עריכת הדף "יצחק אביגדור אורנשטיין" (פסקה)

===בעיר העתיקה===
הרב אורנשטין נכנס לגור בעיר העתיקה בשנת [[ת"ש]].

כשנכנס לגור בירושלים העתיקה, מצא במקום ישוב דל שהלך והצטמק, עד שהגיע בשנים האחרונות לאוכלוסייה דלה בת שלשת אלפי נפש. חלק גדול מהם היו עניים ודלים, וביניהם היה אחוז הזקנים גבוה. חלקם למדו בישיבות וחלקם הזדקקו למחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה, ורק מיעוטם היו חנוונים ופועלים שכירי יום, אשר מקום פרנסתם היה מחוץ לחומות.

הרבה מרץ וזמן הקדיש הרב אורנשטין למשימה שנטל עליו למשוך כוחות צעירים לרובע, לחזק את האוכלוסייה היהודית ולפתח במקום מקורות פרנסה. ביזמתו הוקם ועד של אישים שונים מהצבור הירושלמי שהכין תכניות להקים בתי מלאכה ותעשיית בית, לבנות בנינים משותפים על המגרשים הריקים בדרום הרובע סמוך לחומה, ולרכוש את החצרות שהיו לערבים באזור היהודי בעיר העתיקה, ובייחוד ברחוב הקראיים.

אולם, הקשיים היו גדולים, הכרת הנחיצות לפעולות אלה לא חדרה במידה מספקת להכרתם של המוסדות והצבור ולא נמצאו הכספים הדרושים, ומכל התכניות הגדולות לא יצא כמעט כלום. מובן מאליו כי אילו בוצעו התכניות לשיקום הרובע היהודי אפילו בחלקם, כי אז היה גורל היישוב היהודי בעיר העתיקה שונה לגמרי.

הרב אורנשטין דאג לקבל כסף לתמיכה בעניי העיר העתיקה ממקורות שונים. הוא קבל כספים מיהודי [[עשירות|עשיר]] ששמר על עלום שמו, מאגודת "אחווה" שהוא היה אחד האחים המכובדים בתוכה, ומהמועצה הדתית של קהילת ירושלים.

הוא היה מקבל בביתו את העניים ונתן לכל אחד ואחד מהם את המגיע לו מדי יום ביומו והיה עסוק בכך במשך כמה שעות. אם כי דבר זה הכביד עליו מפאת שהיה עסוק בלימודיו ובמחקריו התורניים, קבל זאת עליו באהבה.

הרב אורנשטין פעל גם למען חיזוק המצב הרוחני של יהדות העיר העתיקה. לשם כך יסד ישיבה שנקראה "[[מדרש שמואל]]" על שם [[אדמו"ר מהר"ש]], וטובי האברכים בעיר למדו בה בשעות הלילה.

עינם של הבריטים הייתה צרה בפעולותיו הרבות לביצור החיים היהודיים ברובע היהודי, וכך, במחצית [[חודש טבת]] [[תש"ח]] יצא הרב אורנשטין את העיר העתיקה לסדר את עניני "כולל חב"ד", ועניני חברת "הכפר העברי". בבואו לוועד הקהילה כדי להצטרף לשיירה כדי לשוב לביתו בירושלים העתיקה, הופתע מרה משחסמו האנגלים לפניו את הדרך ולא נתנו לו לחזור לביתו, בטענה שתפקידו ליד [[הכותל המערבי]] הסתיים, ואין לו מה לעשות עוד בעיר. משטען ששם ביתו, הודיעו לו שיעבירו אליו את אשתו וילדיו.

העובדה שלא יכול היה לחזור לירושלים העתיקה, ציערה אותו מאד, והוא עשה מאמצים כבירים לחזור לביתו. על אף עצת ידידיו הרבים ועל אף תחנוני אמו הזקנה לכולם היה אומר ועונה: "שם מקומי, בין אחי לסבל, ולא פה. הלא חיים שם, ברוך השם יהודים רבים ועיר שלמה נלחמת ועומדת על נפשה".

לאחר מאמצים רבים ובלתי פוסקים מצדו ומצד גורמים חשובים אחרים כמו [[הרב הרצוג]] ונשיא הועד הלאומי דאז מר יצחק בן-צבי, הורשה הרב אורנשטין לשוב לביתו.