עריכת הדף "אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)"

{{DISPLAYTITLE:רבי אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=רבי אברהם מקליסק תלמיד המגיד ממעזריטש|אחר=אברהם מקליסק מחסידי [[אדמו"ר הזקן]]|ראו=[[אברהם מקליסק (חסיד אדמו"ר הזקן)]]}}

רבי '''אברהם הכהן מקאליסק''' (נפטר [[ד' בשבט]] [[תק"ע]]), היה מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] וממנהיגי [[עליית החסידים]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תקל"ז]]. משנת [[תקמ"ח]], לאחר פטירת הרב [[מנחם מנדל מוויטבסק]] עמד בראש היישוב החסידי בארץ ישראל. בשנים מאוחרות חלק בחריפות על [[אדמו"ר הזקן]] בנוגע לפרסום חסידות.

==תולדות חיים==
נולד ב[[עיירה]] הליטאית קאליסק לאביו רבי אלכסנדר. בנעוריו התפרסם כעילוי והיה מתלמידיו הגדולים והמפורסמים ביותר של [[הגאון מווילנא]]. מאוחר יותר התקרב ל[[המגיד ממזריטש]] על ידי תלמיד [[הבעל שם טוב]], רבי [[חיים הפרוש]], שהתיישב בקאליסק{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד', ע' רצג.}}.

משנת [[תקכ"ח]] החל לקבץ חסידים תלמידי חכמים שדבקו בדרכו, שהתאפיינה ב[[התלהבות]] גדולה וב[[דבקות]] עילאית. על מנת [[ביטול|לבטל]] את [[ישות]]ם היו עושים פעולות שונות, כלבושים מוזרים או [[קולע|התהפכות]] ברחובות, וכך להתבזות. התנהגותם החריגה של חסידיו עוררה תמיהה והתנגדות עזה מצד הסובבים אותם, גויים ויהודים. כאשר הלך לויכוח עם ה[[מתנגדים]] בשקלוב יחד עם אדמו"ר הזקן ונשאל על התנהגות חסידיו לא הייתה תשובה בפיו, וזה גרם להחרפת המחלוקת על החסידות. לימים, טען [[אדמו"ר הזקן]] שההתנהגות הלא מתונה של חסידיו הייתה בין הגורמים לחרמות שהוטלו על החסידים בליטא{{הערה|שם=אג"ק|'''אגרות קודש - אדמו"ר הזקן''' (קה"ת, תשמ"ד), אגרת נ"א, עמ' קכ"ה-קכ"ו (אגרת ששלח לרבי אברהם מקליסק), במהדורת [[תשע"ב]] אגרת פ"ט עמ' שמ"ד-שמ"ה. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב', ע' שעב ואילך. חלק ג', ע' קנט ואילך (המכתב הארוך; בתרגום חופשי ללה"ק - שמועות וסיפורים (הוצאת תש"נ), חלק ג', ע' 7 ואילך). חלק ד', ע' רצג.}}. רק גערתו של הרב המגיד הועילה להפסיק את התנהגותם. ר' אברהם הפסיק להנהיג חסידים, והתבטל לחלוטין למורו וחברו רבי [[מנחם מענדל מהורודוק]]{{הערה|שם=אג"ק הריי"צ|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ שם.}}.

במסורת חב"ד קיים עד היום פתגם ביידיש ביחס להנהגת חסידי ר' אברהם מקאליסק בשנת [[תק"ל]], האומר "תל"ק איז נישט קיין טאלק" (=הנהגת תק"ל אינה תכלית). חסידיו כונו "חסידי טאלק"{{הערה|שם=אג"ק הריי"צ}}.

[[נישואין|נשא]] לאשה את רוחמה אחותו של המגיד ממעזריטש{{הערה|ר' פנחס קצנלסון שמע את זה מפי לאה בת ר' אשר טשרנוליבר, בן אסתר הדס בת ר' שלום שכנא אלטשולר בזווג שני, והוא סיפר זאת לרבי. '''קונטרס צדי"ק למלך''' ח"ז עמ' 363.}} ואלמנתו של ר' [[נח אלטשולר]] (בנה הוא ר' [[שלום שכנא אלטשולר]], אביו של ה[[צמח צדק]]). בשנת [[תקל"ז]] הצטרף לשיירת העולים בראשות חברו-רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק{{הערה|ראה שיחת ליל שמח"ת [[תשמ"ח]] (סעיף י"ט) שהרבי מחשיב את רבי מנחם מענדל מויטבסק כמנהיג החסידים מאז פטירת הרב המגיד עד [[הסתלקות]]ו, וממילא גם עליו להימנות ברשימת הנשיאים של חב"ד.}} ועמד לימינו בהנהגת השיירה הגדולה. את חתימתו ניתן למצוא על רוב האגרות שנשלחו לחוץ לארץ מצורפת לחתימת ידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק{{הערה|לדוגמה, אגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב), נספחים: 1, 2, 4, 5.}}. רבי אברהם נשאר בצפת גם לאחר שנת [[תקמ"א]] בה נאלצו החסידים לעזוב את העיר ולעבור לטבריה. הוא עצמו הצטרף לחסידים בטבריה רק כעבור שנתיים. בטבריה ייסד בית מדרש עצמאי, אף כי היחסים בין שני המנהיגים תמיד היו ידידותיים.

