עריכת הדף "כוונת המקווה" (פסקה)

==הטבילה בבור ובארבעים סאה מים דווקא==
===מים===
המים רומזים לחכמה{{הערה|ע"ח שער הכוונת עניין טבילת ובכמה מקומות, ובחסידות אוה"ת דברים ג (יוה"כ ע' אתקצג) ובכמה מקומות.}}. והיינו, כשם שאין להם גוון (שקופים) ומקבלים את צבע הכלי בהם שהן בו, כך בחינת  החכמה. מצד עצמה היא אור פשוט (היולי), וכשנמשך בכלי הבינה משתנה לפי אופן ההשגה.

===ארבעים סאה===
אלא שאור החכמה עצמו אינו יכול להתלבש בבינה כפי שהוא, וכדי שיוכל לרדת צריך הוא להתלבש תחילה בבחינת הגילוי '''שבה''' (הבחינה התחתונה שבחכמה עצמה). בחינת הגילוי שבחכמה גופא הוא המילוי{{הערה|כאמור לעיל, שכל גילוי הוא ע"י המילוי.}}, והמילוי דשם ע"ב (שהוא השם שבחכמה) הוא ד' יודי"ן – '''בגימטריה ארבעים'''{{הערה|והיינו, ע"ב הוא הגימטריה של שם הוי"ה במילוי יו"ד (יו"ד ה"י וי"ו ה"י), ובמילוי זה יש ארבע אותיות י'.}}.

===בור===
חפירת המקווה עצמה זהו עניין בינה, המקבלת מארבעת היודי"ן דחכמה שהם ארבעים סאה{{הערה|אוה"ת עניינים קצט.}}

===מעיין===
מים בכלל הם חכמה, אבל מעיין נקרא מיים '''חיים''', כי הוא מקור המים ורומז '''לנביעת''' החכמה. ומאחר ונביעת החכמה היא ד' יודי"ם (הכוללים את כל ארבעים הסאה של מקווה) אין צריך שיהיו ארבעים סאה בפועל אלא מספיק כלשהו{{הערה|כי יו"ד הוא בחינת נקודה, ונקודה אין לה אורך ולא רוחב וגובה.}}{{הערה|סידור עם דא"חקנט ג-ד.}}.

===מיים חיים ולא שאובין===
מי המקווה צריכים להיות דווקא בידי שמיים, כי שינוי הצירופים מדין לחסד הוא ע"י המשכת בחינת הכתר (כנ"ל), וכתר נקרא שמיים{{הערה|לקו"ת בחוקותי מה ב, נשא כא ג ועוד.}}. מה שאין כן מים שאובין  רומזין להארות והמשכות שכבר ירדו ונמשכו בכלים דזעיר אנפין (שנקרא אדם), וכבר יש להם "גוון", ואינם יכולים עוד להשתנות ולשנות מדין לחסד{{הערה|סידור עם דא"ח קנט ד'.}}.