עריכת הדף "גלות" (פסקה)

==היחס לגלות==
על פי ההסברים הנ"ל במהותה של הגלות - מבואר באריכות בחסידות ובמיוחד בשיחות הרבי, כיצד צריך להיות יחס היהודי לגלות. על היהודי לכלול בתוכו את שני הצדדים - מצד אחד, לעשות ככל שביכלתו לעמוד בתוקף ולמלא את שליחותו בתוך זמן הגלות, בלי להתפעל מהחושך וההסתר; ומצד שני, להכיר בכך שהגלות היא מצב זמני, למאוס בה ולתבוע בכל נפשו את הגאולה{{הערה|ראה שיחת ש"פ ויגש [[תשמ"ז]] סעיף י' ([[ספר השיחות]] חלק א' ע' 226). ועוד.}}.

===עמידה בתוקף בזמן הגלות===
בשיחת [[ג' תמוז]] [[תרפ"ז]], טרם צאתו לגלות ב[[קוסטרמה]] תחת שבי הקומוניסטים, נשא [[אדמו"ר הריי"צ]] דברים תקיפים באזני קהל המלווים הגדול, ובו חזר על דברי אביו [[אדמו"ר הרש"ב]] (כאשר דרשה הממשלה ב[[אסיפת הרבנים עת"ר|אסיפת הרבנים]] להנהיג שינויים ב[[חינוך]] ובעניני רבנות):

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=לקוטי דבורים (בלה"ק) חלק ד' ע' 933, ועוד
|תוכן=לא מרצוננו גלינו מ[[ארץ ישראל]], ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל. אבינו מלכנו יתברך הגלנו מאדמתינו ושלח אותנו בגלות, והוא יתברך יגאלנו ויקבץ נדחינו.
אבל זאת ידעו כל העמים אשר על פני האדמה: רק [[גוף|גופותינו]] ניתנו בגלות ובשעבוד מלכויות, אבל [[נשמה|נשמותינו]] בגלות לא ניתנו ובשעבוד מלכויות לא נמסרו. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, אשר בכל הקשור לדתנו, לתורת ישראל מצותיה ומנהגיה, אין מישהו יכול לכפות עלינו את דעתו ואין שום כח של כפייה רשאי לשעבדנו}}

על דברים אלו חזר הרבי פעמים רבות. הרבי מבאר כי לאמתו של דבר ה[[נשמה]] נמצאת תמיד מעל הגבלות הגלות.

ואף שהגלות הרי פועלת גם על הנשמה, כפי שנתבאר לעיל (בפסקה [[גלות#עבודת ה' בגלות|עבודת ה' בגלות]]) - הרי כאשר יתבונן יהודי בכך שגלות זו היא על פי רצון ה', ובוודאי שכוונתו בירידה היא לטוב ולצורך עליה, מובן אם כן שגם לעבודה בזמן הגלות יש תוקף נצחי, ואפילו יותר מבזמן הבית. ו[[התבוננות]] זו תביא ליהודי חיזוק להתגבר על הסתר הגלות. יתירה מזו, גם כאשר היהודי אינו מרגיש '''באמת''' את התוקף והעילוי שנפעל על ידי הגלות, '''עצם המחשבה''' על כך גורמת לו לצאת מהגבלות הגלות (כי "במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא"){{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/10/index.htm מאמר ד"ה אך בגורל [[תשל"ה]] סעיף ז'].}}.

בשיחות רבות מדגיש הרבי את הצורך לעמוד בתוקף ולא להתפעל מהגלות, וכך למלא את השליחות בגאון ולהצליח לשגשג בגשמיות וברוחניות גם בזמן הגלות{{הערה|ראה שיחות: ש"פ ויגש תשמ"ז, תנש"א, תשנ"ב. (פנחס תנש"א?). בראשית תשנ"ב. ועוד.}}.

===הדרישה לצאת מהגלות===
{{ערך מורחב|ערכים= [[ציפיה לגאולה]], [[עד מתי]]}}
לאידך, מדגיש הרבי פעמים רבות עד כמה הגלות היא מופרכת וכל רגע נוסף בה הוא אסון, שאמור לזעזע את היהודי ולגרום לו לצעוק לקדוש ברוך הוא שיסיים את הגלות{{הערה|ראה שיחות: לקוטי שיחות חלק ב' הוספות לחג הפסח ס"ד. הושענא רבה תשד"מ. ועוד.}}.

ענין זה מבואר במאמר חז"ל{{הערה|[[מסכת סוכה|סוכה]] נב, ב.}} שאחד הדברים ש[[הקדוש ברוך הוא]] מתחרט על בריאתם, הוא הגלות. ומכך מובן, שבריאתה אינה במטרה להשאיר את בני ישראל בגלות חס ושלום, אלא היא מיועדת להתבטל{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ד שיחת תבוא ב', ע"ש.}}.

הרבי מסביר כי גם במצב של גאולה רוחנית, גאולה פרטית, או במצב של רווחה בגשמיות וברוחניות - ההכרח לזעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה הוא בתקפו. וזאת משום שלגבי גילוי הקשר של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא, וגילוי האלוקות בעולם, שיהיה בגאולה - גם השלימות היחסית בגלות, אינה נחשבת למאומה{{הערה|שיחת כ"ה [[אלול]] תנש"א. ספר המאמרים מלוקט חלק ו' ד"ה ואתה תצוה [[תשמ"א]] סעיף ט'. ועוד.}}.