עריכת הדף "ווארט (לחיים)"

'''ווארט''' (מכונה גם '''סעודת אירוסין'''{{הערה|ראו בהמשך הערך בכותרת 'הווארט' בנוגע לתואר זה.}}, '''סעודת קישורי התנאים''', או '''לחיים''') הינה מסיבה חגיגית בתחום המשפחה המצומצם המציינת את הסכמת הצדדים של החתן והכלה [[שידוך|להשתדך ביניהם]].

מקור שמה של החגיגה הוא בשפת ה[[אידיש]], ופירושה הוא 'מילה', והיא נקראת כך על שם התוכן שלה - שהצדדים נותנים את דברם ומחליטים לקיים את החתונה.

אצל חסידי חב"ד נושאת המסיבה ברובה אופי של [[התוועדות חסידית|התוועדות]], ונהוג לעשות [[קנין סודר]] באמצעות הגבהת חפץ ([[גארטל]], כיפה וכדומה) על ידי החתן והכלה והוריהם, בנוגע לחתונה{{הערה|יש להיזהר שקבלת הקנין לא תהיה על החתונה עצמה, כי אם על דברים צדיים, כגון הגעה לחתונה במקום וזמן שיקבעו, וכדומה. כדי לא לתת [[הלכה|תוקף הלכתי]] לקשר בין החתן והכלה, כפי הזהירות הרבה שהרבי מדריך שיש לשמור בתקופה זו, כגון הימנעות מהענקת מתנות בעלות ערך ישירות מהחתן לכלה, הימנעות מתמונות משותפות, וכדומה.}}.

==הווארט==

מקורו של הווארט מרומז בטקס קשרי השידוכים בין יצחק ורבקה בפסוק{{הערה|בראשית כד, נ.}}: "ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר", ו"דבר" הוא לשון "דיבור" - ווארט.

הרבי עורר שאין לקרוא לווארט בשם "אירוסין" אלא "ווארט", או "תנאים", או "חגיגת שידוכים" וכדומה, שכן ב"ווארט" נעשה אך ורק הסכם בעניינים הגשמיים, ועד החתונה אין שום עניין של אירוסין וקידושין{{הערה|שיחת שבת פרשת תשא תשל"ט. ועוד. עם זאת, ניתן למצוא מספר מכתבים יוצאי דופן בהם הרבי עצמו מכנה את החגיגה ואת הפעולה שלה בתואר 'אירוסין', ראו לדוגמה [https://w3.chabad.org/media/pdf/1142/wHAJ11422197.pdf מכתב ה' מרחשון תשט"ז, נדפס בהוספה לקונטרס ועד הנחות בלה"ק י"ב כסלו תשפ"א].}}.

===סעודת הווארט===
לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה ו[[התוועדות חסידית|התוועדות]] של שמחה. את מסיבת הווארט יש לערוך בצורה צנועה ומצומצמת בגשמיות, עם מעט מוזמנים, ואין לעשות מסיבה המונית הכרוכה בהוצאות רבות{{הערה|לקוטי שיחות, חלק יט, עמוד 510.}}.

לדעת אדמו"ר הזקן זו סעודת מצווה, שניתן לצאת ידי חובה במזונות בלבד.

נהוג שהחתן חוזר על [[מאמר חסידות]]{{הערה|אגרות קודש חלק יג, עמוד קלה.}}.

יש עניין לשלם דמי שדכנות בווארט, ועל כל פנים לא יאוחר מזמן החתונה.

===קניין===
בעת המסיבה נוהגים לעשות "קנין", על העניינים הגשמיים שבשידוך, כלומר החתן וכן הכלה, כל אחד ואחת לחוד, מרימים סודר, כגון מטפחת הניתנת על ידי הרב אל מול עדי הראיה, אך ההסכם נעשה רק בעל־פה – "מילה" (תרגום של "ווארט" מ[[יידיש]]), ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר{{הערה|התקשרות, חוברת ע, ניצוצי רבי. שמחת עולם עמוד 41.}}.

זה שהתחייבויות ההורים חלות על אף שרק סיכמו את ההתחייבויות בפיהם בלבד ללא מעשה קניין, הוא רק כאשר אחרי זה אכן 'עמדו וקידשו' כדברי הגמרא; אך גם טרם שעמדו וקידשו, נהגו לערוך לאחר הדין ודברים בין הצדדים מעשה קניין שמטרתו להביע שהדין ודברים היה רציני ושאכן בכוונת הצדדים להינשא.

מנהג זה מוזכר לראשונה ב'תרומת הדשן'{{הערה|סוף סימן רז.}}: "קיבלו קניין סודר שיינשאו יחד, קרוב הדבר שלא עלה על דעתם מעולם שיגמרו הקידושין על ידי חליפין, אלא קנו זה מזה שלא יחזרו בהן כמו שעושים כמה פעמים שקונים זה מזה על ידי סודר דברים שאין הקניין נתפס עליהן . . אין צריך כלום לקניין אלא עושים אותה כדי להודיע שמה שאמר וקיבל עליו לעשות אינו בדרך שחוק והיתול". וכן כתב ב'בית שמואל'{{הערה|סימן נא ס"ק י.}}: "וצריך לומר הא דעושין קנין במדינת פולין מן בעלי הדברים, אינו אלא לאמת הדברים".

===שבירת צלחת===
ואחר כך אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת{{הערה|ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד קב. התקשרות ושמחת עולם שם.}} עטופה העשויה מחרס, ואז קוראים "מזל טוב! מזל טוב!" ובקניין זה הם מקבלים על עצמם להינשא זה לזה וקובעים זמן חתונה.

ומהטעמים לשבירה:

א. למעט השמחה, זכר לחורבן ירושלים.

ב. לרמז בעת לאחר הקניין שכמו שלכלי חרס אין תקנה לאחר שבירה (שלכן שוברים כלי חרס דווקא ולא כלי זכוכית וכיוצא בזה), כן גם השידוך הוא מצב קבוע שיביא בעז"ה לנישואין ולבנין עדי עד.

ג. משום עין הרע{{הערה|ישמח לב עמוד ל"ב.}}.

ד. בכדי להבהיל את ציבור המשתתפים על ידי רעש השבירה ובכך שמחתם לא תהיה שלימה, וכעין הטעם הא'{{הערה|שדי חמד אספת דינים ז, יב.}}.

{{חתונה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]
[[קטגוריה:חתונה]]
תיאור	מה יש להקליד	מה מתקבל
הטיה	''טקסט נטוי''	טקסט נטוי
הדגשה	'''טקסט מודגש'''	טקסט מודגש
הדגשה והטיה	'''''טקסט מודגש ונטוי'''''	*טקסט מודגש ונטוי*