עריכת הדף "אדם כי יקריב"
ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
1. אדם (הוא ה[[אדם העליון]] שעל הכסא - [[הקב"ה]]) כי יקריב מכם [[קרבן]] לה', (שיקרב ויעורר את האדם התחתון מ[[ישראל]], על ידי [[אתערותא דלעילא]], לעבודת ה'), הנה, העצה היעוצה היא - מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. | 1. אדם (הוא ה[[אדם העליון]] שעל הכסא - [[הקב"ה]]) כי יקריב מכם [[קרבן]] לה', (שיקרב ויעורר את האדם התחתון מ[[ישראל]], על ידי [[אתערותא דלעילא]], לעבודת ה'), הנה, העצה היעוצה היא - מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. | ||
זו עצה טובה ממנו יתברך לבני ישראל, שמיד בעת [[רצון]] זה, כאשר נמשך מלמעלה הגילוי בשביל להעיר את | זו עצה טובה ממנו יתברך לבני ישראל, שמיד בעת [[רצון]] זה, כאשר נמשך מלמעלה הגילוי בשביל להעיר את נפש האדם לעבודתו יתברך, הנה, תיכף ומיד יתחיל בעבודה ב[[אתערותא דלתתא]], [[אתכפיא|לאכפיא]] ול[[אתהפכא|אהפכא]] את ה[[מידות]] הבהמיות שבו - "הבהמה הבקר והצאן" שבתוך לבבו, היא [[נפש בהמית|הנפש הבהמית]] וה[[יצר הרע]]. | ||
כי אם לא ינצל האדם את ההזדמנות הניתנת לו ב[[אתערותא דלעילא]] בעת [[רצון]] זה, תחלוף ההארה האלקית שבאה מלמעלה על [[נפש]]ו, ועמה גם ההתעוררות, ולא ישאר בידו מאומה. | כי אם לא ינצל האדם את ההזדמנות הניתנת לו ב[[אתערותא דלעילא]] בעת [[רצון]] זה, תחלוף ההארה האלקית שבאה מלמעלה על [[נפש]]ו, ועמה גם ההתעוררות, ולא ישאר בידו מאומה. | ||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
וכך גם בקרבן הרוחני שב[[נפש]]. | וכך גם בקרבן הרוחני שב[[נפש]]. | ||
שלב א. "בדיקה" וחשבון | שלב א. "בדיקה" וחשבון נפש מדוקדק על כל מום וחסרון בנפש העלול למנוע ממנו ח"ו את היותו קרב אל ה', אלו הן העברות שאדם עושה רח"ל, שהן מסך מבדיל בין האדם לקונו. (אך בזה קיים הבדל בין הקרבן הגשמי לרוחני, שמום גשמי לא ניתן לתיקון, ואילו מום רוחני - חטא ועון - ניתן לתיקון על ידי התשובה). | ||
שלב ב. "שחיטה", היינו הוצאת ועקירת החיות הבהמית ורוח התאוה שבלבו, החדורה ומנוטת את מעשיו ופעולותיו הגשמיות, ועל ידי ה"שחיטה" נעקרת מלבו התאותנות, וכל מעשיו נעשים לשם שמים, ועוד יותר, מתקיים בו גם "[[בכל דרכיך דעהו]]". | שלב ב. "שחיטה", היינו הוצאת ועקירת החיות הבהמית ורוח התאוה שבלבו, החדורה ומנוטת את מעשיו ופעולותיו הגשמיות, ועל ידי ה"שחיטה" נעקרת מלבו התאותנות, וכל מעשיו נעשים לשם שמים, ועוד יותר, מתקיים בו גם "[[בכל דרכיך דעהו]]". | ||