עריכת הדף "כח הצומח"

'''כח הצומח''' הוא הכח הרוחני השורה בארץ ומצמיח את הצמחים.

==מקורו ושורשו==
כל הטעמים כמו חמיצות ומתיקות שבצמחים מקורם במתיקות הרוחני שבכח הצומח הרוחני (ששם המתיקות היא יותר מבהתפוח הגשמי), וארז"ל "אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה ואומר לו גדל"{{הערה|בראשית רבה י'.}} שכל הטעמים מתיקות וחמיצות שישנם בכח הצומח נשפע מן ה[[מזלות]] שלמעלה, והמזלות מקבלים מן ה[[מלאכים]], והמלאכים מקבלים זה מזה מלמעלה מעלה עד רום המעלות, והמקור לכולם הוא דבר ה' – '''שהוא''' מקור כל ה[[תענוג|תענוגים]]. שמתיקות הוא בחינת חסדים וחמיצות הוא בחינת גבורות, וכל שינויי הטעמים גשמיים שלמטה הם לפי איכות הרכבות המדות שלמעלה. שדבר ה' הוא עשרת המאמרות שנכתבו בפרשת בראשית, שממאמר תדשא וכו' נתהוו כל מיני דשאים, וממאמר עץ פרי וכו' נתהוו כל מיני פירות בשינויי טעמים מתיקות וחמיצות{{הערה|אוה"ת מג"א עמ' רפ (בהוצאה הישנה ב'תלב).}}.

==הכללי והפרטי==
בכל הצמחת יש מאין מחוייבות שתי דרגות של "אין": א. אין כפי שהוא כלול במקורו וב. האין כפי שהוא מקור ליש.

והעניין בזה, שכפי שהאור כלול במקורו (במאור) הוא בטל למקורו ונמצא בתנועה של "מקבל" ממנו – ואיידי דטריד למבלע לא פלט{{הערה|חולין ח' ע"ב.}}, ומה שהוא משפיע לחוץ היא רק הארה ממנו. היינו, בחינת האין כפי שהיא כלולה בעצמות המשפיע אינה ניכרת במציאות כלל (והוא כעומד לפני המלך - שמתבטל במציאותו לגמרי ולא יכול להיות מקור לשפע לזולתו כי אם כשמתרחק מהמלך, וכגון מעיינות התהום שאינם יכולים להשפיע בנהרות אלא ע"י ההפסק ע"י עובי הארץ וצמצום דרך גידי הארץ, וכדרך האור הפועל את פעולתו להאיר דווקא בחלל שאין נמצא שם מקורו{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית א' לח-לט, במאמרים קונטרסים שלו עמ' תקנ"ה, תו"ח פרשת נח אות לו ועוד.}}.

וכך על דרך זה הוא גם בכח הצומח. עצם כח הצומח הכללי (ה"אין" הכללי) הוא תכונת הארץ להצמיח, אך כדי שתוכל להיות צמיחה בפועל צריך לעורר לכח זה ע"י העלאת "[[מים נוקבין]]" (התעוררות המקבל) שהוא בחינת ה"אין" של המקבל. והתעוררות זו נעשית בפועל ע"י רקבון הגרעין: ביטול מציאותו הגשמית של הגרעין כלפי האדמה הגשמית גורם להתבטלות כח הרוחני שבגרעין לכח הצומח הכללי, ומעוררו להצמיח צמח חדש כעין (מאותו סוג) של הגרעין.

==יש מאין==
בסוף [[אגרת הקודש - סימן כ'|באגרת הקודש כ']] שבתניא (ומקומות נוספים) מבהיר הרבי הזקן שפעולת כח הצומח '''אינה''' להצמיח את הגרעין אלא להיפך, שהגרעין מעורר לכח הצומח שבארץ - '''והוא הוא''' המצמיח (ולא שהגרעין מקבל ממנו כח לגדול). מטעם זה נקראת פעולת כח הצומח "מאין ליש" - כי כח הצומח '''הרוחני''' מצמיח צמחים '''גשמיים''', וגשמיות מרוחניות הוא יש מאין. ובלשון אדמו"ר הזקן{{הערה|לקוטי תורה בהר דף מ' ע"ב.}} "הגרעין כם כן נתהווה מכח הצומח ויש בו בחינת כח הצומח בהעלם... לפיכך כשנרקב ונפסד גוף הגרעין הנה כח הצומח המלובש בו בטל לגבי כח הצומח הכללי אשר בארץ ונעשה [[מים נוקבין]] אליו ומצמיח כען הגרעין וכו".

==עניינו בעבודה==
עניינו של כח הצומח בעבודת ה' מוסבר [[אגרת הקודש - סימן כ'|באגרת הקודש כ']] בתניא{{הערה|אגרת שכתב [[אדמו"ר הזקן]] "בימים שלפני הסתלקותו" (כפי שכותב הצ"צ בדרך מצוותך, קע א).}}. האגרת מגלה יסוד חדש בחסידות, ומסבירה באריכות שכח הצומח שבקרקע מגלה שדוקא בדומם (בארץ) מתגלה כח האין סוף (בהצמחה תמידית ונצחית של צמחים חדשים מאין ליש). ההבנה שדוקא בדברים '''הגשמיים''' (בהם מקיימים את המצוות) מתגלה עצמותו ומהותו '''ממש''' (ולא באורות, בגילויים ובענינים הרוחניים) מוסיפה חיות נפלאה בקיום המצוות. {{ציטוט|תוכן="מספר מילות הנשמה השמימיות "מהותו ועצמותו שמציאותו מעצמותו הוא לבדו בכוחו ויכולתו לברוא יש מ[[אין ואפס]] המוחלט ממש" פתחו אצל החסידים מעיינות חדשים של חיות בקיום מצוות מעשיות"|מקור=שיחת הרבי הריי"ץ אחש"פ תרצ"ד.}}

==משל לצדקה==
[[אגרת הקודש - סימן ח'|באגרת הקודש ח']] שבתניא מובא כח הצומח כמשל למעלת הצדקה. כידוע, הגרעין שזורעים בארץ לא צומח ולא מצמיח. זריעתו רק מעוררת את כח הצומח '''הרוחני''' שבארץ - '''והוא לבדו''' המצמיח את העץ.

וכך הדבר בצדקה: הצדקה נזרעת ב"ארץ העליונה"{{הערה|כנסת ישראל, שורש נשמות ישראל, מלכות דאצילות.}}, ומעוררת את "כח הצומח" האלקי - '''שהוא''' המצמיח לאדם אהבה בתענוגים{{הערה|שהיא הארה עצומה, שלמעלה מכוחו, למעלה מכללות העולמות ולא בערך עבודתו כלל.}}.

==ראו גם==
*[[חרישה וזריעה (מלאכות)|חרישה וזריעה]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[en:The Power of Growth]]