עריכת הדף "ועד הנחות התמימים" (פסקה)

==תשמ"ג-תשמ"ח==
ב[[תשמ"ג]]-[[תשמ"ד]] התחלו להכניס אל הרבי שיחות שלימות להגהה. מזמן לזמן זכו והרבי הגיה את השיחות, אבל לא באופן קבוע. היו פעמים שהרבי החזיר את השיחה וכתב "הרי זה רשימה מילולית"... אבל פה ושם הצליחו לכתוב שיחות לשביעות רצונו של הרבי, וזכינו שהרבי יגיה את השיחות.

לצד העובדה שהגהת השיחות מסמלת שלב רוחני חדש ב[[הפצת המעיינות]], יש גם את הפן הפשוט יותר - הרבי עצמו אמר פעם, שיש לו זמן מוגבל להגהה, ולכן, כאשר מסרו שיחות לא מלוטשות, שהרבי היה צריך להגיה אותם זמן רב כדי שיהיו ראויות לדפוס - הרבי לא התחיל להגיה אותם. לעומת זאת, כאשר מסרו דבר מלוטש ומעובד היטב, הגיה הרבי את השיחה בפרק זמן קצר, ומסר להדפסה כשיחה מוגהת.

עם השנים קיבלו חברי הוועד הוראות מהרבי, כיצד לכתוב את השיחות, עד שבשנת תשמ"ז כמעט כל שיחה עברה את הגהתו של הרבי.

בשנת תשמ"ח החל הרבי להתוועד בכל שבת- ובמקביל להגיה את השיחה של אותה השבת, בעקבות כך נוצרה מתיחות בין "ועד הנחות התמימים" שהכניסו מטעמם הנחה שנכתבה בשפת האידיש על מנת שהרבי יגיה אותה (כדי לפרסמה בעיתון "דער אלגעמיינער ז'ורנאל") לבין ועד הנחות בלה"ק שהכניסו להגהה הנחה שנכתבה בלה"ק (על מנת לפרסמה בעיתון "כפר חב"ד"), וכך נוצר מצב שהיו שבתות שבהם הגיה הרבי את שתי ההנחות, לאחר זמן התבטא הרבי כי אינו מרוצה מאופן ההתנהלות וביקש משני הצדדים שיגיעו להסדר כדי שלא יצטרך בכל שבוע להגיה את שתי ההנחות, בעקבות דברי הרבי הגיעו הצדדים לפשרה שלפיה בשבת אחת תוכנס הנחה באידיש ובשבוע שלאחריו בלה"ק וכן הלאה, וכך נמשך הסדר עד לכ"ז אדר תשנ"ב.

הסדר בדרך כלל היה, שביום ראשון בלילה התחיל ר' סימון לכתוב את השיחה. וביום שלישי בערב היה מסיים את כתיבת השיחה, לערך בשעה 10, לפני שהרבי היה הולך לביתו היו מוסרים את השיחה באמצעות המזכיר שהכניסה לחדרו של הרבי. את השיחה לקח הרבי לביתו, שם היה עובד עליה, ובבוקר קיבל ר' סימון את ההגהות.