עריכת הדף "שחיטת ליובאוויטש" (פסקה)

===העמדת הסכין ובדיקתו===
העמדת הסכין לשחיטה היא אומנות ייחודית, ובדיקתה מחייבת יראת שמים רבה, והדברים קל וחומר: בנוגע לבדיקה שאכן נשחט רובו של הסימן (ולא חלילה רק חציו), שהיא בדיקה בדבר הנגלה לעין באופן יחסית ברור וקל הזהירה התורה{{הערה|ויקרא כ' כ"ה.}} להקפיד בדבר הקפדה יתירה, שנאמר "והבדלתם בין הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור" - על אחת כמה וכמה בנוגע לבדיקת הסכין שנפסל בפגם דק מן הדק, וכרוכה פעמים רבות בטרחה יתירה ומרובה בהעמדת הסכין כהלכה ובעיקר בהרגשה – דברים התלויים ועומדים על חוט השערה (במצבו של הבודק, במצבה של ידו אם חמה היא או צוננת, וכמובן גם במידת יראת השמיים של השוחט).

בכל הנוגע לסכין, עיקר ההקפדה ביראת שמים היא בנוגע ל'''בדיקה''', ובשל כך אפילו על השוחט עצמו - שאנו סומכים על שחיטתו - ראוי להעמיד בשחיטה תעשייתית מהודרת בודק נוסף, שכל תפקידו הוא לבדוק את סכיני השוחטים שלא נפגמו במהלך השחיטה (ולא סומכים על השוחטים עצמם שמא מהמאמץ והטרדה של השחיטה התעשייתית הנעשית על פי רוב תחת דרישות הספק העלולות להלחיץ את השוחט, דעתו לא תהיה מיושבת מספיק).

את הסכין יש לבדוק הן '''לפני''' השחיטה{{הערה|שו"ע סימן יח ס"ג, שמלה חדשה ס"א, בית דוד סימן יח, יסוד הבית סק"ה בשם המהר"ץ.}}, הן '''בזמן''' השחיטה{{הערה|שו"ע שם סי"א כף החיים סימן י"ח סקנ"ו.}} והן '''לאחריה'''{{הערה|שו"ע שם סי"ב רשב"א, הובאו דבריו בשמלה חדשה סימן ח"י ס"י, בשו"ע אדה"ז הלכות שחיטה סקח"י.}}.

====הקפדות שונות בבדיקת הסכין====
בנוגע לבדיקת הסכין, ישנן הוראות שונות, חלקן מופיעות בהלכה, חלקן נהוגות בין השוחטים, וחלקן הן תקנות שהתווספו בדורנו:

לפני בדיקת הסכין לטבול במקווה, לבדוק ביישוב הדעת{{הערה|לא לדבר אם איש בשעת הבדיקה, וכל אדם יודע מהם הדברים המפריעים לו וגורמים לו טרדות ומחשבות.}}, לבדוק לאט לאט, לבדוק רק כשחום היד ממוצע, לא לבדוק את הסכין לאחר בדיקת ריאה{{הערה|שאז הציפורן רכה ואינו יכול לבדוק יפה.}}, לרחוץ הסכין קודם לבדיקתו, לא לבדוק כשהשוחט עייף אפילו בעיפות קלה, לבדוק דווקא בציפורן{{הערה|הוראת אדמו"ר הזקן בשו"ת, שער המילואים ס"ד, וראה גם דעת קדושים סימן ח"י סקי"ד.}}, לבדוק ללא כפפות, לבדוק מכל פגם אף בראשו וסופו{{הערה|במקומו השפיץ – אף שבודאי לא ישחטו במקום הזה.}} לא לבדוק מול מאוורר, לבדוק תחת מרות הרב, ועוד.

במענה לאחד השוחטים ובודקים מאנ"ש שהגיע לסכסוך עם הרבנות בעירו ולא היה מוכן להראות להם סכיני השחיטה שלו כתב הרבי "ודאי כמנהג כל שו"ב מראה הסכין להרבנים, ויבשר בשורות טובות"{{הערה|מקדש מלך ח"א עמ' 53.}}, ובהזדמנות אחרת כתב הרבי "נהוג בקהילות קודש שהשו"ב מראה סכינו להרבנים ואינה מובנת התנגדותו למנהג זה שיסודה בשו"ע. המשער הפירצה באם כל השו"ב יסרבו להראות הסכינים?"{{הערה|מקדש מלך ח"א עמ' 54.}}.