עריכת הדף "יציאת רוסיה תש"ו"

{{מפנה|הבריחה הגדולה|בריחה הגדולה משכונת קראון הייטס|הבריחה הגדולה מקראון הייטס}}

[[קובץ:תחנת רכבת לבוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים']]
ב'''יציאת רוסיה תש"ו''' (נקראת גם 'יציאת פולין', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד שורדי [[מלחמת העולם השניה]] ו[[השואה]] ב[[ברית המועצות]] - את גבולות ברית המועצות, באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, ולאחר שהצליחו להבריח את הגבול נדדו עד שהגיעו למחנות העקורים באירופה. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של [[חסידות חב"ד]], ותחתיה הוקמו ביוזמת [[אדמו"ר הריי"צ]] מרכזים חב"דיים חלופיים ב[[פריז]], [[כפר חב"ד]]  והרחבת הקהילה ב[[קראון הייטס]] ובמקומות נוספים.

מבצע הבריחה נוהל ב[[מסירות נפש]] על ידי קבוצה של עסקנים חב"דיים שרובם נותרו בגבולות [[ברית המועצות]] ונעצרו על ידי אנשי ה[[נ.ק.וו.ד.]] ונשלחו לגלות ב[[סיביר]] למשך שנים ארוכות ומהם שנפטרו במאסר.

==רקע==
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהתרחשה בין שלהי שנת [[תרצ"ט]]- לקיץ [[תש"ה]] ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה. עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את שובם של אזרחי [[פולין]] מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי [[פולין]] רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם, במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר [[לבוב]].

בתחילה, הממשלה הרוסית העלימה עין ממבריחי הגבול, מפני שרצתה להעלים על כך שאזרחים פולניים רבים מתו בשטחה כתוצאה מהרעב הנוראי ששרר ברוסיה באותם שנים, והעדיפה למלא פנקסי רישום רבים של אזרחים פולניים ש'יצאו' כביכול משטחה.

היו מספר חסידים שהיו להם תעודות של אזרחי פולין, חלקם אכן גרו בפולין לפני המלחמה ואחרים מסיבות שונות חיו כאזרחי פולין למרות היותם אזרחי ברית המועצות. והללו יצאו מרוסיה כאזרחי פולין ללא צורך לזייף תעודות.
===דעת הרבי הריי"צ על הבריחה===
עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]], שבאותה העת שהה ב[[ארצות הברית]]. הרב [[בנימין גורודצקי]] אשר שהה אז בסמרקנד שלח מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]] אשר שהה  בניו יורק, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה. מלבד הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה אדמו"ר הריי"צ, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב. בספר '[[היציאה מרוסיה (ספר)|היציאה מרוסיה]]' ישנם פרטים אודות מענה אדמו"ר הריי"צ: ר' בנימין גורודצקי חשש, והמתין עד תום התקופה בה אפשר להגיש בקשות. יום לפני המועד שנקבע הגיש בקשה, ובו ביום קיבל מברק מוסווה מארצות הברית, שתוכנו: "דער זיידע זאגט, מען זאל בלייבן זיצן אויפן ארט" – [הסבא, הרבי אומר שיש להישאר לשבת במקום]. התשובה לגביו היתה ברורה דיה, אולם לר' בנימין התעורר ספק, האם הכוונה רק אליו או לכללות אנ"ש. הלבטים היו לא קלים כלל, לכן ר' בנימין החליט לפרוש את ספיקותיו בפני חשובי החסידים. בין כה וכה, נשארו הדברים לוטים בערפל, ובהמשך בסביבות ניסן תש״ו התקבלו תשובות יותר ברורות מאדמו״ר הריי״צ, אשר על החסידים לברר בעצמם, אם אפשר להגיע לחלק האמריקאי של גרמניה. שכן לאחר המלחמה היו שטחים באירופה שהיו תחת שליטת האמריקאיים, ושטחים אחרים תחת שלטון ברית המועצות. ואדמו"ר הריי"צ רצה בדווקא שהחסידים לא יוותרו תחת שלטון סובייטי. או אז הוחלט כי על החסידים, לצאת את ברית המועצות, ולהגיע לאיזורי הכיבוש האמריקאי. כך החלה להתגלגל פרשיית 'הבריחה' של החסידים דרך לבוב{{הערה|[[היציאה מרוסיה (ספר)]] ע' 13-14}}.
  
לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לאדמו"ר הריי"צ, ואז אישר אדמו"ר הריי"צ לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.

==התארגנות דרכי היציאה==

מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא. בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול.

למרות פסק הדין, היו חסידים שקיבלו ידיעות שה[[ק.ג.ב]] בעקבותיהם, והגיעו למסקנה שאין להם מה להפסיד בשיקול של הברחת הגבול מול הגלייה לסיביר, והסתכנו בהברחת הגבול. השמועות על הצלחת בריחתם של החסידים עוררה תקוות מחודשות אצל אלו שנשארו בגבולות רוסיה, אך אז הגיעה שמועה שהרוסים מתחילים להגביר את המעקב והפיקוח על היוצאים.

על מנת לברר את נכונות השמועות ואת אפשרויות הברחת הגבול, נסע הרב [[יהודה לייב מוצקין]] ל[[לבוב]], וכשהגיע לשם, התברר לו ששוב ירד המחסום, והממשלה הרוסית הפסיקה את היתרי היציאה באמצעות דרכונים פולניים. באמצעות שוחד לפקידי השלטון ופעילות פוליטית רחבה במשרדי השלטון השונים - דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות ממשית וב[[מסירות נפש]] עצומה - הצליח להביא שוב לידי כך שהגבולות ייפתחו למעבר 'אזרחי פולין', שלא היו אלא חסידי חב"ד שיצאו את גבולות רוסיה תחת זהות בדויה.

==ראשי הוועד ופעולותיהם==
לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים:
*ר' [[מענדל פוטרפס]].
*ר' [[יהודה לייב מוצ'קין|לייבל מוצ'קין]].
*ר' [[אברהם לבקיבקר]]
* ר' [[דוד קוק]].
*ר' [[יששכר דב גורביץ']].
*ר' [[זלמן סודקביץ]].
*ר' [[יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי]].
*ר' [[משה חיים דובראווסקי]].
*ר' [[דוד כצמן]].
*ר' [[יונה כהן]] (פולטאווער).
*גברת [[שרה קצנלבויגן]] ('מומע שרה').
*מרב הדסה גרליק (לימים פרמן)
*ר' [[חיים וולוביק]].
*ועוד חסידים.

פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

הקבוצה הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים [[אלול]] ו[[תשרי]] נסעו קבוצות מעטות וקטנות, ו[[המשטרה החשאית]] אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה קבוצה  נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש קבוצות נוספות.



===מימון הפעולות===
בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, ועם התארגנות היציאה בפועל, הוקם בעיר לבוב פעם נוספת בית דין של עשרים ושלושה רבנים מחשובי החסידים, והם פסקו שכל אחד שעובר את הגבול מוכרח להשאיר את כל רכושו לטובת פעולת ועד ההברחה.

בנוסף, הגביר החב"די הרב [[חייקל חנין]] הפקיד לפני יציאתו מרוסיה שני מליון רובל אצל ר' [[ניסן נמנוב]] לטובת תלמידי התמימים וצוות הישיבה, ועוד מספר מזוודות עמוסות בכסף פרטי שלו אצל ר' [[מענדל פוטרפס]]. כל הכסף שימש לצורכי ההצלה, השוחד ותעשיית הזיופים{{הערה|זכרונות ר' חייקל חאנין פורסמו בהרחבה בסדרת כתבות בשבועון בית משיח}}.

גם הרב [[ישראל נח בלניצקי]] ששימש כרואה חשבון במוסד ממשלתי, סייע במימון פעולות הבריחה על ידי שסיכן את נפשו, והעלים בגניבה סכומי כסף גדולים מהחשבון הממשלתי והעביר אותם לידי החסידים.

