עריכת הדף "בחכמה אתברירו"

ספר [[זוהר (ספר)|הזוהר]] מסביר שהן [[בריאת העולם]] והן [[עבודת השם|העבודה]] המביאה אותו לתכלית שלימותו לשמה נברא תלויות ב[[עבודת הבירורים|בירורים]] שנעשים ע"י ה[[חכמה]] – '''בחכמה אתברירו'''.

היינו, ישנם שני סוגי בירור{{הערה|כל הערך נכתב על פי ספר הליקוטים בערכים "בירור" ו"חכמה".}}: '''א.''' מלמעלה למטה – לצורך בריאת העולמות, ו'''ב.''' (לאחר שנבראו העולמות) מלמטה למעלה – לצורך זיכוכם שהאור האלוקי יוכל להתגלות בהם והם יוכלו להתאחד איתו.

הראשון נעשה '''רק''' ע"י החכמה, והשני מגיע לתכלית שלימותו ע"י החכמה.

==[[מלמעלה למטה]] – לצורך בריאת העולמות==
"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" - בקיום [[תורה]] [[מצווה|ומצוות]] [[עולם העשייה הגשמי|בעולם הזה]] דווקא, המוגבל בכל ענייניו. מאחר ו[[אור אין סוף]] הוא בלתי מוגבל, אז כדי "שיהיה מקום לעמידת העולמות" "סילק הקב"ה את אורו הגדול על הצד" בכמה מיני [[צמצום הראשון|צמצומים]] עצומים.

דרך ואופן הצמצומים הנ"ל הוא ע"י '''בירורים'''. היינו, כשמאירה חכמה ד[[אדם קדמון|א"ק]] באורות עולם ה[[כתר]] נכלל הטוב שבהם ב[[קדושה]], והפסולת יורדת ל[[עולם האצילות|אצילות]]. אח"כ מאירה החכמה בעולם האצילות ופועלת שהטוב נכלל בקדושת האצילות והפסולת יורדת לבריאה. לאחר מכן מאירה החכמה בבריאה, הטוב שבה נכלל בקדושת הבריאה והפסולת יורדת ליצירה – וכן הלאה, עד שהפסולת הנמוכה ביותר מהווה את העולם הזה הגשמי.

'''בחכמה אתברירו''' - הטעם שכל הבירורים הנ"ל נעשים דוקא ע"י החכמה הוא, כי עניין החכמה הוא "[[ביטול]]", וכשהיא מאירה ומתגלה במדרגה מסויימת אזי הטוב המעורב באותה מדריגה מתבטל [[התכללות|ונכלל]] בקדושה והנשאר הוא פסולת. הדבר נמשל לבירור [[כסף]]: בתחילה מחממים אותו עד שהוא ניתך ונפרד מהפסולת. אבל מאחר וגם בפסולת מעורב עדיין מעט כסף מחממים אותו שוב ומוציאים כסף פחות מזוכך, וכן עושים זאת שוב לפסולת שנשארה – עד שלא נשאר בפסולת מאומה מן הכסף.

==[[מלמטה למעלה]] – לצורך ביטול ה[[עולם (בחסידות)|עולמות]]==
אך לאחר שנבראו העולמות התחתונים צריך כעת להפוך אותם ל"[[דירה בתחתונים|דירה]]" לקב"ה, לאחד אותם עם אלוקות – וגם זה נעשה ע"י החכמה, אלא שלזה יש צורך בשתי פעולות, והוא הנקרא בירור [[שם מ"ה|מ"ה]] ו[[שם ב"ן|ב"ן]] (מ"ה מברר ב"ן).

"ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה" - כדי שהתחתונים (שמצד בריאתם הם "פסולת", שבהרגשתם הם מציאות "יש" בפני עצמם ונפרדים מאלוקות) יוכלו להתאחד עם האלוקות יש תחילה לפעול בהם רצון לזה. לשם כך יורד ספירת ה[[מלכות]] (הנקראת [[שם ב"ן]]) ומתלבשת תחילה בעולם הזה התחתון ופועלת בו "[[ביטול|ביטול היש]]" (ביטול של הכנעה, שהנברא מכופף את עצמו כלפי הקדושה. כדוגמת [[עבד כנעני|עבד]] העושה את פקודת אדונו מחוסר ברירה).

ולאחר שנפעלת בנברא תנועה של [[רצון]] להתקרב לאלוקות – או אז יורדת ספירת החכמה (הנקראת [[שם מ"ה]]) ופועלת בו ביטול אמיתי – [[ביטול|ביטול במציאות]] (שמציאותו תתבטל לקדושה), והוא נכלל בקדושת האור האלוקי.

אלא ש"ביטול במציאות" זה עדיין אינו שלם, ורק יחסי למצבו הקודם. לאחר שנכלל [[עולם העשיה]] בקדושת [[עולם היצירה|היצירה]], מתבצע אותו תהליך גם מיצירה ל[[עולם הבריאה|בריאה]], ומבריאה [[עולם האצילות|לאצילות]] וכן מעלה מעלה – עד [[לעתיד לבוא]], שעצם האלוקות יאיר בגילוי בעולם הזה הגשמי והחומרי.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]