עריכת הדף "אתוון רברבין"

{{אות|שם=אתוון רברבין|תמונה=[[קובץ:רבתי.jpg|150px]]{{ש}}המילה "{{קס|אדם|הראשון}}" עם [[א]] רבתי}}
'''אתוון רברבין''' (= '''אותיות גדולות''', מכונות לעיתים גם בשם '''אתוון סגיאין''' ו'''אתוון עילאין''') הוא כינוי ל[[אותיות האל"ף-בי"ת]] ב[[תנ"ך]] שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות גדולה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.

==רקע==
אף שבאופן כללי כל אותיות התורה נקראות בשם 'אתוון רברבן'{{הערה|מאמר אדמו"ר הצמח צדק 'דבר אל אהרן ואמרת אליו' תרי"ח.}}, קבעו חכמי המסורה אותיות מסויימות בתנ"ך שיכתבו אותן בספר תורה גדולות יותר משאר האותיות, ולדעת חלק מהראשונים כתיבת אותיות אלו בצורה זו היא [[הלכה למשה מסיני]]{{הערה|מרדכי למסכת מנחות, פרק ג'.}}.

במנין אותיות אלו ישנה מחלוקת בין חכמי המסורת, האם בכל התנ"ך יחד יש אל"ף-בי"ת שלם של אותיות גדולות{{הערה|דעת המסורה גדולה: '''א''' של "'''א'''דם שת"; '''ב''' של "'''ב'''ראשית ברא אלקים"; '''ג''' של "והתגלח"; '''ד''' של "ה' אלוקינו ה' אח'''ד'''"; ה של הלה' תגמלו זאת; ו של ויזתא, או של גחון; ז של זכרו תורת משה, ויש אומרים של ויזתא, ויש אומרים של הכזונה; ח של חור כרפס ותכלת, ויש אומרים של חכלילי עינים, ויש אומרים של ויחי יעקב; ט של יסר מעלי שבטו, או של טוב שם משמן; י של ועתה יגדל נא; כ של וכנה אשר נטעה; ל של וישליכם; מ של משלי; נ של נצר חסד ושל ליני הלילה; ן של משפטן; ס של סוף דבר; ע של שמע; פ השניה של בשפרפרא; ף של ובהעטיף הצאן; צ של צפו עורים, ויש אומרים אף של צופיה הליכות ביתה; ק של דרור קן לה, ויש אומרים של קולה כנחש; ר של לאל אחר, ויש אומרים של ה' קנני ראשית; ש של שיר; ת הראשונה של ותכתב אסתר, או של תמים. ויש מוסיפים כ ראשונה של ככחי, צ של הצור תמים, ל של ליני, ק של קו תהו103, ויש שמוסיפים גם ז של נבחז.}}, האם בתורה בפני עצמה{{הערה|א של אשריך; ב של בראשית; ג של והתגלח; ד של אחד; ה של הלה' תגמלו זאת; ו של גחון; ז של הכזונה; ח של חכלילי עינים; ט של כי טוב הוא; י של ועתה יגדל נא; כ של והתמכרתם; ך של ונך אתו; ל של וישליכם או של והלטאה; מ של מה טבו, ויש אומרים של מוצא שפתיך; ם של בני שלשים; נ של נצר חסד; ן של משפטן; ס של ויהס כלב; ע של שמע; פ של ופתלתל; ף של ובהעטיף הצאן; צ של צא אתה; ץ של ועשית ציץ; ק של קן צפור; ר' של לאל אחר; ש של ערש ברזל; ת של תמים. ויש מוסיפים: ג השניה ולמ"ד האמצעית של לגלגלתם. ויש מוסיפים: א של אנכי.}} ובנביאים בפני עצמם{{הערה|א של אדם; ב של ברח דודי; ג של גן נעול; ד של דברי קהלת; ה של הלעולמים יזנח; ו של ויזתא; ז של זכרו תורת משה; ח של חור כרפס; ט של טוב שם משמן; י של מנע בר יקבהו; כ של וכנה אשר נטעה; ל של לםרבה המשרה; מ של משלי; נ של נחמו; ס של סוף דבר; ע של על כן אודך; פ של בשפרפרא; צ של צפו עורים; ק של קן לה; ר של ראשית דרכו; ש של שיר; ת של ותכתב אסתר.}} יש את כל האל"ף-בי"ת{{הערה|דעת המחזור ויטרי, עמוד 683.}}.

להלכה, השינוי בכתיבת האותיות הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד מותר לקרוא בספר תורה שהאותיות הגדולות שבו נכתבו כרגיל באותו גודל של שאר האותיות - ולכתחילה באם ישנו ספר תורה אחר, לא יוציאו ספר זה עד שיתקנו אותו.

כבר במדרשי חז"ל ישנה התייחסות למשמעות של השינוי באותיות אלו במסורה, הן על הפסוקים בתורה{{הערה|ראה ליקוט מדרשים אלו ב'אוצר המדרשים אייזנשטיין' רבי עקיבא עמוד 433.}}, והן על הפסוקים בתנ"ך, כגון על הפסוק בתהלים 'יכרסמנה חזיר מיער'{{הערה|ילקוט שמעוני תהלים רמז תתל.}}, ועל הפסוק בישעיה 'למרבה המשרה'{{הערה|מדרש רבה למגילת רות פרשה ז'.}}, ועל הפסוק בתחילת דברי הימים 'אדם שת אנוש'{{הערה|מדרש רבה למגילת רות פרשה ז'.}}.

