עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ"ט"

{{ניווט
 |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
 |הסתרה=כן
 |מוסתר=כן
 |תמונה=
 |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
'''פרק כ"ט''' הוא הפרק הראשון בסדרת פרקים בספר התניא שבהם מבוארת גנות העצבות הגורמת לטמטום הלב, והעצה להנצל מעצבות.

==מבוא לפרק==
מאחר ואדם עצוב לא יכול לנצח את היצר הקדים [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|בשלושת הפרקים הקודמים}} עצות להפטר מעצבות. אך תיתכן בעיה רוחנית נוספת{{הערה|שאינה קשורה לשמחה. ייתכן בהחלט אדם שהתעלה לדרגת בינוני, ועבודתו בשמחה רבה, ואף על פי כן הוא סובל מ"טמטום הלב".}} הנקראת '''טמטום הלב'''.

טמטום הלב אמנם לא מונע אדם מלהיות בינוני{{הערה|דהיינו, אדם שלעולם לא נכשל בעבירה ולא מבטל מצווה, וכמבואר עניינו באריכות ב[[תניא - פרק י"ב|פרק י"ב]] וב[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]].}}, אך היא מחלה קשה: למרות שבשכלו הוא מבין היטב את גדולת השם - ליבו גס וההתבוננות לא "חודרת" בו{{הערה|מכיוון שהאדם נברא באופן שה"מח שליט על הלב" - כמו שבגשמיות מחשבה על תאווה מולידה מיד תאווה בפועל כך צריך להיות גם ברוחניות.}} - לא משפיעה על ליבו להתעורר באהבה ולעיתים גם אינו מצליח לקדש עצמו במותר לו.

בפרק זה ובפרק הבא מביא [[אדמו"ר הזקן]] שלשה אופני התבוננות כיצד להתרפא ממחלה רוחנית זו, והראשונה שבהם מבוארת בפרק זה - להקדיש זמנים מיוחדים לשבור את לבו בתשובה על חטאיו, ובכך לסלק את העצבות מליבו.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=כט|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ט}}}}

==סיכום הפרק==
בתחילת הפרק מסביר [[אדמו"ר הזקן]] את מהות המחלה הנקראת "טמטום הלב, ולאחר מכן נותן לה שתי "תרופות":
:# לבטש את עצמו.
:# להרעים על הסטרא אחרא בקול רעש ורוגז להשפילה.

ביטוש עצמו{{הערה|אופן ההתבוננות הראשון.}} הוא בשלושה שלבים:
:# יכולתו להתאוות לאיסורים (גם אם לא נכשל בפועל) מעידה, שהוא גרוע ומתועב יותר משקצים ורמשים{{הערה|ואפילו נכשל וחזר בתשובה - טמטום הלב מעיד שתשובתו לא מספיקה.}}.
:: גרוע מזאת, האמור לעיל אינו בבחירתו אבל:
:# יתבונן כמה מחשבות, דיבורים ומעשים היו לו '''בבחירתו''', שלא התכוון בהם לעבודת השם{{הערה|וקיבל חיותו מהיכלות הטומאה.}}.
:# יתבונן שאם היה "נקי כפיים ובר לבב" היו חלומותיו של קדושה, ואילו אצלו ייתכן אפילו גרוע מזה{{הערה|שלא די שלא מגלים לו בחלום רזי תורה, אלא עוד מצערים אותו.}}.

והעצה השניה היא לעורר בליבו רוגז על חוצפת{{הערה|הסטרא אחרא נקרא "חצופה" כי האמת שאין בה שום ממשות כלל. מה שנראה לאדם כאילו הנפש הבהמית חזקה מאד - הוא שקר גמור.}} הסטרא אחרא המגביה עצמו ומחשיך לו על אור הנפש האלוקית.

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[טמטום הלב]]
*[[ביטוש]]
*[[מחשבות זרות]]
{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ח|פרק כ"ח]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל'|פרק ל']]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]