כאשר עלו שניהם לארץ ישראל כתבו שניהם מכתבים לחסידים ב[[רוסיה]] הלבנה שלא ילכו לחפש אחר אדמו"רים אחרים מלבד אדמו"ר הזקן{{הערה|סקירה על יחסי רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק עם [[אדמו"ר הזקן]] ראה במבוא לאגרות קודש - אדמו"ר הזקן (שלום דובער לוין) עמ' 41 ואילך. '''תולדות חב"ד בארץ הקודש''' (לוין) עמ' 17 ואילך.}} כי הוא מנהיג עדת החסידים ברוסיה{{הערה|ראה באגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב), נספחים: 1, 2, 4, 5, 6, 7, 9.}}.

לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת [[תקמ"ח]] עמד רבי אברהם מקליסק בראש עדת החסידים בארץ ישראל. כמנהיג היישוב החסידי בארץ ישראל זכה להערכה רבה מצד מנהיגי החסידות במזרח אירופה. באגרת ששלח [[אדמו"ר הזקן]] לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק הוא מזכיר בהערצה את "הרב הקדוש אדמו"ר מורינו אברהם הכהן הגדול שיחיה, הממלא מקום קדושת רבינו הקדוש זלה"ה בחכמה וביראה"{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ"ז]], באגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב) אגרת י"ז עמ' ס'.}}. במשך 22 שנים היה רבי אברהם מקליסק המנהיג המוכתר של היישוב ועשה רבות להרחבתו ולביסוסו. מכתביו הרבים שנשתמרו מספקים תמונה ברורה של חיי היישוב החסידי בטבריה בתקופתו. במכתביו המריץ את חסידי חוץ לארץ לתמוך באחיהם בארץ ישראל והיה בין מקימי [[קופת מעות ארץ הקודש]], ואף הדריכם הדרכה רוחנית.

כמו כן המשיך בכתיבת אגרות על כך שאדמו"ר הזקן הוא מנהיג החסידים ועליהם ללכת אליו בלבד{{הערה|אגרות קודש - אדמו"ר הזקן, נספחים: 11, 12, 13, 14, 15.}}.

==המחלוקת עם אדמו"ר הזקן==
בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש - אדמו"ר הזקן עמ' 47-48.}}. [[ספר התניא]] היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר [[המגיד ממזריטש]] ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|אגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. [[אדמו"ר הזקן]] השיב לו על כך{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}}. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.

בשנת [[תק"ס]] פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו{{הערה|אגרות קודש - אדמו"ר הזקן נספחים 29 - 30.}} ומסכים על כך שדרכו של [[אדמו"ר הזקן]] לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".

באותם שנים סבל רבי אברהם רבות מאחד מחסידי אדמו"ר הזקן שהיה ב[[ארץ ישראל]] ושמו [[אלעזר דיסנר]], אלעזר זה הציק לרבי אברהם בכל מיני הצקות וביזה אותו בביזויים נוראיים. הוא היה רגיל לומר אשר מי שאינו הולך בדרכו הוא אפיקורס. הלשין עליו בפני ה[[אדמו"ר]] ר' [[יעקב שמשון משפיטיווקא]] שהיה מתנגד מתון לרבי אברהם, אולם זה האחרון הזדעזע מדבריו ושלח לרבי אברהם שצריך לנדותו, אולם רבי אברהם התנגד לכך מכיון שפחד שאלעזר יגרום נזק ממשי על ידי הלשנות באם ינדוהו. אלעזר זה לא הסתפק בחירופים וגידופים אלא אף הביא לנזק ממשי כאשר סיפר לחכם של ה[[ספרדים]] ר' [[יצחק אבולעפיא]] על פרטי המחלוקת בין רבי אברהם לאדמו"ר הזקן, ואף הוסיף ואמר לו אשר אדמו"ר הזקן אינו מתכוון להמשיך לשלוח כספי תמיכה לחסידים בארץ ישראל, ובכך גרם לספרדים להימנע מלהלוות כסף לחסידים מפחד שמא לא ימצאו מאיפה להחזיר. דבר זה אף גרם להורדת קרן ה[[בעל שם טוב]] ו[[המגיד]] בעיני חכמי הספרדים.

