עריכת הדף "נהמא דכיסופא" (פסקה)

== למה ברא הקב"ה את טבע האדם להנות רק ממה שהתיגע ==

=== שאלה ===
הרי טבע זה שבאדם (שמתענג דוקא כשמשיג את הדבר בעמל ויגיעה) אינו מוכרח מצד עצמו, ורק לפי שכן הטביע (וברא) הקב"ה. ואם כן השאלה המקורים חוזרת למקומה, מכיון שהקב"ה הוא עצם הטוב, למה לא ברא את האדם באופן שיתענג גם כשמקבל מתנת חנם, ואז לא היה צריך לעמל ויגיעה?

=== ביאור ===
תכלית ושלימות הטוב הוא שהאדם יגיע לא רק לשלימות הכי אפשרית שבגדר הנבראים אלא שיעלה לדרגת דומה לבוראו{{הערה|ולהעיר מב"ר פצ"ח, ג: מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות.}} ולכן רצה הקב"ה שהאדם ישיג את עניניו לא מן המוכן, כי אם על ידי עשיה ועבודה, בכדי שיהיה [לא רק בשלימותו של "מקבל", שלימות של נברא, אלא גם] "משפיע" (מהווה), דומה לבורא. (ועד שעי"ז ייעשה "שותף{{הערה|כלשון חז"ל שבת קיט, ב: כל המתפלל כו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. וראה או"ת להה"מ בראשית ד"ה כל האומר ויכולו.

אעפ"י שבגמ' שבת שם איתא שנעשה שותף ע"י אמירה בלבד (ולא ע"י עמל ויגיעה) – הרי אמרו שם כאילו נעשה, משא"כ ע"י יגיעה ועמל י"ל שנעשה שותף ממש. וכאילו – אפשרי גם ע"י אמירה לבד שהרי גם במע"ב לא בעמל בראם הקב"ה כ"א בעשרה מאמרות (אלא שדיבור הקב"ה חשיב מעשה) [וראה אוה"ת בראשית כרך ג' ע' 1012 סעיף ג' ואילך דמפרש מהי ואיך היא שותפות זו, ומש"כ שם "נעשה שותף להקב"ה ממש" – ממש קאי על הקב"ה ולא שותף ממש].}} להקב"ה במעשה בראשית", בכל הבריאה).

וזהו עצמו הטעם לטבע הנ"ל – מה שאין האדם מתענג כשמקבל מתנת חנם. ואדרבא מתבייש בזה, "נהמא דכסופא" – כי תפקידו ושלימותו הוא שיהי' לא "מקבל" כ"א דומה "לבורא"{{הערה|משיחת י"א ניסן תשל"ב. מכ' כללי י"א ניסן תשל"ב (הוספה לאחר זמן).}}).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]