עריכת הדף "מיתה"

[[קובץ:מצבות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבות בהר הזיתים]]
'''מיתה''' היא כינוי להסתלקות החיות מגוף חי. במובן רוחני, רשעים נמצאים במצב של מיתה רוחנית גם כאשר הם חיים בגוף הגשמי, ואילו צדיקים נמצאים במצב תמידי של חיים רוחניים, כאשר נשמתם אינה נמצאת בגופם הגשמי.

==מהות המיתה==
בשנת [[תש"כ]], נכנסו לרבי קבוצת סטונדטים, ששאלו את הרבי שאלות שונות. אחת מהם הייתה השאלה הבאה: 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בנוגע לענין המיתה, נראה לכאורה שישנה סתירה בין המשמעות מ[[ספר קהלת]], שזהו ענין שלילי, כליון ואבדון החיים וכל תוכנם, לבין המשמעות מ[[ספר איוב]], שזהו ענין של [[גאולה]] ועליה. מהי השקפת [[תורת החסידות]] בנוגע למצב האדם לאחר המיתה ("עפטער לייף")?}}

תשובה [[הרבי]] הייתה, כי למעשה הסתלקות ה[[נשמה]] מה[[גוף]], אין משמעותה קץ וסיום ה[[חיים]] ח"ו, אלא שהחיים הרוחניים מקבלים מימד חדש, ובלשון הנזכר לעיל - מתעלים למדריגה נעלית יותר. ענין זה, נוסף על היותו מוכרח על פי שכל, נובע גם מהנחות היסוד של מדעי הטבע, אשר, לדאבוננו, כסטודנטים ב"קאַלעדזש", הנכם מחשיבים אותם ומאמינים בהם בתור "[[אמת]] מוחלטת":

אחת מהנחות המדע היא העיקרון של "שימור החומר", הקובע ששום דבר חומרי אינו יכול ללכת לאבדון, ואפשר רק לשנות את צורתו ותו לא. למשל, בחומרים כגון [[ברזל]] או עץ - אפשר לעשות מהעץ שולחן, כסא או סתם בול עץ, ואפשר גם לקחת את השולחן ולחותכו לחתיכות או להבעירו בתנור וכו' (ומובן שכאשר משתמשים בעץ לעשיית שולחן - צורתו היא נעלית יותר מצורת העץ הנשרף בתנור); אבל כל זה אינו אלא שינוי בצורתו של העץ או הברזל, על ידי שמשתמשים בו באופנים שונים, אבל עצם חומר העץ או ה[[ברזל]] - נשאר במקומו, ואי-אפשר להשמידו בשום אופן. ואם כן הוא בדברים [[גשמיות|גשמיים]] וחומריים, קל וחומר שכן הוא ב[[רוחניות]], מהותו הרוחנית של האדם שהיא ה[[נשמה]] שאי-אפשר שתלך לאבדון, אלא היא תמיד במציאותה, וענין ה[[הסתלקות]] אינו אלא שהיא משנה את צורתה, או מתעלית למדריגה אחרת{{הערה|יחידות זו הוגהה על ידי הרבי באנגלית, והרבי אף נתן מספר הגהות על ההנחה באידיש. את היחידות הלאה בתרגום ללה"ק ניתן למצוא בקובץ דבר מלכות פרשת תצוה תש"ע בעמוד כ'}}.

==מהות העלייה שעל ידי המיתה הגשמית==
בעקבות תשובה זו של הרבי, הוסיפו הסטונדטים ושאלו, האם העלייה שנעשית לאחר המיתה היא עליה אישית במציאותו של האדם עצמו, או שהעלי' היא בכללות העולם, אבל האדם עצמו כבר אינו מציאות כדי שתהיה בו עליה זו?

הרבי השיב על כך, מהאמור לעיל מובן, שה[[נשמה]] עצמה היא המקבלת צורה חדשה ונעלית יותר. ומטעם זה אין זה מן הראוי להשתמש בביטוי "עפטער לייף" (המורה על קץ וסיום החיים), כיון שאין כאן ענין של כליון, אלא המשך החיים במדריגה נעלית יותר. עד מאה ועשרים שנה החיים הם במדריגה אחת, ולאחר זה - בשנת ה-121, ה-122, ה-123 וכו' - החיים נמשכים במדריגה נעלית יותר, וכך ה[[נשמה]] הולכת ומתעלית בעולמות הרוחניים בעילוי אחר עילוי{{הערה|תורת מנחם - כז - שנת [[תש"כ]] - חלק ראשון, שיחת שבת פרשת משפטים, 395}}.

==הסתלקות==
{{ערך מורחב|ערך=[[הסתלקות]]}}
'''הסתלקות''' הינו ביטוי [[יהודי]] ו[[חסיד]]י מעודן, למושג מוות. המושג מתייחס ל"הסתלקות" האדם מה[[עולם]] הזה ה[[גשמי]] לעולם הבא. בדרך כלל הביטוי הסתלקות ניתן רק לאנשים [[צדיק|צדיקים]] שנפטרו{{הערה|וכאשר רוצים לומר את המושג 'מוות' על יהודי רגיל, משתמשים במילה 'נפטר'.}}.

במאמרי [[חסידות]] מבואר כי [[הסתלקות]]ו של אדם מגיעה כאשר סיים והשלים את תפקידו בעולם הזה. [[הרבי]] מבאר במאמר הראשון שלו, "באתי לגני" ה'[[תשי"א]], את הדיוק במילה 'הסתלקות' - שאין פירושו שאין הוא נמצא איתנו ח"ו, כי אם שהוא למטה אלא שהוא בבחינת רוממות - מרומם ונעלה מאיתנו.
===תאריכי הסתלקות [[נשיאי חב"ד]]===
*[[כ"ד טבת תקע"ג]] - הסתלקות [[אדמו"ר הזקן]].
*[[ט' כסלו תקפ"ח]] - הסתלקות [[אדמו"ר האמצעי]].
*[[י"ג ניסן תרכ"ו]] - הסתלקות [[אדמו"ר הצמח צדק]].
*[[י"ג תשרי תרמ"ג]] - הסתלקות [[אדמו"ר מהר"ש]].
*[[ב' ניסן תר"פ]] - הסתלקות [[אדמו"ר הרש"ב]].
*[[י' שבט תש"י]] - הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]].
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:האדם וגופו]]