עריכת הדף "לילה" (פסקה)

==בתורת החסידות==
לילה הוא בחינת [[חושך]]{{הערה|ספר המאמרים תרפ"ט ד"ה לכה דודי}}.כמו שכתוב{{הערה|בראשית א ה}} {{ציטוטון|ולחושך קרא לילה}}. דהיינו שאין מאיר [[גילוי]] [[אלוקות]] בעולם. ואז{{הערה|שם=צב|ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ פקודי}} אין ניכר המעלה שבדבר ה[[טוב]], והחסרון שבדבר ה[[רע]] (כבפשטות שבחושך לא רואים את ההבדל בין המכוער ליפה). 

ולכן ה[[גלות]] נמשלה לחושך{{הערה|[[היום יום]] י"ט ניסן}}, כי אז, לא ניכרת מעלתן של ישראל ב[[כחות הגלוים]], וה[[גאולה]] נמשלה ליום שהוא אור ו[[גילוי]].

הלילה גם נותן מקום להתגברות ה[[קליפות]]{{הערה|ספר המאמרים תרצ"ג עמוד תקט}}. ולכן בלילה יש להזהר מגנבים ומשודדים.

ה[[עולם הזה]] גם נמשל ללילה{{הערה|שם=צב}}, מפני שלא מאיר בו גילוי אלוקות, ועל ידי העבודה שלנו בזמן הגלות, כשתבוא הגאולה יהיה גילוי אלוקות בבחינת יום. וזהו שכתוב{{הערה|[[תהלים צ"ב]] פסוק ג'}} {{ציטוטון|להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות}}, שהבוקר הוא בחינת יום וגילוי, ולכן {{ציטוטון|בבוקר '''חסדך'''}} שענינו גילוי, אבל בלילה הוא בחינת [[אמונה]] בלבד, שאינה חודרת ב[[פנימיות]], כי אין גילוי אלוקות.

אבל מצד שני{{הערה|[[תורה אור]] מקץ לז}}, דוקא מתוך ה[[העלם]] של הלילה, מתעוררת תשוקה וצמאון לאלוקות גדול יותר, כי צמאון שייך דווקא כשחסר לאדם ולא כשיש לו [[גילוי|גילוים]]. וזהו שכתוב{{הערה|ישעיה כו ט}} {{ציטוטון|נפשי איויתיך בלילה}}, שדווקא מתוך חשכת הלילה מתעוררת תשוקה וצמאון רב לאלוקות.