עריכת הדף "החכמה מאין תמצא"

[[איוב]] אמר (כח, יב): "'''וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא'''". בפשוטו של מקרא זו שאלה רטורית שבאה בהמשך למשל בתחילת הפרק "כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ". כלומר, בניגוד לכסף וזהב ושאר הדברים הגשמיים שיש להם מקור ממנו הם באים, הרי החכמה מאין תמצא?! אין לה מקור ממנה ניתן לדלות אותה.

בתקוני זהר מפרש את הפסוק לא בסימן שאלה אלא ב[[טעמים#אתנחתא|אתנחתא]]. כלומר שמקורה של החכמה הוא מן האין. והטעם, כי [[ספירת החכמה]] היא הספירה הראשונה מעשרת הספירות שנאצלו מהאור אין סוף ובהם ברא העולם. כיון שכך הופעתה היא בדרך חידוש.

דהיינו, החכמה נבראה בדרך של [[יש מאין]], היש הוא [[עולם האצילות]] ותחילתו בחכמה. והאין הוא ה[[כתר]] שנעלה ממנו ובו נמצא כח הבריאה.

וכך מפרשת [[תורת החסידות|החסידות]] פסוק זה: '''והחכמה, מאין''' דכתר '''תמצא'''.

דרגת ה[[אין]] היא אחת מ[[אריך אנפין|שלושת הראשים שבאריך אנפין]].

==דרגת משה רבינו ובעבודה==
ה[[גמרא]] ב[[מסכת סוטה]] אומרת{{הערה|דף יג, א.}} שכאשר [[הסתלק]] [[משה רבינו]] הספידו [[הקב"ה]] "'''והחכמה מאין תמצא'''". 

כלומר, החכמה היא ה[[תורה]], והיא נמצאת דווקא במשה רבינו כיון שהוא היה "[[עניו]] מכל האדם אשר על פני האדמה".

כך זה גם ב[[עבודת ה']], שחכמת התורה נמצאת דווקא במי שבטל, ולכן ה[[הלכה]] הייתה בכל פעם עם [[דוד המלך]], כמו שכתוב בגמרא על הפסוק "והוי' עמו" - שהלכה כמותו בכל מקום. וזה היה מפני שדוד היה בטל ל[[אלוקות]].

==בעולמות==
ב[[עולם האצילות]] [[אבא עילאה מקנן באצילות|מקננת]] [[ספירת החכמה]]. וכיון שכך, הוא בטל לאלקות. ולכן דווקא הוא יכול להיות [[כלי]] למציאות האלוקית שמתגלה בו באופן גלוי, ולא כבעולמות [[בי"ע]] ששם הוא [[אור של תולדה]].

בכל עולם [[ספירת החכמה]] נקראת היכל [[קודש הקדשים]] של עולם זה, כיון שבה מתלבשת האלוקות של העולם הנמשכת מהעולם שלפניו. וזאת (כנ"ל) מפני שהחכמה בטילה לעולם שלפניה.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספירת החכמה]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]