עריכת הדף "תליה לנסקלין" (פסקה)

== ותלית אותו על עץ ==
ה[[אריז"ל]] פירש את הפסוק כשהספיד את ה[[משה קורדובירו|רמ"ק]], שכ"יהיה לאיש חטא משפט מוות" - כשיחסר ("חטא" - מלשון חסרון) לאיש "משפט מוות" - יחסר להם טעם לפטירתם, כי יש כמה צדיקים גמורים שנפטרו שאין שום סיבה לפטירתם, אז הסיבה היחידה שאפשר לתלות את סיבת פטירתם היא, "ותלית אותו - על, עץ" - [[חטא עץ הדעת]] היא הסיבה היחידה לתלות בה.

כמובא בגמרא<ref>בבא בתרא יז, א.</ref> "ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד".

הרבי מסביר שזה שישנם אלו ש"מתו בעטיו של נחש", היא שלא חסרון בהם ח"ו, כי אם שהנחש הביא זוהמא לעולם (הרגשת עצמו), שזה פעל על הצדיק חסרון (לא חסרון של הצדיק, כי אם מה שהנחש הביא).

אך יש מעלה בביאורו של האריז"ל, כי הפגם יכול לפעול רק על חיצוניותו של יהודי, אך פנימיותו היתה באמנה איתו, ואם כל יהודי שפנימיות נשמתו מאיר בגלוי אין טעם משפט מוות, גם לא הטעם של הזוהמא של "עטיו של נחש", כי אם "ותלית אותו על עץ" - זה (שמו שהיה אצל חטא עץ הדעת, שהיה) "נורא עלילה על בני אדם", זה רק מצד הקב"ה שפעל שיהיה ענין של מיתה בעולם<ref>לקו"ש חכ"ד שיחה א' פ' תצא.</ref>.