עריכת הדף "היסח הדעת" (פסקה)

==== התחלת התיקון ====
במענה על מכתבו בו כותב אשר קשה עליו להתגבר על איזה ענין ואינו יודע איך לעשות את זה.

כבר ידוע שהתחלת התיקון הוא לכל לראש ההשתדלות בהיסח הדעת מכל הענין, והיסח הדעת הוא גם שלא להלחם במחשבות אלו ולא להכנס גם בשקלא וטריא עם היצר הרע המסית ומפתה אותו לחשוב בענין זה, וצריך להשקיע מחשבתו בענין הפכי, זאת אומרת בענין של תורה עלי' נאמר תורה אור.

כן מהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ולאחר התפלה וגם בשויו"ט יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ולכל לראש חרטה גמורה על העבר ושמירת עיניו מלראות או מלקרות דברים המעוררים ומגרים ולהיות חזק בבטחונו אשר הקב"ה הבטיח שלא ידח ממנו נדח, ואם ח"ו אפילו נכשלים מושללת העצבות ע"ז וכמבואר בספר התניא באריכות ובטח יש לו שיעור לימוד בספר זה, ובאם לא נקבע עד עתה הנה יקבע עתה קביעות לימוד בספר זה, וימצא שם במפתח הענינים שבסוף ספר התניא אותם הפרקים שם מדבר איך שאסור להיות בעצבות ואם אפילו נכשל צריך להתבונן וכו' עיין שם, ויהי רצון שיוכל לבשר טוב בכל האמור<ref>אגרות קודש כרך טו ה'תרדע.</ref>.

ה) אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור<ref>אגרות קודש כרך כב, מכתב ח'שמב.</ref>.

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור<ref>אגרות קודש חלק כ, מכתב ז'תצ.</ref>.

ובמ"ש אודות הענין הידוע, - ידוע העצה בזה להסיח דעת מזה לגמרי, ועד לאחרי [ה]חתונה בשעה טובה ומוצלחת, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבות הלא טובות, אלא להניע את המחשבה לענין אחר, ומה טוב לענינים של תורה ותפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, ולכן יהי' בקי בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ויעבור עליהם במחשבה או גם בדבור בכל עת מצוא.

כן מהנכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה, וכן ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים.

ובמ"ש אודות התעניות יחליף זה בתענית רצון, ז.א. שלא למלאות רצונו באכילת מאכל ערב וכיו"ב ולהחליפם בנועם ועריבות בתורה ומצותי', ובזה מובן וגם פשוט השפעה על הזולת, שעליו להביט על עצמו כשלוחו של מקום ב"ה, וכדבר משנה סוף קדושין אני נבראתי לשמש את קוני, אשר שמוש קונו הוא ע"י הפצת תורתנו תורת חיים, וקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם, ועליו לעשות בזה בכל מקום שידו מגעת פעם אחר פעם ובדברים היוצאין מן הלב, שאז ה"ה נכנסים ללב השומע, ואם לעת עתה לא נכנסו הרי זוהי הוכחה שאינו מדבר בלבביות הדרושה, ואדרבה באם ידברו כנ"ל בדרכי נועם אבל בתוקף, לא לבד שיצליח בהנוגע לזולתו אלא שיצליח כהנה בהנוגע לעצמו ובלבטי נפשו, והרי הימים עת רצון אשר (כמבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ראה ד"ה אני לדודי) אז המלך בשדה וכו' ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו'<ref>[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך יט, מכ' ז'תכו.</ref>.

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור<ref>אגרות קודש חי"ח, מכ' ו'תשמה.</ref>.

במענה על מכתבו, בו שואל עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים.

וידוע אשר לכל לראש צריך להסיח דעת מכל הענין אפילו גם מתיקונו (ראה בזה ג"כ שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן סב), והיסח הדעת פירושו כמבואר בכ"מ בש"ס לא אופן מלחמה בזה שזה ג"כ היפך ענין היסח הדעת, אלא להסיח דעתו לענין אחר כיון שהמחשבה משוטטת תמיד היסח הדעת הוא ע"י שיעתיק מחשבתו לענין אחר לגמרי ומה טוב בענין של אור תורה שהרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חשך.

וכיון שלכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, הנה נוסף על שבטח זהיר הוא בטבילת עזרא, מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה וכמרז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וישמור על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, אשר סגולה הם לכו"כ ענינים. מובן שכל הנ"ל צ"ל בלי נדר כנוהג בישראל עתה וכמובן הענין ממ"ש בלקו"ת פ' מטות דרושי הנדר ובסהמ"צ להצ"צ מצות נדרים<ref>אגרות קודש כרך טו ה'תקטז.</ref>.