את כל דבריו תלה אלעזר הנ"ל באילן גדול, באמרו אשר אדמו"ר הזקן נוטר בליבו [[שנאה]] כבושה לרבי אברהם, וכך בשנת [[תקס"א]] שלח רבי אברהם איגרת לאדמו"ר הזקן בה הוא מספר את כל השתלשלות הענינים, ומבקש ממנו שלא יקבל לשון הרע מאת אלעזר זה{{הערה|1= נדפס ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=172 אגרות בעל התניא ובני דורו ע' קנה. {{PDF}}.]}}. כן שב במכתב זה ומבקש מחילה על כל עניני המחלוקת שהיה ביניהם. אך גם באיגרת זו נרמזת בדקות ביקורתו של רבי אברהם על שיטתו של רבינו, בהביאו את דברי חכם הספרדים שתמה כיצד מגלים רזי תורה לאיש בעל מידות רעות כאלעזר.

אך בשנים הבאות עוררו השד"רים של מעות [[ארץ הקודש]] את המחלוקת בשנית, הן בנוגע לשיטת חב"ד והן בנוגע לקופת מעות ארץ הקודש שטענו ש[[אדמו"ר הזקן]] אינו מעביר את כל הכסף, ורבי אברהם יצא שוב לחלוק על אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה שם נספח 32. תגובת [[אדמו"ר הזקן]] אגרת נ"א, במהדורת [[תשע"ב]] אגרת פ"ט עמ' של"ח. תולדות חב"ד בארה"ק עמ' כ"ה.}}. בתקופה זאת נחלקה החסידות הכללית ורבים מהחסידים הלכו לאדמו"רי פולין. אז הפך אדמו"ר הזקן למנהיג של [[חסידות חב"ד]] בלבד ולא של החסידות הכללית{{הערה|שלום דובער לוין, '''תולדות חב"ד ב[[רוסיה]] הצארית''' עמ' מ'. סקירה כללית בנושא עמ' כ"ח ואילך.}}. כמו כן גרם הדבר לייסוד קופת ארץ ישראל לחסידי חב"ד בנפרד מהחסידות הכללית{{הערה|תולדות חב"ד בארה"ק, עמ' כ"ט.}}.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ורבי [[אשר מסטולין]] ואילו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי [[נחמן מברסלב]] ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם [[אדמו"ר הזקן]] ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת{{הערה|על המסע ראה [[יהושע מונדשיין]], '''מסע ברדיטשוב''', תש"ע. על פגישתו במהלך המסע את רבי נחמן ראה הרב יהושע מונדשיין, '''[http://www.toratchabad.com/files/Gilion39Digital2.pdf פגישותיו של רבי נחמן מברסלב עם אדמו"ר הזקן]''', גליון [[מעיינותיך]], כ"ד טבת [[תשע"ד]] עמוד 11. {{PDF}}.}}.

==אחרית ימיו==
נראה שבמשך השנים סבל רבי אברהם מאסונות שונים שפגעו בבני משפחתו. רבי אברהם הכהן מקליסק נפטר ב[[ד' בשבט]] ה'[[תק"ע]], ונטמן ב[[בית העלמין היהודי העתיק בטבריה]]. על מצבתו נכתב: "פה נטמן אדמו"ר הרב הגדול והקדוש כמוהר"ר אברהם במו"ה אלכסנדר כהן לאל עליון".

קונטרסו "חסד לאברהם" נדפס בסוף הספר "חסד לאברהם" לרבי [[אברהם המלאך]].

==קישורים חיצוניים==
*חיבורו של רבי מנחם מענדל מהורודוק [http://www.hebrewbooks.org/24964 '''פרי הארץ'''] {{PDF}}, באתר [[היברו בוקס]].
*[http://www.hebrewbooks.org/43289 '''אגרת הקודש'''], של רבי אברהם מקאליסק, רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי חיים חייקל מהמדורא, באתר היברו בוקס. {{PDF}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בטבריה]]