עריכת הדף "קרמנצ'וג" (פסקה)

==ישיבה מחתרתית==
מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע, והיה צורך במנהל שיקח על עצמו את האחריות הכבדה לדאוג לקיומה של הישיבה שהפכה למחתרתית. ר' [[ישראל נח בליניצקי]] הסכים לקחת על עצמו את המשימה הכבדה.

הכספים שנאספו מדי פעם, לא הספיקו לקיום הישיבה. מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי-רע, ולעיתים ר' ישראל נח נאלץ היה ללוות סכומי כסף מקופת המפעל בו עבד, לטובת הישיבה - מעשה שהיה כרוך ב[[מסירות נפש]] של ממש. 

בתקופה ההיא למדו בקרמנצ'וג יותר ממאה תמימים בקבוצות קטנות במקומות שונים ברחבי העיר. 

בשנת [[תרפ"ח]] דיווח הרב [[בן ציון מרוז]] לאדמו"ר הריי"צ כי החדרים בעירו עומדים בסכנת סגירה ומספר כי שכר שישה מלמדים ל120 תלמידים{{הערה|תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמוד מ}}.

===סגירת הישיבה===
ב[[חודש אייר]] [[תר"צ]], נאסר הרב [[מנחם מענדל גריבוב]] שהיה מגיד שיעור בישיבה והוטל עליו גזר דין של עבודת ניקוי רחובות, כעונש על שלימד נערים תורה. 

בהנהלת ה[[ישיבה]] הבינו שהשלטונות עלו עליהם, והכול רק שאלה של זמן. בעקבות זאת נסגרה ה[[ישיבה]] והתמימים התפזרו בין סניפים אחרים ברחבי [[אוקראינה]] ו[[רוסיה]]. 

==="חדרים"===
לאחר סגירת הישיבה, נותרו בקרמנצ'וג רק ה[[חיידר|חדרים]] בהם למדו הילדים. את ה'חדרים' ניהל החסיד ר' [[בן ציון מרוז]] שהיה מהר"מים בישיבה. בשל הרדיפות הקשות, שיגר ר' בן ציון מדי פעם מכתבים אל הרבי [[הריי"צ]], בהם פירט את הקשיים לצד ההישגים של התלמידים. 

בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, ור' בן ציון מרוז הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו{{הערה|אודות תומכי תמימים קרמנצ'וג נכתב בהרחבה בתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נו - הישיבה בקרעמענטשוג}}.