עריכת הדף "משה זכות" (פסקה)

===הרבי===
====ענינו של משיח====
חידושו ומעלתו של משיח הוא דבר אחד עם עצם מהותו - מעלותיו אינם נוספים על עצם מציאותו אלא הם בו עצמו. ועל דרך מלכותו שתהיה באופן נעלה ביותר אין זה שעל ידי ביטול העם והנהגתו שלו נוצרת בזה מלכותו אלא שהוא 'מלך בעצם' - רוממותו היא עצמית ואינה תלויה ונגרמת על ידי הפעולות. 

הסיבה לכך היא: משום שכל מעלותיו נובעים מנשמתו שהיא דרגת ה[[יחידה]] כמבואר בפירוש הרמ"ז{{הערה|לזח"ג רס, ב, נדפס במקדש מלך קצ, ב). לקוטי תורה להאריז"ל על הפסוק: (בראשית ה, כב) ויתהלך חנוך. ועוד.}} ולכן גם המלכות שלו היא 'תוצאה' מנשמתו שהיא בדרגת היחידה שעניינה היא לא שהיא מרוממת עצמה מעל כל הדרגות, אלא שהיא 'מובדלת בעצם' משאר הדרגות ומלכתחילה עצם מהותה מובדלת מהם ואינה בגדרם כלל. ולכן גם מלכותו הוא בעצם מהותו שהוא מרומם ומנושא בעצם מכל העם כולו. 

ולכן במלכותו המתגלה על ידי פעולותיו לא מתגלה עומק מלכותו (שבזה מתגלה רק המלכות שמצד הפעולות) ודווקא בזה ש'יעמוד מלך' - לפני הפעולות, מתגלה עצם המלכות. ועל ידי התגלות זו שאר פעולותיו שאחרי זה עניינם להמשיך עניין זה בעולם.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כז עמוד 256 הערות 36 ו37.}}{{הערה|שם=תולדות נ"ב|1=התוועדויות [[תשנ"ב]] עמוד 320. ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=139 ספר השיחות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 133] פרשת תולדות)}}.
====אבן השתיה====
עניינה של [[אבן השתיה]] הוא ספירת ה[[מלכות]] (ובפרטיות במלכות גופא עניינה הוא יסוד שבמלכות) וזה הוא הביאור בדברי הילקוט{{הערה|הובא בפירוש [[הרמ"ז]] על הזהר חלק ג ריג, ב.}} "נטל [[הקב"ה]] אבן השתיה ואמר ליוסף אם תגע בה (באשת [[פוטיפר]]) הרי משליכו ומחריב את העולם" שעניינו של יוסף הוא יסוד והמלכות היא בת זוגו של ספירת היסוד.{{הערה|ספר המאמרים תרל"א {{מקור}}.}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מקובלים]]