עריכת הדף "ועד הנחות התמימים" (פסקה)

==מסירת השיחה לרבי להגהה==
{{חלונית
|כותרת=הוראות מיוחדות מהרבי בנוגע לעריכה
|תוכן=
באופן כללי הוראות רבות שולבו בתוך הגהותיו של הרבי על השיחה. מדובר במאות הוראות. הייחודיות שבהם היו אלו שלימדו את המניחים פרק בעריכת שיחות. אחת הדוגמאות לזה היא שיחת שבת ח"י [[אלול]] [[תשמ"ז]]:

באותה שנה מלאו חמישים שנה ל[[ח"י אלול]] [[תרצ"ז]], היום בו גילה [[אדמו"ר הריי"צ]] את הסיפור על שבע ה'תורות' ששמע [[אדמו"ר הרש"ב]] מ[[הבעל שם טוב]] ב[[שבת]] [[פרשת כי תבוא]] [[תרנ"ב]] בגן עדן. הרבי התחיל את ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] בשאלה - כידוע ב[[חסידות חב"ד|חב"ד]] לא הדגישו כל כך את עניין המופתים וההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, ומדוע שינה [[הרבי הריי"צ]] מהנהוג וגילה עניין כזה שהוא מופת נפלא?!

הרבי ענה על כך, שגילוי התורות וביאורם על ידי אדמו"ר הרש"ב הוא חיבור תורת [[החסידות הכללית]] עם [[תורת חב"ד]]. הרבי הסביר שחב"ד איננה שוללת את המופתים, אלא מלבישה את ה[[אלוקות]] ב[[כלים]], חיבור האלוקות שלמעלה מהעולם עם העולם. לאחר הביאור באריכות גדולה, קישר הרבי את העניין ל[[ח"י אלול]] ו[[חודש תשרי]].

כשהגישו את השיחה להגהה, כתבו את ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] באותו סדר שהרבי עצמו אמר את הדברים - פתחו בשאלה, המשיכו בביאור וסיימו בקשר לחודש תשרי. הרבי החזיר את השיחה עם הגהה ארוכה מאוד, שהתפרסה על כל צדדי העמוד הראשון, והמשיכה אל מעבר לדף. נקודת הדברים הייתה: השיחות נועדו להפיץ את המעיינות חוצה, ומה תהיה התגובה של אנשים מחוץ לחב"ד על סיפור כזה של מופתים? איך יכולים להתחיל את השיחה בסיפור כל כך מבהיל את הרעיון?

הרבי כתב להתחיל עם עניינו של [[חודש אלול]], שהוא [[חשבון נפש]] על השנה החולפת והכנה לשנה הבאה. להמשיך עם חמשת ראשי התיבות של חודש [[אלול]], שהמפורסם שבהם הוא "אני לדודי ודודי לי", עניין [[אתערותא דלתתא]] ו[[אתערותא דלעילא|דלעילא]] ואת זה לקשר לח"י אלול, בו נולדו שני המאורות הגדולים - [[הבעל שם טוב]], שעניינו דודי לי, ו[[אדמו"ר הזקן]], שעניינו אני לדודי - ולפי כל זה יש לבאר סיפור נפלא שגילה הרבי הריי"צ.

מהערות הרבי לאותה שיחה למדו המניחים הרבה כללים בכתיבה, ובעיקר - איך לבנות שיחה. הנקודה היא, שלא לוותר אפילו על מילה אחת מתוכן השיחה, אך עם זאת לחשוב על כל הדרכים האפשריות לגרום לכל קורא פוטנציאלי להמשיך ללמוד את השיחה.}}

עד תחילת שנות המ"מים - הרבי כמעט ולא הגיה את השיחות. כשהיו שאלות על השיחה, הכניסו אותם לרבי, וזכו לקבל תשובות, חלקן קצרות, וחלקן ארוכות, לפעמים קטעים שלמים. את הקטעים הללו הכניסו בשולי הגיליון של ה'הנחה'.

מזמן לזמן הרבי בחר להגיה חלקים מהשיחות. בתחלת חורף [[תשל"ח]], הרבי הגיה את כל השיחות.

ההנהגה הזאת קיבלה תאוצה בשנות המ"מים, במקביל לריבוי השיחות.

בשנת [[תשמ"א]], [[שנת הקהל]], זכינו לריבוי עצום של שיחות, והרבי החל להתוועד כמעט כל שבת - דבר שלא היה רגיל בשנים קודמות. באותה שנה החלו גם השיחות בכל לילות חג הסוכות.

כמובן שכאשר הרבי היה בוחר להגיה חלק משיחה, או שיחה שלימה, העבודה הייתה כפולה ומכופלת - היו צריכים להכין במקביל גם את ה'הנחה' של החלקים הבלתי מוגהים, וגם את השיחה להגהה.

באופן כללי כאשר היו הוראות מיוחדות מהרבי, כמו מבצע חדש - הרבי רצה שיכינו את השיחה להגהה. במקרים כאלה היו מוציאים את הקטע הרלוונטי מתוך ה'הנחה' ומכינים אותו להגהה. קטעי השיחות המוגהות הללו נדפסו אחר-כך בהוספות ל[[לקוטי שיחות]].