בנוגע לאותיות אלו פסק [[הרמב"ם]] להלכה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=רמב"ם, יד החזקה, הלכות תפלין ומזוזה וספר תורה פ"ז הלכה ח|תוכן=ויזהר באותיות הגדולות וב[[אתוון זעירין|אותיות הקטנות]] ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש.}}

==בתורת החסידות==
[[תורת החסידות]] מסבירה על פי המופיע ב{{ה|זוהר}}{{הערה|שמות פרשת תרומה קלב, ב. פרשת תצוה קפ, ב. פרשת ויקרא ב, א. במדבר פרשת שלח קסה, א. שיר השירים א, א. תקוני זוהר קד, ב.}} שמקומן של אותיות אלו הוא בבינה, ושורשם מבחינת הכתר, ועל כן כל מקום בתנ"ך שענינו הוא [[ספירת הבינה]] או ההתגלות שלה, אנו מוצאים שעל פי חכמי המסורה צריך לכתוב בתיבה זו אותיות גדולות.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא הפסוק "שמ'''{{גודל|3|ע}}''' ישראל ה' אלוקינו ה' אח'''{{גודל|3|ד}}'''", שענינו הוא ההתבוננות באלוקות, וענינה של קריאת שמע הוא עולם הבינה, ולכן יש בתיבה זו שני אותיות גדולות{{הערה|ובפרטיות יותר, האות עי"ן מורה על ה[[שבע תחתונות]] של בינה, והאות דל"ת מורה על עליית המלכות בכתר (מאמרי אדמו"ר האמצעי ס' המאמרים דברים ע' יב)}}. למרות ששאר האותיות של פסוק שמע ישראל נחשבות לאתוון זעירן לגבי שני אותיות אלו, מכל מקום כשלעצמם כל אותיות פסוק זה נחשבות לאותיות גדולות, ובפרט אותיות א' ש' מ' ח' הנותרות במילים שמע - אחד לאחר הורדת אותיות ע' ד' מהם{{הערה|ספר המאמרים תשי"א ע' 69}}.

במקום אחר בחסידות מבואר, שהאותיות ה'רגילות' בספר תורה מורה על העבודה הרגילה בקיום התורה ומצוות, ואילו האותיות הגדולות מורות על עבודת התשובה, שממשיכה אור גדול ביותר, ש'יוצא מהשורה'{{הערה|שיחות קודש תשכ"א ע' 63. מאמר ש"פ בשלח י"א שבט תשכ"א.}}.

אף שבדרך כלל ההתייחסויות ל'אותיות הגדולות' בחסידות הוא לצד החיוב, מבואר במקומות מועטים שזהו גם לצד השלילה{{הערה|ראו לדוגמא בסיפור סדר ההכנה לחיידר של אדמו"ר הצמח צדק, ש[[אדמו"ר הזקן]] ביאר לו שהסיבה לכתיבת "אדם" בדברי הימים באל"ף גדולה, הוא משום שנכשל על ידי ההכרה בערך עצמו בחטא עץ הדעת. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמודים 39-40. בתרגום ללה"ק עמוד עב.}}.

רבי [[הלל מפאריטש]] מבאר שאתוון רברבין הם כנגד הדילוג הראשון מ[[עצמות ומהות|עצמותו ומהותו יתברך]] ל[[אור אין סוף]], האותיות הרגילות 'אותיות בינוניות' הם כנגד הדילוג מאור אין סוף ל[[אור הקו]], ואתוון זעירין הם כנגד הדילוג מאור הקו ל[[עולמות אבי"ע]]{{הערה|לקוטי הגהות לספר התניא עמוד פט.}}.

==בהשאלה==
ב[[תורת החסידות]] מוסבר{{הערה|לקוטי תורה פרשת צו יז, ב.}} שאותיות ה[[מחשבה]] נקראות גם הם בשם 'אתוון רברבן' היות והן מכילות בתוכן הרבה יותר ממה ש[[אותיות הדיבור]] יכולות להכיל.

לפני יציאתו של הרב [[לייבל פוזנר]] לשליחות, נכנס ל[[יחידות]] אצל [[אדמו"ר הריי"צ]] שאמר לו: "אצל השני צריכים לראות את המעלות ולא להתעלם מהחסרונות. אצל חסידים אומרים שבתורה ישנם אתוון רברבין ו[[אתוון זעירין]], את המעלות של השני צריכים לראות באתוון רברבין, ואילו את חסרונותיו צריכים לראות ב[[אתוון זעירין]]"{{הערה|מאוחר יותר, כאשר חזר על תוכן ה[[יחידות]] בפני הרבי, העיר הרבי: "שמעת? לא צריכים להתפעל מ'אתוון רברבין'..."}}.

==ראו גם==
*[[אתוון זעירין]]
*[[אותיות האל"ף בי"ת]]

{{סתם}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]