עריכת הדף "משתמש:שמואל חיים/זקני החסידים בארה"ק" (פסקה)

==הדרכותיהם והשקפותיהם==
[[קובץ:17-04-2020-04-02-33-המשפיע.jpg|ממוזער|ר' [[שלמה חיים קסלמן]] ב[[התוועדות]]]]

===נסיעה לרבי===
בשנים הראשונות ל[[נשיאות]] [[הרבי]] טענו חלק נרחב מהמשפיעים שעל התמימים יש להשקיע ב[[עבודת התפילה]] וב[[לימוד חסידות]], ולנוסע לרבי רק לעיתים רחוקות בלבד, לעומתם היו כאילו שטענו שהחיים תלויים בלראות את [[הרבי]], ר' [[אברהם פריז]] אמר:{{ציטוטון|לאחר שיבה מחצרות קודשנו, יש לברך "הגומל" על היוותרות בחיים, למרות ההתנתקות הפיזית מנשיא הדור}}.

המשפיע ר' [[שלמה חיים קסלמן]] ייקר מאוד את ה[[נסיעה לרבי]] אולם תבע להתכונן אליה כראוי, בעיקר ע"י [[עבודת התפילה]] ו[[לימוד החסידות]], כאשר היה תמים היה מוכן לנסיעה לרבי, הוא היה תובע ממנו לנסוע מייד:{{ציטוטון|ראיית פני הרב נעלית מגילוי אליהו}}, גם [[ר' מענדל]] התנה את התמימים בייסעה לרבי בהכנה ראויה, הוא אמר ש[[הרבי]] אמר לו שזה שהוא ממריץ בחורים לנסוע לרבי זה גם מחייב לוודא שהם הכינו את עצמם כראוי.

הרב [[נחום שמריהו ששונקין]] אמר שאלו שהיו בהתוועדויות ברוסיה, החזיקו מעמד מבחינת רוחנית למרות כל הניסיונות.

===הרבי===
====התקשרות לרבי====
אחד מיסודותיהם של זקני החסידים היה [[התקשרות]], [[הרבי]] בעת ביקורו ב[[פריז]] ב[[תש"ז]] אמר:{{ציטוטון|בבית הרב היו חוזרים על פתגמו של ר' זלמן משה, כי למי שאין את הרבי הנוכחי - לא היה אף את הרבי הקודם}}. עוד קום [[קבלת הנשיאות]] של [[הרבי]] היו קני החסידים מקושרים לרבי, לאחר [[הסתלקות אדמו"ר הריי"צ]] הפצירו החסידים ברבי שיתמנה, ר' [[אברהם פריז]] באסיפת חרום אמר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=יהודים דעו! יש לנו רבי! זיתי להכירו - למרות ניסינותיו להסתתר מאחורי חליפה קצרה, עבדתי בצמידות אליו במשך כעשר שנים ולא חדלתי לעקוב אחריו, יש לנו רבי ושיהיה בריא!|מקור=[[אוצר החסידים (ספר)]] עמ' 203}}
רבי [[חיים שאול ברוק]] אמר שב[[חב"ד]] הנאמנות לרבי היא אמיתית בשונה משאר החסידיות שבהם החסידים מקושרים לרבי בגלל אינטרסים שונים{{הערה|[[אוצר החסידים (ספר)]], עמ' 189}}.

הרב [[שניאור זלמן גרליק]] בעת שנכנס ל[[יחידות]] ביקש ממנו [[הרבי]] לשבת בגלל שהוא "זקני רבני אנ"ש בדורנו", הרב גרליק סירב לבשבת ואמר "אצל הרבי אינני יושב", הרבי גם סירב לשבת והרב גרליק התחנן בפני הרבי שישב ואמר:{{ציטוטון|באתי אל רבי ולא אל גאון גדול.אצל רבי מעולם לא ישבתי}}{{הערה|אוצר החסידים, עמ' 275}}.

====הרבי כמלך המשיח====
ר' שלמה חיים קסלמן היה מתבטא גם{{הערה|מפי הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]]}} שמקובל אצל חסידים מדורי דורות ש{{ציטוטון|טרם ביאת משיח יחלוף זמן בו לא יראו את הרבי}}, לאחר [[ג' תמוז תשנ"ד]] סיפר ר' [[מרדכי קוזלינר]] ששמע גם הוא שמקובל אצל חסידים החל מדורו של [[אדמו"ר הזקן]] שטרם ביאת משיח לא יראו את הרבי, והוסיף כשכאר שאל את ר' [[יעקב נוטיק]] על כך אמר שמקובל שזה יהיה ממש סמוך לביאתו ולא טרם ביאתו.

===[[משיח]]===

===תניא===

===[[התוועדות חסידית]]===
[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין.jpg|ממוזער|התוועדות חסידית בבית כנסת [[נחלת בנימין]]]]

התוועדות היא אחת מן הדרכים ל[[התקשרות]] אל [[נשיא הדור|הרבי]]{{הערה|[[היום יום]] [[כ"ד סיון]]}}, אחד מהיסודות ב[[דרכי החסידים]], ומבוא למצוות [[אהבת ישראל]]{{הערה|[[היום יום]] [[כ"ד תשרי]]. שיחת שבת פרשת ויקהל [[תשמ"ו]] סעיף ד' ואילך}}.אצל זקני החסידים היו סוגים שונים של התוועדות.

סגנונו של רבי [[זלמן משה היצחקי]] בהתוועדויות היה חריף ביותר, הוא התבטא לפני [[ר' מענדל]]:{{ציטוטון|מה אעשה, שהנפש הבהמית מבינה דווקא שפה זו}},אנ"ש בתל אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף של ר' שלמן משה, החלו לשלוח מכתבי תלונות ל[[אדמו"ר הריי"צ]] על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: {{ציטוטון|"'''המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס.. לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש.. למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ב[[יראת שמים]] בקנין המדות ובאהבת ישראל...'''".}}

[[הרבי]] אמר לר' [[פרץ מוצקין]]{{הערה|מפי [[ר' מענדל]]}} כיצד צריכה להיראות התוועדות חסידית:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=התוועדות נפתחת בסיפור אודות חסיד, ולאחר מכן שחים בעניין מפרשת שבוע וכדומה. ההוראה לפתוח בסיפור אודות חסיד, ולא אודות רבי, אינה בכדי: תכליתה של התוועדות היא ליישם את התביעות בפועל. הנפש הבהמית מנסה ךשכנע את האדם, כי ביצוע הינו נעלה מכוחותיו, אך הסיפור אודות חסיד ממחיש, שהתביעות ניתנות בהחלט ליישום.}}

אודות מעלת התוועדות חסידית, סיפר ר' [[בערקע חן]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בנו של ר' מענדל, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' שלום דובער, נפל למשכב ונשקפה סכנה לחייו. מחלתו הדירה שינה עיניהם של הוריו, למוכח עברם הטרגי של כמה מילדיהם. באותם ימים ביקרתי בביתו של ר' מענדל, ונוכחתי כי הרופא מודיעו "בנך חולה אנושות ולחייו נותרו שעות ספורות" הרופא אף הורה לי לצאת מן הבית.

עשיתי במצוותו, והאזנתי למתרחש בפנים, בעמדי תחת אחד החלונות. שמעתי את ר' מענדל מתחנן:"ריבונו של עולם, רחם על בני. לא בזכות התורה בה נמנע להתייגע, ולא בזכות התפילה בה לא מוצתה נפשי, אלא הודות להתוועדויות, אותן לא נטשתי מעולם טרם סיומן}}