===אופני הזיוף===
בכדי לצייד את הבורחים בתעודות מזוייפות, התמקדו הפעולות בשלושה מישורים:

*השגת תעודות זהות מקוריות של אזרחים פולניים שמתו בשטח רוסיה, התאמת התעודות לאנ"ש, ושינון פרטי התעודה לצורך ביקורת במעבר הגבולות.

*יצירת תעודות מזוייפות עם שמות ופרטים בדויים.

*[[נישואין]] פיקטיביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

===ה'עשאלונים'===
;תש"ו:
*'''[[ד' סיון]]''' - הרכבת המשיכה עד לתחנת היעד סמוך לעיר וורוצלאוו, לשם הגיעה בכ"א סיון. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב [[מיכאל טייטלבוים]], והרב [[דב בעריש רוזנברג]].
*'''[[ט"ו אב]]''' - הרכבת הגיעה עד לתחנת היעד 'פשעמישל', שם המתינו הבורחים לחסידים נוספים שיתאספו, ויחדיו המשיכו בדרכם עם רכבת למרכז הפליטים בלודז. לפי הידוע זו הרכבת בה נסעה אם המלכות הרבנית [[חנה שניאורסון]] בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב [[חיים מאיר גרליק]] ובנותיו הדסה פרמן ויוכבד זלמנוב ובנו הרב [[גרשון מענדל גרליק]], הרב [[ישראל שמעון קלמנסון]], הרב [[גדליה קארף]], הרב [[יעקב יוסף רסקין]], והרב [[מרדכי שוסטרמן]].
{{פסקה חסרה}}
;תש"ז:
*'''[[י"ד חשוון]]'''- נוסעי רכבת זו נוסעו קודם כל לעיר [[זלטשוב]]{{הערה|בשביל לבלבל את העוקבים אחריהם}} ומשם נסעו בחזרה ל[[לבוב]], הרכבת יצאה ב[[י"ד חשוון]] והגיע לעיר [[קרקא]] ומשם נסעו בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] למחנה הפליטים שב[[אוסטריה]].
*'''[[ט' כסלו]]''' - הבריחה הגדולה כך כונתה אותה יציאה מרוסיה, על רכבת זו נכחו רוב אלו שלימים הקימו את היישוב [[כפר חב"ד]] וביניהם משפחות החסידים: משפחת הרב [[אפרים זלמן סודקביץ]], משפחת הרב [[דוד קוק]], משפחת הרב [[אברהם לבקיבקר]], משפחת הרב [[זעליג אלטהויז]], משפחת רסקין משפחת [[גופין]], ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ועוד רבות של משפחות של חסידים שיצאו מרוסיה הסובייטית לעבר פולין ואח"כ המשיכו לצ'כיה ומשם לאוסטריה ומשם בקיץ אח"כ ל[[צרפת]] עד [[תש"ט]] שהקימו את היישוב החסידי הראשון בארץ הקודש - כפר חב"ד.
*'''[[י"ט כסלו]]''' - על הרכבת נכחו קבוצה של מאתיים חמישים חסידים, בתוכם היה ה[[משפיע]] הרב [[ישראל נח בלניצקי]] והרב [[משה לברטוב]].
*'''[[ט' טבת]]''' - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחנת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: ר' [[יחזקאל ברוד]], ר' [[לייבל מוצ'קין]], ור' [[ישראל נעוולער]].
*'''[[כ"ד טבת]]'''. - '''הקבוצה האחרונה''', ובה 200 משפחות.

==סגירת הגבולות ומאסר האחראים ברוסיה==
עם סיום חודשי החורף של שנת [[תש"ז]] נסגרו כל הגבולות, וגם בערי גבול נוספות, כגון [[בראנוביץ]] ו[[וילנא]] סגרה הבולשת את כל אפשרויות הבריחה.

במקביל, נפתחה חקירה מעמיקה על המארגנים הראשיים של הבריחה, וכל אנשי הועד שנותרו בגבולות רוסיה נאסרו תוך מספר שבועות, מלבד ר' [[מענדל פוטרפס]], שנאסר רק בשעה שניסה להבריח בעצמו עם הרב [[שמואל נוטיק]] ואחרים את הגבול באמצעות דרכון פולני, בתחנת הרכבת בפרימישלאן.

