עריכת הדף "איסורים הנוגעים למזבח" (פסקה)

==== מההוראות מהמצוה ====
בהסבר על פסוק "אשר לא תגלה ערותך", [[רש"י]] מציין כי כאשר אדם עולה על המזבח, עליו להיזהר מלהרחיב את פסיעותיו באופן שיביא כמעט לחשיפת ערותו. אף על פי שאין כאן גילוי ערוה ממש, שהרי כתוב "ועשו להם מכנסי בד" (שמות כ, כו), עם זאת, הרחבת הפסיעות הקרובה לכך נחשבת למנהג בזיון. [[רש"י]] מוסיף דימוי [[קל וחומר]], אם האבנים שאין בהן דעת להקפיד על בזיונן, אנו מצווים שלא לנהוג בהן בזיון, קל וחומר כלפי אדם שהוא "בדמות יוצרך" וצריך להימנע מלהתייחס אליו בזלזול.

רש"י מסביר את הקל וחומר ממזבח לאדם מצד הטעם "הואיל ויש בהם צורך", כלומר אפילו כאשר מדובר במעלות שאינן קדושות בעצמן, עדיין יש להן צורך בעבודת הקודש, ולכן כל ביזוי שלהן הוא בזיון לאדם העושה את העבודה. ככה גם במערכת יחסי האדם לחברו – כל ביזוי של האדם הוא בזיון ליוצרו. רש"י מתמקד בהימנעות מ"מנהג בזיון" גם כאשר אין כאן בזיון ממש, כי כל פעולה כזו מביאה לפגיעה בכבוד המקום או בכבוד האדם.

כמו כן הוא בההוראה על שלילת בזיון חברו, שלא מדובר בבזיון ממש אלא במנהג בזיון, וזה מתקיים לא רק כציווי בין אדם לחברו, אלא גם כציווי בין אדם למקום. 

התורה מדגישה את הצורך לקיים גם את הדברים הפשוטים לכאורה, לא מתוך חובת כבוד חבירך בלבד, אלא גם מפני שזהו ציווי אלוקי, וכבוד חבירו הוא שלילת בזיון יוצרו{{הערה|לקוטי שיחות חכ"א ע' 119.}}.