עריכת הדף "כח המדמה"


'''כח המדמה''' (נקרא גם כח ה'''דמיון''', שפעולותיו הם '''דמיונות''') הוא אחד הכוחות בנפש האדם שהאדם מצייר בדמיונו מציאות מסויימת, והטבע של האדם להימשך אחרי הדמיונות שמצייר במחשבתו ולהתקשר בהם.

בשונה מ[[כוחות השכל]] שיכולים לשער במחשבה רק דברים על פי הגיון, הכח המדמה לא מוכרח ואינו מוגבל בכך, ויכול לצייר בדמיונו גם דברים שאין בהם הגיון.

==הגדרתו ופעולתו==
כח זה הוא אחד הכוחות הנמוכים שבנפש, כפי שאפשר להסיק מכך שגם לבהמה יש את כח הדמיון{{הערה|תורה אור פרשת משפטים עה, ב. מאמרים אדמו"ר הזקן תקס"ט 'להבין שרשי הדברים' ע' רמט.}}, ועיקרו הוא בשעת השינה כאשר כוחות השכל מתעלים ומתעלמים, ומה שנשאר הוא רק כח המדמה, ולכן ב[[חלום]] עלול האדם לראות חזיונות של דמיונות היפך השכל וההגיון{{הערה|תורה אור פרשת וישב כח, ג. תורת מנחם תשי"ד, חלק י' עמוד 69.}}.

(כל זה הוא בחלום רגיל עליו נאמר 'חלומות שווא ידברו', אך יש חלומות שבהם חיבור ההופכים הוא על צד המעלה, כמו חלומותיהם של יעקב ויוסף).

מהותו של כח הדמיון הוא בחינת 'מעשה שבמחשבה'{{הערה|לקוטי תורה שיר השירים לד, ג.}}. וכח שכלי זה הוא הכח הראשון שמתגלה אצל האדם ויש אותו אפילו אצל תינוק קטן לפני שמתחיל לאכול לחם{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ט שם.}}.

הטבע של כח המדמה, שמעמיד את האדם בקירוב רגשי לאותו מעמד ומצב שאותו מדמה בנפשו, וככל שיגדל התוקף של כוחות הנפש על הגוף, כך ישפיעו יותר על הנפש להרגיש בדומה לאותו מעמד ומצב שמדמה בנפשו, וזהו התוכן של הציווי לזכור את יציאת מצרים, שאדם צריך לדמות ולראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא היום ממצרים{{הערה|מכתב כללי אל בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר, י"ג ניסן תשי"ג. אגרות קודש חלק ז' עמוד רה. (וראו גם מורה נבוכים חלק ב' שכח המדמה יוצר התקשרות שלא על פי טעם ודעת: "דע כי אמיתת הנבואה ומהותה . . ישפע על כח המדמה, וזאת היא היותר עליונה שבמדרגות האדם ותכלית השלימות אשר אפשר שימצא למינו; והענין ההוא הוא תכלית שלימות הכח המדמה, וזה ענין אי אפשר בכל איש בשום פנים ואינו ענין יגיע אליו בשלימות בחכמות העיוניות והטבת המידות ואפילו יהיו כולם בתכלית מה שיוכלו להיות מן הטוב והנאה שבהם עד שיחובר אל זה שלימות הכח המדמה").}}.

כאשר האדם מתבונן באלוקות, כאשר ההבנה היא בבחינת שמיעה בלבד, הרי היא כמו דמיון, ועל זה נאמר "כדמותנו".

עבודת השם בזמן ה[[גלות]] בכללות, הוא בחינת דמיון וחלום, שאדם מחבר הופכים שלמרות שהוא גשמי ומונח בעניני העולם הוא נדרש לעבוד את הקב"ה ולהמשיך את האור העליון בתוך חושך הגלות{{הערה|תורה אור וישב שם.}}.

ב[[ספר התניא]]{{הערה|סוף פרק ג'. על פי פניני התניא על המקום.}} מחלק אדמו"ר הזקן בין דמיונות סתם, שמבוססים על דבר אמיתי, והם בדומה לו, לבין דמיונות שווא שאין בהם מאומה.

==מעלתו==
'חסרונו' של כח המדמה (שהוא נמוך משאר כוחות הנפש) היא גם '''מעלה''' גדולה{{הערה|תו"א וישב ד"ה שיר המעלות היינו כחולמים, וראה בחסידות מבוארת שם הערה 49. תו"מ י"ח עמ' 253}}: כל עוד האדם ער נמשכת לו החיות בצורה 'מסודרת' בסדר השתלשלות - וממילא באופן מוגבל לפי ערכו. דוקא בעת השינה כשכח השכל אינו פעיל נמשכת חיות האדם מעצם הנשמה ממש (מדרגת ה'עיגולים'), וזהו הטעם שרוב הנביאים (למעט משה) מתנבאים דוקא בחלום. וכן הוא ברוחניות: שדוקא '''בזמן הגלות''' מגיעה חיות העולם מעצם האלוקות, מדרגת ה'עיגולים' שלא יכלה להתגלות בזמן שבית המקדש היה קיים.

==ראו גם==
*[[שינה]]
*[[חלום]]
*[[כח הציור]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:כוחות הנפש]]