החסידים שנאסרו, הודו במעשים המיוחסים להם, אך לא הפלילו חסידים נוספים, אלא רק כאלו שעזבו כבר את גבולות רוסיה, או שכבר נתפסו קודם לכן והוגלו לסיביר.

==תיק לבוב==
בשנים הבאות ה[[ק.ג.ב.]] ערך גלי מאסרים בכל רחבי ברית המועצות, וכך נאסרו עשרות חסידים הקשורים ל[[תולדות חב"ד בפטרבורג|תיק לבוב]] ועל רובם נגזר גלות. היו חסידים שכבר הוגלו והושבו לחקירות במרכז רוסיה, הם נחקרו בנושא תיק לבוב והושבו לגלות, כמו ר' [[מענדל פוטרפאס]].

אודות פרשת תיק לבוב המאוחרת נכתב במספר מקומות{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], [[תולדות חב"ד בפטרבורג]] פרק תיק לבוב. [[מנחם זיגלבוים]], סוערות בדממה - ובו פרקים גם על אסירות שנאסרו בתיק לבוב}} ובשנת [[תשפ"ג]] פורסמו באתרי חב"ד מסמכים מתוך תיק לבוב{{הערה|[[חב"ד און ליין]], אנש}}.

==היציאה מצ'רנוביץ'==
{{ערך מורחב|היציאה מצ'רנוביץ'}}

'''"היציאה מצ'רנוביץ"''' הייתה בשנת [[תש"ט]], בה ניסו לצאת חסידי [[חב"ד]] שלא הצליחו לצאת ב"[[יציאת רוסיה תש"ו|יציאה הגדולה]]" דרך העיר [[צ'רנוביץ']], יציאה זאת כשלה והסתיימה במעצר המארגנים והמוברחים.

==מחנות עקורים באירופה==
[[קובץ:פאקינג1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תלמידי סניף [[ישיבת תומכי תמימים]] במחנה המעבר ב[[פוקינג]]]]

לאחר שהצליחו להבריח את הגבול באמצעים בלתי ליגאליים, שאפו חסידים רבים לעשות את דרכם ל[[ארצות הברית]], על מנת להתאחד שוב עם הרבי, ולהסתופף במחיצתו. אך בינתיים התעכב הענין מכיון שלא היו ברשות אנ"ש אשרות כניסה לארצות הברית.

תחנות המעבר העיקריות בהם התרכזו החסידים בשעת המאמצים להשיג אישורי כניסה לארצות החופש, היו בערים [[לודז']] (שבפולין) ו[[פראג]] (שבצ'כיה).

בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה העקורים ב[[פאקינג]], שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם תקופה ארוכה בהמתנה לדעת לאן וכיצד ימשיכו. 

בתקופת פוקינג, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב [[שמריהו גוראריה]], שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] שכבר נסע לארצות הברית ושב כמנהל לשכת הפליטים האירופאית והחל לפעול למען החסידים.

בהיות שהפעולות להשגת אישורי כניסה המוניים לגבולות ארצות הברית נכשלו, הורה [[הרבי הריי"צ]] לרכז את המאמצים בהעברת כל משפחות החסידים ל[[פריז]].

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים: 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שב[[אוסטריה]], בפריז שבצרפת, וב[[אנטוורפן]] שב[[בלגיה]].

פעילות רוחנית רבה בוצעה במחנות לפי הוראות רבותינו. במחנה פוקינג הוקמו מוסדות חינוך חב"דיים - ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה, וסניפים קטנים של תומכי תמימים ובית רבקה הוקמו בעוד מחנות עקורים. אדמו"ר הריי"צ והרבי היו בקשר עם החסידים במחנות העקורים וסייעו להם רבות בגשמיות וברוחניות, באמצעות הוראות והכוונה, וגם שלחו אליהם שליחים ומשלוחים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ואגרות קודש הרבי משנים אלו}}.

