עריכת הדף "ט"ו במנחם אב" (פסקה)

==מבט החסידות==
ב[[חסידות]] מבואר{{הערה|1=ספר המאמרים מלוקט חלק ד' עמ' שמד ואילך, מאמר ט"ו באב [[תשל"ה]] ועוד.}} שעיקר ענינו של היום הוא מצד עצמו ולא מצד הענינים שקרו בו, וכל זה שענינים אלו קרו ביום זה, הוא בגלל מעלתו של היום.

ומעלתו של יום זה הוא שביום זה "קיימא סיהרא באשלמותא" (נמצאת הלבנה בשלמותה), והלבנה מבטאת את מלכותו של [[הקב"ה]], שבשעה שמלכותו של [[הקב"ה]] בשלימות הגילוי, גם הלבנה נראית בשלימות, וגילוי זה הוא ב[[ישראל]] ולכן מידת ה[[מלכות]] נקראת גם "כנסת ישראל" ("שכונס כל [[נשמה|נשמות]] ישראל"), כי היא מקור [[נשמה|נשמות]] ישראל.

והמעלה שביום ט"ו בחודש זה, על ט"ו שבחודש אחר הוא ששלימות זו של מלכותו של [[הקב"ה]] בחודש זה, באה לאחר החיסרון של [[תשעה באב]], שב[[תשעה באב]] היה העלם מלכותו של [[הקב"ה]] עד כדי כך שיכל להיות שריפת [[בית המקדש]] ועד שטיטוס חשב ש"הרג את עצמו" ח"ו{{הערה|1=[[גיטין]] נו ע"ב.}}, שזה היה מצד העלם מלכותו של [[הקב"ה]] ולאחר מכן בט"ו באב נעשה שלימות של מלכותו של [[הקב"ה]] ושלימות שלאחר חיסרון היא שלימות גדולה יותר.

בט"ו באב מתגלה בחינת [[אריך אנפין]] ו[[עתיק יומין]] – על ידי [[ה' חסדים|חמשת החסדים שלהם]] – כיוון שבט"ו באב ישנו מעין הגילוי דלעתיד לבוא – וה' החסדים נמשכים ל[[נוקבא]], ומשם אלינו{{הערה|ד"ה לא היו תשמ"ז.}}.