עריכת הדף "הגבלה עצמית"

'''הגבלה עצמית''' פירושה הוא שהאדם אע"פ שהוא בלתי מוגבל, הוא מחליט להיות מוגבל דוקא באופן זה ולא אחר.

באור האלקי אין שום הגבלה. אולם הקב"ה הגביל את עצמו כביכול, שדוקא בצורה מסויימת נוכל לתפוס בו ולא בצורה אחרת, והיינו, שהמשכת האור תלויה בעשיה שלנו, והעשיה שלנו נקבעה על ידי הקב"ה באיזה אופן הדבר יעשה.

ב[[מאמר]] של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|המתחיל "אלה תולדות נח"}}משנת [[תרס"ו]] מתעכב לבאר מהי מהותה של המדידה וההגבלה שהגביל הקב"ה את עצמו במצוות שציוונו לקיים. כ"ק אדמו"ר הרש"ב שולל תחילה היבטים מסויימים ולאחר מכן מסביר מהי ההגדרה הנכונה, וכך הוא כותב{{הערה|בע' נד שם}}:  

::וממילא אין כאן שום מדידה והגבלה בעצם האור, רק המדידה הוא דהמשכת האור יהי' על ידי עשיות אלו דוקא. אבל מה שנמשך בזה הוא בחינת אור העצמי כמו שהוא בלי מדה וגבול.|מרכאות=כן}}

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מה שע"י ה[[תפילין]] נמשכים ד' מוחין, אין זה בחי' המוחין דסדר השתלשלות, אלא שנמשכים מוחין חדשים ממש. והיינו, דבהמוחין דחב"ד מאיר בחי' פנימיות ועצמות אור אין סוף ממש.}}

ובמילים פשוטות: הקב"ה בעצמו נמצא במעשה המצוות שלנו. ודווקא על ידי ההקפדה על פרטי קיום המצוה (תפילין עם רצועות שחורות ולא לבנות וכדומה) אנו מתקשרים אליו. ולאידך, אי-הקפדה על אופן קיום המצוה (הנחת תפילין עם רצועות לבנות; הנחתן על המצח; הוספת פרשיה נוספת בתפילין) - לא תפעל כלום. כלומר: זה לא יחשב כאילו קיימנו חצי מצוה, וממילא התקשרות חלקית להקב"ה, אלא אין במעשה זה ולא כלום (ואדרבה, באופנים מסויימים אף עבירה ואכ"מ).  

עם הקמת [[תומכי תמימים]] אמר כ"ק אדמו"ר [[הרש"ב]], כי שמירת הסדרים היא הגבלה עצמית, והיינו, כי רק כך נמשכות הברכות לתמידי הישיבה; ובאופנים אחרים, אף שהם ענינים חסידיים, מ"מ, צריך דוקא באופן הזה שצווה הרבי.