עריכת הדף "ברכת סלח לנו"

בברכה זו מודגשת האמונה והבטחון, שעל האדם להיות נכון לבו בטוח בה' שוודאי יסלח לו, כי חפץ [[חסד]] הוא, ו[[חנון ורחום]], ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו יתברך, בלי שום ספק שבעולם.  

הראיה הפשוטה לכך היא שאנו מברכין בכל תפילת י"ח, - תיכף שמבקשים סלח לנו כו' - ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, והרי לכאורה על פי הכלל הידוע שספק ברכות להקל, היינו צריכים להמנע מלומר זאת משום חשש ברכה לבטלה, אלא מכאן שאין כאן שום ספק כלל, מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו.  

[[אדמו"ר הזקן]] מסביר, כי אכן אילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד, ולכן אנו מברכים אחר כך בא"י גואל ישראל.  

הכרח פשוט הוא ש[[הקב"ה]] מוחל, שהרי אפילו במדת בשר ודם כן, שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה, ולא יהא אכזרי מלמחול, ואפי' בקוטע יד חבירו כמובא בפרק השמיני של ב"ק. ואם ביקש ממנו ג"פ ולא מחל לו שוב א"צ לבקש ממנו. והגבעונים שביקש דוד המלך מהם מחילה בעד [[שאול]] שהמית את הגבעונים ולא רצו למחול גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל ה' שהם רחמנים וכו' כדאיתא בפ"ח דיבמות.  

אם כן, וודאי שגם במידת [[הקב"ה]] כך הוא, ועוד יותר לאין קץ.  

[[אדמו"ר הזקן]] מסביר מה שמשבחים ומברכים את ה' חנון '''המרבה''' לסלוח, המרבה דייקא, מכיון שבמדת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו, ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית, ומכל שכן בפעם השלישית ובפעם הרביעית. אבל במדת [[הקב"ה]] אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממדת הרחמים, ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת [[אין סוף]], כמו שכתוב ב[[תהלים]]: כי לא כלו רחמיו. ולגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול, דכולא קמי' כלא ממש חשיב ומשוה קטן וגדול וכו'.