עריכת הדף "דעת עליון"

'''דעת עליון''' היא בחינת דעת הנעלם, ובחינת דעת זו הינה דעת נעלית ביותר, כי היא מתאחדת עם בחינת ה[[כתר]] וה[[רצון]], וכנודע במנין העשר ספירות כי לפעמים מונין את הכתר ואזי אין הדעת מן המנין, ולפעמים מונין את הדעת ואזי אין הכתר מן המנין.

==עניינו{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית, וארא תקפ"ב, עמ' ר' ואילך.}}==
{{ערך מורחב|דעת}}
הדעת הוא הכח המטה את השכל ה'טהור' (האובייקטיבי) ל[[ימין]] (חסד) או ל[[שמאל]] (גבורה), ויש בזה אופן נמוך (למטה מחכמה ובינה) ואופן עליון (למעלה מהשכל):

* '''דעת תחתון''' – כח הדעת '''שבשכל''' - המטה את '''השכל''' לימין או לשמאל{{הערה|ומוסבר בהרחבה בערך [[ספירת הדעת]].}}
* '''דעת עליון''' – כח הדעת שבעצם הנפש ('''שברצון''') – שמטה את השכל הנעלם{{הערה|הוא מוחא סתימאה שמעל אריך אנפין.}} לזכות או לחוב, דהיינו:
:הרצון עצמו (אריך אנפין), הוא רצון '''מורכב''' (רצון 'עם כיוון' מסויים).
:הכח להטות את הרצון לימין או לשמאל הוא 'דעת עליון'{{הערה|והוא הנקרא 'מתקלא' (השוקל) שבחכמה סתימאה.}}
:ושורשו של ה'דעת עליון' (הנותן לו את הכח להכריע) הוא הרצון '''הבלתי מורכב'''{{הערה|והוא הנקרא '[[רעווא דרעווין (בכתר)|רעוא דכל רעוין]]' - [[רצון]] כל הרצונות, דרגת הרצון לרצון.}} (רצון 'בלי כיוון').

==המשל בחסידות==
עין ימין היא 'עין טובה' – כגון הסתכלות האדם על עצמו, שתמיד רואה לעצמו זכות (גם כשעושה רע).

עין שמאל היא 'עין רעה' – כגון הסתכלות אדם על שנוא נפשו – שתמיד רואה לו חובה (גם כשעושה טוב).

* '''דעת עליון''' הוא עצם היכולת להסתכל באופן כזה או כזה, עוד לפני שהסתכל בפועל, אך אפילו בדרגה זו לא שייך שני האופנים יחד (אלא רק ידוע שיסתכל או כך או כך).
* '''שורש דעת עליון''' הוא כאדם המסתכל בשתי עיניו יחד – שרואה תמונה אחת בלבד, והיא '''כלולה''' באופן שאין כאן שתי תמונות שהתחברו אלא אחת ממש.

==עניינו בעבודה{{הערה|ראה המשך תרס"ט, המשך תשט"ו ועוד.}}==
הדעת הוא כח ההכרעה שב[[נפש]], לידע בכל דבר מה חשיבותו, אם דבר נחוץ הוא אם לא. וזה בא מכח שיקול הדעת שאי אפשר לבארו '''למה''' הוא כן, וכל ענין שאי אפשר ליתן בו טעם נכון על פי [[שכל]], הרי זה מורה כי ענין זה נמשך מכח נעלם שבנפש, מענין כח הרצון שבנפש שזהו הוראה על עצמיות האדם ממש.

ההכרעה הבאה מצד בחינה זו של דעת באה על ידי ה"מושכל ראשון" העולה על דעת האדם, שהיא למעלה מדיונים, ואשר זו היא בחינת רוח הקדוש שבו, והרי זה נמשך מצד הרצון שהוא עצמיות האדם כנ"ל. נמצא כי בהכרעה זו מתגלה יותר בחינת הרצון שבו מאשר בחינת הדעת שבו, ושם לא שייך אחיזת החיצונים.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספירת הדעת]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]