עריכת הדף "שבעים זקנים" (פסקה)

==בתורת החסידות==
הרמב"ן כותב כי שבעים הזקנים הם כנגד שבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו של הקב"ה{{הערה|"כי ראוי במספר השלם הזה שישרה כבוד השכינה עליהם, כאשר היא במחנה עליון .. להשרות עליהם שכינה בארץ, כאשר היא שכינה בשמים".}}.

המדרש מבאר שאברהם אבינו זכה לכמה ענינים במספר שבעים בזכות ברית המילה:
*שבעים נפש שירדו למצרים
*שבעים זקנים
*משה שהוגה בתורה בשבעים לשון

הביאור בכך הוא, שהברית ענינה הוא [[עמודא דאמצעיתא]] בחינת התפארת שהיא כללות המידות ובחינת 'עשיר' שמאיר בה הי' של החכמה ולכן היא בגימטריא שישים (היא עצמה בחינת האות ו' כי היא כללות ו' המידות, והיא בבחינת 'עשירות' שהי' מאיר בכל אחת מהבחינות שלה), ובחינת היסוד 'צדיק יסוד עולם', שהוא האות ו' כפי שהיא בקטנות, וביחד הם מספר 66, וכשנמשכים ומאירים במלכות שהיא בחינת דל"ת (כמו שכתוב 'אשרי משכיל אל דל', בחינת המלכות שאין לה מעצמה כלום), הם במספר 70, ולכן אברהם זכה בזכות הברית ב'עמודא דאמצעיתא' ובזיכוך בחינת היסוד והמשכת הכוחות האלו בבחינת המלכות - לענינים במספר 70.

והדגש בכל שלושת הענינים האלו, שנמשכו ענינים כאלו במספר 70 שקשורים עם הארת החכמה, כי כל פעולת הברית דאברהם הוא על ידי 'עמודא דאמצעיתא' שעולה עד הכתר וממשיך על ידי הצדיק בספירת המלכות.

לכן גם נקראים הנפשות שירדו למצרים מצאצאי אברהם 'שבעים נפש' בלשון יחיד דווקא, שמורה על כח הביטול שמקורו הוא מהחכמה דווקא, כח מ"ה - הכח להיות בבחינת ביטול כמו שכתוב "ואנחנו מה"{{הערה|אור התורה בהעלותך עמוד שפז-שצז ואילך.}}.

הכח למינוי הזקנים הוא על ידי ההתכללות דווקא, ולכן כתוב 'האספו' ואגידה לכם{{הערה|אור התורה שם עמוד שפח.}}.

פעולת שבעים הזקנים, שהם הסנהדרין, היא בדוגמת שערות ה[[זקן]] - ההמשכה מעתיק יומין, ולכן נקראים 'עיני העדה' כי הם ממשיכים את הבחינה של 'עיני השם' שיהיה בגלוי למטה{{הערה|שם, עמוד שצב.}}.

בחסידות מבואר בשני אופנים הפוכים כיצד משה רבינו יעל להשפיע על הזקנים מרוחו, למרות שהוא נעלה מהם שלא בערך: '''(א)''' מצד החסרון במשה, שתשש כוחו בעקבות חטא המתאוננים, ולכן היה קרוב יותר אליהם. '''(ב)''' מחמת רום מעלתו, שהיה עד כדי כך נעלה שלא בערך שאפילו ההשפעה על הזקנים לא גרמה אצלו שום ירידה{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=626&CategoryID=78&ParashaID=36 לקוטי שיחות חלק ח' עמוד 75].}}.

כל דבר בעולם כלול מ[[עולם שנה נפש]] וכמו שיש בחינת עתיק יומין בזקנים שהם בחינת נפש, על דרך זה יש גם בחינת שבעים ועתיק יומין ב[[זמן]] שבמשך ימות השנה, יש שבעים שבתות וימים טובים האסורים במלאכה{{הערה|52 שבתות, שבעה ימי הפסח, שמונה ימי חג הסוכות, ראש השנה יום הכיפורים ושבועות.}}, שבהם מאיר הארת עתיק יומין שהוא בחינת שבעים ב'זמן', והגילוי של שני הבחינות האלו קשור זה בזה, ולכן כל עוד שהסנהדרין היתה קיימת היה שייך בחינת עונג ושמחה שקשור עם התגלות עתיק יומין, אך משחרב בית המקדש ובטלה הסנהדרין אין גילוי בחינת עתיק גם בשבתות וימים טובים, ורק לעתיד לבוא נאמר "אז תשמח בתולה במחול ובוחורים וזקנים יחדיו", כי לעתיד לבוא אפילו ב[[נערים]] יאיר מעין ההארה שבזקנים ולכן תהיה שייכת השמחה אצל כולם{{הערה|אור התורה שם עמוד שצא.}}.

רבי [[לוי יצחק שניארסון (אב אדמו"ר שליט"א)|לוי יצחק שניארסון]] מבאר שכדי להכריע בין הזקנים, צריך לכל הפחות רוב, כשהמספר המינימלי הוא 36, שהוא כנגד '''י"ב''' השבטים כפי שכל אחד מהם הוא בן ל'''שלושת''' האבות אברהם יצחק ויעקב{{הערה|22 'לקוטי לוי יצחק – אגרות קודש', עמ' תטו ואילך. ושם האריך בפרטים נוספים במעלת מספר זה.}}.