערה| מ"ר י"ד}} וכתב רש"י: "ירמיה וברוך חזרו משם, שהגלם נבוכדנצר כשנתנה ארץ מצרים בידו בעשרים ושבע למלכו {{הערה| יחזקאל כ"ט}} כך שנויה בסדר עולם".

יוספוס {{הערה| סי' פי"א}} כותב כי לא הגלה נבוזראדן את ירמיה, והוא נשאר במצפה {{הערה| כמ"ש בירמיה ט' ו'}} . אפשר לשער כי נבוכדנצר, אחרי שכבש את מצרים, לקח עמו את ירמיה לבבל. {{הערה| בפסיקתא רבתי פכ"ו משמע שהלך בעצמו אחרי הגולים לבבל}}.

אגדה מספרת כי העם רגמו את ירמיה באבן במצרים על דבר תוכחתו. יש המראים את קברו לא רחוק מקהיר. יש אומרים כי אלכסנדר מוקדון העלה את עצמותיו ממצרים {{הערה| תחפנחס}} וקברן באלכסנדריא. לכל הספורים האלה אין יסוד.
לדעת חז"ל כתב ירמיה ספרו וספר מלכים וקינות {{הערה| ב"ב ט"ו}}.
בספר החשמונאים {{הערה| ח"ב ב'}} נאמר כי נחמיה מצא את המקום שהטמינו שם הגולים את אש המזבח ע"פ צואת ירמיה, וכן כי ירמיה החביא את האהל ואת הארון ואת מזבח הקטרת בהר אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וסתם את פי המערה.
במלחמת יהודה המכבי עם נקנור נראה ירמיה הנביא אל יהודה, נתן בידו חרב זהב ואמר לו "קח החרב בידך והכית בו את צורריך" {{הערה| שם ט"ו}}.

==ספר ירמיה==
המלבי"ם מציין על ספר ירמיהו כי "הספר כולל כמה מיני דברים, ונמצאו בו חזיונות נבואות ספורים תוכחות וכדומה".

הספר נחלק לשני סוגים:

א) אזהרות, להזהיר את העם כי בעקב פשעם כרוך עונש קשה.

ב) דברי מוסר, לעורר את החוטאים לתשובה.

בספר 52 פרקים.

א - היא כעין הקדמה אל תולדות הנביא וזמן נבואתו ואופן התמנותו לנביא לא על ישראל לבד רק על כל הגויים, וה' מבטיח לו לעמוד לימינו. תחילת נבואתו במשל "מקל שקד" כי שוקד ה' על דברו לעשותו. גם רואה "סיר נפוח" ורתיחתו מצפון, כי מצפון תפתח הרעה.
ב - ו – תוכחות לישראל.

ו - י"ז - תוכחות מוסר. נבואות אלה הן בימי יאשיהו המלך.

י"ז פסוק י"ט - ל"ו - ייעודי הפורעניות על המלכים ונביאי השקר, על הכוהנים והעם על חללם את הקודש, ועל הפרת ברית בין איש לרעהו.

ל"ז - מ"ו - סיפורים על הנביא והתלאות שמצאו את עמו בימי החורבן ואחריו, ודבר ה' אשר חזה אחר הגלות.

מ"ו - סוף הספר - תוכחות לגויים שהרעו לישראל ולארצו.

ירמיה השתמש בדימויים רבים, "פרא למוד מדבר באות נפשו שאפה רוח" {{הערה| ב' ב"ר}}

"נהר מפוח מאש תם עופרת" {{הערה| ו' כ"ט}}. משל הוא: כשצורפים כסף מפיחים במפוח להסיר ממנו סיג העופרת, והנה תם העופרת וכבר נחר המפוח מאש והכסף עוד לא הוסר מהסיגים - משל על ישראל שבאו עליהם צרות רבות ולא נטהרו מעונותיהם.
"הירוע ברזל ברזל מצפון ונחשת?" {{הערה| ט"ו י"ב}} כלומר היוכלו בני יהודה שקשים כברזל לערוך מלחמה מול הכשדים שקשים וחזקים כברזל מצפון (עשת) מעורב בנחשת?

ירמיה מזהיר את העם שלא ללכת בחקות הגוים העובדים לאליל "עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד, בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולא יפיק, כתומר מקשה המה ולא ידברו, נשוא ינשוא כי לא יצעדו {{הערה| י' ג'-ה'}}. הפסוקים תואמים את מליצת ישעיה {{הערה| מ"ד י"ב-י"ר}}.

אברבנאל בהקדמתו לפירוש ירמיה אומר:

"אמנם בשלמות המליצה, אחשוב אני שלא היה ירמיה שלם בסדור הדברים ויפוי המליצה כישעיה ונביאים אחרים, מפני זה תמצא פסוקים רבים יחסרו להם מילה או מילות... והייתה הסיבה בזה, היות ירמיה נער בשנים בתחילת הנבואה, ולא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה, כאמרו לא ידעתי דבר כי נער אנכי... ואמנם בשלמות יושר הכתיבה ודקדוקו אחשוב ג"כ שלא נשלם בו, מהסיבה אשר זכרתי. והנה על זה יורה הקרי והכתיב שנמצא בספרו יותר מבשאר הנביאים".

המלבי"ם סותר את דברי אברבנאל אלה, ומוסיף כי מליצת ירמיה במגילת איכה נעלה מאוד, סגנונו חד וחלק ושפתו צחה ונשגבה.

==ייחס הרבי על ירמיהו==
הרבי אומר {{הערה| ראה לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 342 }} ,ששליחותו של ירמיהו מקבילה לשליחות המוטלת על כל נשמה יהודית.  הירידה של הנשמה ממקורה האלוקי העליון אל העולם הזה התחתון היא ירידה ל'תלתא דפורענותא', לעבודה קשה בתוך מציאות של גלות. 


{{הערות שוליים}}

{{תנך}}