בין אלו שפעלו במחנות, היה הרב [[שניאור זלמן לוין|זלמן לוין]], שפעל במחנה באיטליה, יחד עם הרב [[יעקב פלס]] ור' [[זושא וילימובסקי|זושא הפרטיזן]]. הם השתדלו לקבל מקום מתאים ל[[בית הכנסת]], אירגנו תפילות, שיעורי תורה, פעילויות עם הילדים במקום וכל דבר שהיה אפשרי לדאוג במקום.

לאחר שהות מספר שנים במחנות העקורים, המשיכו רבים את נסיעתם לארץ הקודש (שקיבלה באותה שעה הכרה רשמית מאומות העולם), ובשנת [[תש"ט]] הורה אדמו"ר הריי"צ להקים עבורם את [[כפר חב"ד]].

תיעוד מפורט על כל הנעשה במחנות העקורים, פורסם בספר [[היציאה מרוסיה (ספר)]] מאת הרב [[אליהו מטוסוב]] והרב [[שניאור זלמן ברגר]]{{הערה|[https://chabad.info/news/550436/ ספר חדש היציאה מרוסיה מתעד את היציאה מרוסיה הסובייטית וקהילות חב"ד במחנות העקורים]}}.
===הרבי מבקר את אנ"ש בפריז===
{{ערך מורחב|ערך=[[ביקור הרבי בפריז (תש"ז)|ביקור הרבי בפריז]]}}
[[קובץ:הרבי_בפריז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום מה[[התוועדות]] הראשונה של [[הרבי]] בעת ביקורו ב[[פריז]] בשנת [[תש"ז]]]]
אמו של [[הרבי]], [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חנה]], הייתה אף היא בין החסידים שהבריחו את גבולות רוסיה בשנת [[תש"ו]] ונדדה יחד עם חסידים נוספים עד שהגיעה לפריז.

בכ"ה אד"ר [[תש"ז]], נסע הרבי לפריז לשהות יחד עם אמו, ולקחת אותה יחד עמו לארצות הברית. במשך החודשיים בהם שהה הרבי בפאריז, עודד הרבי את רוחם של החסידים שהגיעו לשם מרוסיה, התוועד איתם, ודרש מהם להשתדל ככל יכולתם לקשר יהודים נוספים לרבי.


==לקריאה נוספת==
* [[שלום בער לוין]] '''[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]''', [[קה"ת]], [[תשמ"ט]].
*הרב [[יוסף אשכנזי (נחלת הר חב"ד)|יוסף אשכנזי]] '''[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים - מרחבי תבל]]''', פרק י'
*[[ישראל שוחט]], '''הבריחה מלבוב''', {{שבועון כפר חב"ד}} 1949 עמוד 69
*[[אליהו מטוסוב]], [[שניאור זלמן ברגר]], '''[[היציאה מרוסיה (ספר)]]''', מארכיון הרב [[שלמה מטוסוב]]. שער ראשון - היציאה מרוסיה. שער רביעי - במחנות

==קישורים חיצוניים==
* הרב [[יוסף יצחק קמינצקי]], '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=55316 מסע מצולם - הבריחה שהיוותה את ערש הולדתו של כפר חב"ד]''', 'הכפר של הרבי' {{אינפו}}
*הרב [[אליהו וולף]], '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?27085& ר' מענדל]''' - הוצאת [[אש"ל (בית הוצאה לאור)|אש"ל]]
*הרב [[מרדכי שוסטרמן]], [[למען ידעו בנים יולדו]], '''[https://www.chabadlibrary.org/books/5502060004 פרק ג']''' {{ספריה}}.
*הרב [[שניאור זלמן חאנין]], זכרונות חסידיים מר' [[חייקל חאנין]] בקשר עם הבריחה הגדולה: '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/572.pdf חלק א''''] (עמוד 87) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/573.pdf חלק ב''''] (עמוד 84) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/574.pdf חלק ג''''] (עמוד 42) {{בית משיח}} {{PDF}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]