עריכת הדף "יחודא עילאה ויחודא תתאה" (פסקה)

==שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות==
בתניא{{הערה|שער היחוד והאמונה פרק ז'.}} מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד [[זעיר אנפין|המידות]] לבין  האופן בו הם נראים מצד [[ספירת המלכות|המלכות]]:

מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות'{{הערה|כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.}} הנה 'חשיבות' '''יש''' להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל{{הערה|כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות '''שלהן''' של המידות.}}.

אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:

===שילוב אדני בהוי'ה===
שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה{{הערה|זוהר חלק ג רעד א', פרע"ח שער הברכות פרק ז'.}} שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת{{הערה|לקו"ת שבת שובה סה ד.}} היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.

היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים '''בתכלית'''. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות{{הערה|שם=מאמרים מלוקט|מאמרים מלוקט ד' עמ' ס"ז ובנסמן שם.}} הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר '''בעולם''', הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות '''שמעל''' העולם.

===שילוב הוי'ה באדני===
האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא '''העולם''' – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה{{הערה|שם=מאמרים מלוקט}} הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע"י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.